רן, גוון וניר – שלום,
אני רוצה לסכם את השנתיים שבהם התאמנתי במסגרת הקבוצה תחת הדרכתכם, ומקווה שזהו סיכום ביניים בלבד.
לפני כשנתיים, לאחר תקופה של כשנה וחצי בה רצתי והתאמנתי באופן עצמאי, פניתי אליכם בהמלצתו של דני שחור.
המטרה הראשונה שלי היתה לרוץ מרתון. הרגשתי שאני לא ממש מתקדם, מה גם שנאלצתי להתמודד עם כאבים בברך שנגרמו כתוצאה מפציעה ישנה, מה שגרם […]
לאחר זמן רב של התלבטויות והתחבטויות, החלטתי להגיע לרכיבה הקבוצתית ביום שישי.
חודשים שאני מתכננת להגיע לרכיבת שבת ובכל פעם מוצאת סיבה למה לא.
גם "עידודי" החברות לקבוצה ש"בפעמים הראשונות זה תמיד קשה"… "תביאי בננה וחטיפי אנרגיה"… "תביאי מספיק מים ואל תסתכלי על אף אחד" לא היו משכנעים.
אבל טריאתלון הנשים בפתח, וכנראה שאין ברירה, מתישהו צריך להתחיל לרכוב בקבוצה.
טלי פינק, שתחיה, עודדה בלי סוף, […]
אני דוחף את הרגליים למהירות גבוהה קדימה, מביט סביבי ולרגע המום…
איפה כולם? כל האנשים שאני רגיל לראות את הגב שלהם, פתאום אני לא מוצא אותם!
מביט אחורה, אה… הם מאחוריי!
אלוהים, תחרות מטרה! איזה כיף!
הגוף שלנו הוא מכונה מדהימה, זה פשוט לא יאומן איך בזמן תחרות, הכל נעלם לפתע, נשאר רק לעבוד,
100% עבודה, רק אתה עם עצמך, כל השאר מתפזר באוויר מסביב. […]
החלטתי שהפעם אני לא מבריזה, אחרי שיצא לי שם כזה בחודשים האחרונים, כבר לא נעים ונגמרו לי התירוצים. וחוץ מזה, איך אפשר להבריז לאנשים רציניים כאלה כמו אביב ומוני??
ערב לפני, התקשרתי לאביב להנחיות אחרונות – מה להביא? "כמה שיותר, ככה יהיה יותר מה לסחוב וזה מצוין"! (מעולה… חשבתי לעצמי, אפשר להביא את כל קולקציית הריצה ויש מי שיסחוב), חגורת ריצה? […]
אי שם בתחילת 2008 מצאתי עצמי יושבת על סלע (וירטואלי) וחושבת על עתידי. לאחר תקופה בה אישיותי הספורטיבית סבלה ממשבר זהות קל (טריאתלטית? מרתוניסטית? סתם ספורטאית?) ומשבר מוטיבציה לא קל בכלל, הגיעה ההארה המבורכת: ארוץ עוד מרתון.
טלפון קטן למאמן כדי להפוך את העניין לרשמי, ויותר לא נזקקתי לסלע. מצאתי לי מטרה חדשה, ולדברי המאמן, לא מפתיעה בכלל. הוא ידע, כמוני, […]
יום ראשון, ה 17.2.08, 07:00, אני מתעוררת מהשעון, מסתכלת עליו, הוא מסתכל עלי, ואז מתחילות השאלות.
מספר שניות של סימני שאלה מתגלגלים בראש כמו במכונת הימורים, ואז האסימונים יורדים, אני מתחילה להבין, ההכרה חוזרת אלי אחרי שאתמול בערב נרדמתי כבר בשבע וחצי בערך.
זהו, זה נגמר, עבר, מאחורי, אין היום אימון, אין לי מטרה…
כן, נעלמה לה המטרה
אני קמה, מתארגנת ויוצאת ליום עבודה […]
שביל ישראל. תוואי מסומן רצוף מדן ועד אילת, העובר באתרים רבים ומגוונים בכל הארץ, ואורכו כ-900 ק"מ. לפני שנתיים חטאתי באתגר שהולך ונהיה trend במחוזותינו, והלכתי את השביל לכל אורכו. חודש וחצי של טיול רצוף עם התרמיל על הגב, חוויה שונה (במובן החיובי) מכל הטרקים שהכרתי במזרח הרחוק או באירופה.
שיטוט סתמי באתרי אופניים באינטרנט יחד עם הצטרפותי לעולם הטריאתלון ולמשפחת […]
המפגש הראשון
בביקור שגרתי בספריה השכונתית, ראיתי בכניסה, מחוץ לדלת, ערמת ספרים מנודים. זה רגיל, בשפת הספרניות קוראים לזה "דילול": הספרים הישנים מפנים מקומם לטובת ספרות חדשה ובוהקת. כספרנית לשעבר (מה לעשות, אף אחד לא מושלם), נשאר הדחף לחטט ולחפש אוצרות בין הדפים המרוטים והמאובקים. הפעם העליתי בחכתי ספרות מקצועית: מרג'ורי קרייג. 1968, שמרי על גזרה נאה – תכנית בת 21 […]
צמרמורת טלטלה אותי, שערותיי סמרו – מכף רגל ועד ראש. אחז בי רעד, ההתרגשות, תחושת התעלות הנפש, הרגשת הייחוד והנצחון, על עצמי, על כולם, כל אלו געשו בי, והרגשתי חסין, בלתי שביר, נחוש ומלא כוח. לא זכורה לי הרגשה דומה. החיוך שעד כה בושש מלהגיע נמתח על פני, ונדמה היה לי שכך אשאר, מחוייך, נטול כאבים ומרוכז לחלוטין. לנצח.
ואז מישהו […]
שוגע מי שרץ, כך מודיע העזר שנגדי לכל מי שרק שומע, ומתכוון אליי, לאשת חיקו הקטנה, שהחליטה בשנה האחרונה להצטרף לעדר השועט הזה (ע"ע עז) הוא בוודאי צודק, אבל בשבוע האחרון גם הוא התחיל לרוץ…
העזר שנגדי, באדיבות טלי שיאצו
אי אפשר,פשוט אי אפשר שלא להיסחף בקסם הזה. להתעורר כל יום עם שחר, ועם השמש העולה כבר להיות עמוק בתוך האימון הראשון […]