טלי פינק: נו אז מה אם מרג'ורי אמרה

המפגש הראשון
בביקור שגרתי בספריה השכונתית, ראיתי בכניסה, מחוץ לדלת, ערמת ספרים מנודים. זה רגיל, בשפת הספרניות קוראים לזה "דילול": הספרים הישנים מפנים מקומם לטובת ספרות חדשה ובוהקת. כספרנית לשעבר (מה לעשות, אף אחד לא מושלם), נשאר הדחף לחטט ולחפש אוצרות בין הדפים המרוטים והמאובקים. הפעם העליתי בחכתי ספרות מקצועית: מרג'ורי קרייג. 1968, שמרי על גזרה נאה – תכנית בת 21 יום לשיפור הגזרה. מיד לקחתי. חיפוש באמזון הוביל אותי לספרים שכתבה המחברת, חלקם עדיין נמכרים, זה שאני מחזיקה בידי היה רב מכר בזמנו, חתיכת אוצר מצאתי.

חשבתי שזה יהיה מצחיק לקרוא ספר בנושא אימון נשים שנכתב לפני 40 שנה. האמת, בהתחלה זה היה נורא מצחיק, הרי אנחנו כל-כך חכמים היום, מאד קל לגחך בסלחנות על טעויות שאחרים עשו בעבר (בעיקר כשאתה לא לוקח בחשבון שבעוד 10 שנים יחשבו כמה אתה היית טיפש). המבט השני על כתבי מרג'ורי לווה בדאגה, שהתווסף לה מירמור על הקביעות של מרג'ורי לגבי איך אישה צריכה להיראות ועל הדרך למראה המושלם.
לא הייתי מוטרדת ומטרידה אתכם אילולא ידעתי שהספר הוא לא נחלת העבר.

"אל תעשו את התרגילים שבעליכן עושים"
כבר בהקדמה מרג'ורי מספרת על אלפי הנשים שמגיעות אליה…"עניין אחד משותף לכולן:
ג ז ר ת ן". אין חדש, המראה ימשיך להעסיק אותנו, רבים מאתנו (גברים ונשים) התחילו להתאמן כדי להיראות טוב יותר, זה ברור, אבל זהו? מרג'ורי מסבירה על השיטה: "אין צורך לבצע תרגילים קשים שגורמים למבצעם להיאנק ולהיאנח" ועוד: "אחד הדברים הראשונים שאני מסבירה לנשים המתעמלות אצלי הוא: אל תעשו את התרגילים שבעליכן עושים, הם כרוכים בהתאמצות גדולה מדי…" אני נתקלת בתגובות האלו מנשים, הן חוששות להגיע לאזור הגברי בחדר הכושר, הלא הוא אזור המשקולות והמכונות, חוששות מחיזוק ומניפוח, מ"תפיחות שריריות" כמו שמרג'ורי קוראת לזה בסלידה. ובכן, הייתי שמחה לספר לה על האושר הפשוט של אחרי ריצה ארוכה (יותר מ 30 הדקות ליום המומלצות בספר, לא של ריצה כמובן), אם היא היתה מצטרפת אליי, אולי היתה שומעת גם אנחה או אנקה שיוצאת לי לפעמים בשעת ריצה, כשאני מתאמצת, שלא נדע, אני אפילו מזיעה תוך כדי וכן, הספורט הזה גם הוסיף לגופי כמה תפיחות שריריות, מי שחושב שזה לא נשי, בעיה שלו.

"תפיקי תועלת מרובה מרכיבה על הרצפה מאשר מרכיבה ממשית"
אחד התרגילים שמדגימה מרג'ורי בצילומים כשהיא לבושה בבגד גוף ובגרביון רשת שחור, הוא תרגיל האופניים בשכיבה על הגב (הרגליים מפדלות באוויר), לצד ההסבר המפורט ישנה הערה ממוסגרת: "תפיקי תועלת מרובה מרכיבה על הרצפה מאשר מרכיבה ממשית על אופניים. רכיבה ממש עלולה לפתח שרירים תפוחים ברגל. רכיבתך המדומה מחטבת את השרירים ועוזרת לצמצום תפיחות שומניות בירך העליונה". השתכנעתן? נקבע בשבת הקרובה, 7:00 בלטרון, בחניון, שם תפרוס כל אחת מגבת, נשכב בתנוחה הנכונה ונתחיל ברכיבה המדומה, בהפוגות נוכל לתרגל "תרגילים לתוספת יופי לקרסוליים דקים יותר". אני מוקפת נשים שלא יענו להזמנה שלי, נשים שנהנות מאופניים ממשיים. המאמץ שהן מוכנות להשקיע תלוי לאו דווקא ברצון להקטנת התפיחות בירך העליונה, אלא גם ברצון לרכב באוויר הפתוח, ליהנות מהחברותא ומהנוף, ברצון לשפר את הרכיבה, להרגיש את הגוף עובד והלב דופק, להיות מהירות וחזקות יותר, להתחרות. מישהו חושב שזה לא נשי? לא מפריע לי.

אולי בגלגול הקודם הקשבתי למרג'ורי
כן חבל לי על הנשים שחושבות כך. כשהתחלתי להתאמן, הביכה אותי הידיעה שיש מי שרואה אותי רצה בכביש, אולי בגלגול הקודם הקשבתי למרג'ורי והאמנתי שזה לא נשי להתאמץ ולהזיע ובטח שאסור לחשוף את הזוועה לציבור הרחב.
אני מודה שלא תמיד הרגשתי בנוח עם הרעיון של העצמה נשית ואפליה מתקנת בתחומים שונים, עם תחרויות לנשים בלבד או אפילו עם קבוצת אימון לנשים בלבד, כלומר, מה זאת אומרת?, אם שוויון אז עד הסוף. זה השתנה עם השנים ועם הניסיון. אני מאמנת בהנאה את קבוצת הנשים, ונשים, כך העובדות מספרות לי, אוהבות להתאמן ביחד, זה כייף, מקל, נותן ביטחון ומחזק.
זה לא סתם שלטריאתלון הנשים היחיד בארץ (ע"ש תמר של סוזי ודני דבוסקין המסורים) מגיעה כמות אדירה של נשים שלא משתתפות בשום תחרות נוספת במהלך השנה. אחוז הנשים בתחרויות ריצה וטריאתלון עדיין נמוך בהרבה מזה של הגברים ללא סיבה אמיתית.
אני בטוחה שיש עוד המון נשים שיוכלו להפיק הנאה רבה מאימוני סבולת אם רק יעברו את מחסום הזיעה, המאמץ והתחרותיות. אולי אפילו מרג'ורי היתה מוכנה היום לנסות.

 טלי פינק