עמי נוי: שנתיים באנדיור

רן, גוון וניר – שלום,

אני רוצה לסכם את השנתיים שבהם התאמנתי במסגרת הקבוצה תחת הדרכתכם, ומקווה שזהו סיכום ביניים בלבד.

לפני כשנתיים, לאחר תקופה של כשנה וחצי בה רצתי והתאמנתי באופן עצמאי, פניתי אליכם בהמלצתו של דני שחור.
המטרה הראשונה שלי היתה לרוץ מרתון. הרגשתי שאני לא ממש מתקדם, מה גם שנאלצתי להתמודד עם כאבים בברך שנגרמו כתוצאה מפציעה ישנה, מה שגרם להפסקה זמנית של האימונים ולתסכול מסוים.
הפתרון שנראה לי מתאים היה לפנות להדרכה מקצועית. פניתי לדני, אותו הכרתי מהצבא, ואחרי שראיתי את ההישגים אליהם הגיע, הוא הפנה אותי לגוון, וכך, בעצם, הגעתי לאנדיור.

מבחינתי, אחד הדברים החשובים שנאמרו בפגישה הראשונה שלנו היה שאין שום בעיה לרוץ גם עם רצועה קרועה. שמחתי לשמוע מפי אנשים שמבינים ומנוסים בתחום שזאת לא באמת מגבלה. זה היה חידוש לגבי מי שהסתובב אצל הרבה אורתופדים, הברך שלי הפכה לדוגמנית הבית של מכוני הרנטגן, אבל הכאבים תמיד ליוו אותי והגבילו אותי.

שנתיים של אימונים, מאות ק"מ שרצתי ורכבתי, 2 מרתונים, 2 טריאתלונים מלאים ואחד ספרינט ועוד מספר מרוצי 10 ק"מ יכולים להעיד שצדקתם.

השנתיים האחרונות היו מבחינתי שנתיים של לימוד ללא הפסקה. כל אימון ומפגש לימד אותי דברים חדשים, על ריצה, על שחייה, על רכיבת אופניים, על גוף האדם ואולי הכי חשוב, על הנפש והיכולת להשתנות ולהתמודד עם קשיים ואתגרים מנטליים, שקשים לא פחות ואולי יותר מהקשיים הפיזיים.

אלו היו שנתיים מאוד עמוסות מבחינתי, אימון כמעט בכל יום, לאורך כל השנה עם עליות ומורדות, פציעות וקשיים אבל גם הצלחות בלתי נשכחות.
גם אורח החיים היום יומי שלי השתנה. הפסקתי לעשן, התחלתי לאכול בריא יותר ונכון יותר והשינויים השפיעו גם על רבדים אחרים בחיי.

אני מרגיש היום כאילו הייתי אחרי שנתיים של לימוד באוניברסיטה, סיימתי תואר ראשון ועדיין לא החלטתי בדיוק מה אלך ללמוד בתואר השני. קיבלתי את הכלים והידע שאיתם אני יכול להמשיך גם לבד, אבל ברור לי שמתישהוא אחזור ל"ספסל הלימודים" שוב, כי יש עוד המון דברים ללמוד.

באופן אישי אהבתי יותר לרוץ מאשר לרכוב או לשחות וריצות המרתון היו מבחינתי חוויה נהדרת ומדהימה לעומת הטריאתלונים, בהם נהניתי פחות. אני רואה בזה אתגר לעתיד, לנסות שוב ובצורה יותר ממוקדת להתאמן לטריאתלון ולהנות מסוג תחרות זה.

במהלך התקופה בה התאמנתי והשתתפתי בתחרויות שונות גיליתי שבעיני אשתי, בני המשפחה, חברים ומכרים מהעבודה הפכתי לבר-סמכא בנושאי ריצה ונעלי ריצה, רכיבה ואופניים, כושר גופני ותזונה – אשתי ובתי הגדולה החלו לרוץ ולהשתתף בתחרויות שונות.
הידע והנסיון שצברתי ורכשתי משפיעים לא רק עלי אלא גם על מעגלים רחבים יותר בסביבתי הקרובה והרחוקה יותר ובעיני זאת אחת התרומות החשובות של הקבוצה ומאמניה.
מדוע החלטתי להפסיק?
ראשית אני מקווה מאוד שזאת הפסקה זמנית ושעוד אחזור להתאמן אתכם.

לפני כחצי שנה נולדה בתי, יהלי, שהיא בתנו הרביעית (אחרי בת ושני בנים). ההוצאות הגבוהות הכרוכות בעיסוק היומיומי בספורט, יחד עם האינטנסיביות שאפיינה תקופות מסוימות שבהן הייתי יותר עם עצמי ופחות עם המשפחה, הביאו אותי להחלטה להפסיק את האימונים בקבוצה. ההחלטה לא היתה קלה, אבל הרגשתי שאחרי המרתון בלונדון זה הזמן המתאים לנוח קצת ולהקדיש זמן למשפחה.

באופן לא מתוכנן מבחינתי, ולצערי, נפצעתי באימונים לקראת המרתון והתחילו לי כאבים בברך, אותה ברך עם רצועה קרועה. למעשה, עד היום יש לי כאבים למרות שלא רצתי מאז המרתון. גם הניסיון של רכיבה בלבד לא שיפר את המצב ובשלב זה אני לא ממש פעיל. אני בקשר עם עופר ועל פי המלצתו אלך להיבדק אצל אורתופד כדי לראות מה קורה בברך ולטפל בה.
ההשבתה מפעילות תרמה אף היא להחלטה שלי להפסיק את החברות בקבוצה.

אני רוצה להודות לשלושתכם על כל מה שתרמתם לי בתקופה הנהדרת שהתאמנתי בקבוצה תחת הדרכתכם.
אני חושב שאתם מקצוענים בתחום, אבל לא פחות חשוב ואולי אף יותר חשובה היא האפשרות לפנות אליכם בכל זמן עם כל בעיה ותמיד לקבל יחס אישי ומקצועי.
אשמח אם תעבירו את תודתי והערכתי גם לכל המאמנים האחרים.

אני מקווה שאוכל להתייעץ איתכם כשאצטרך, גם כשאיני חבר בקבוצה ובעתיד כשיתאפשר לי, לחזור ולהתאמן איתכם שוב.

לסיום, חשבתי "לתרום" לאנדיור משהו שהכנתי בהשראת השנתיים האחרונות.
מדובר ב"מדריך לטריאתלט" שכתבתי. המדריך מבוסס על בדיחות שכתבתי וקטעי וידאו מהסדרה "סיינפלד" שערכתי.
שוב תודה ולהתראות, עמי