דליה מיכאלי: משוגע מי שרץ

שוגע מי שרץ, כך מודיע העזר שנגדי לכל מי שרק שומע, ומתכוון אליי, לאשת חיקו הקטנה, שהחליטה בשנה האחרונה להצטרף לעדר השועט הזה (ע"ע עז) הוא בוודאי צודק, אבל בשבוע האחרון גם הוא התחיל לרוץ…

אי אפשר,פשוט אי אפשר שלא להיסחף בקסם הזה. להתעורר כל יום עם שחר, ועם השמש העולה כבר להיות עמוק בתוך האימון הראשון של היום. לבלוס לפני, אחרי ותוך כדי מיני מזון משונים שמי היתה חושבת פעם שאפשר לאכול.

לוותר,לוותר ולוותר על בית מתוקתק, על חברים ועל בילויים לתוך הלילה.
להחליף את שיחות האקטואליה בניתוח מדוקדק של האימון האחרון, אבל לדבר רק עם מתאמנים אחרים- כי זר לא יבין.
להילחם בשדים הפנימיים ובפחדים שמזהירים שיש כאן סכנה ממשית ושומר נפשו ירחק.
לשחות בים ולברוח לחוף (אמאל,ה, יש גלים!) ולדעת שלפעמים השדים מנצחים בקרב-אבל בסופו של דבר אני אנצח במלחמה.
לפגוש חברים טובים באמצע הדרך, ובתחילתה, וגם על קו הסיום. כאלה שירוצו איתך (קתרין, איריס,טלי ועוד), יתמכו בך כשאת כושלת(מירב),יחבקו הכי חזק כשלא הולך (כולם) ועוד יגידו לך שאת נהדרת.

להתהדר בשלל נמשים מהשמש הקופחת ובזוג רגליים תואמות מרדונה, שלעיתים תכופות מתקשטות בחבלות ובשריטות מהאופניים, הקוצים והסלעים בים.
לרטון ולקטר כמה קשה ולהינות מכל רגע.
לתת למישהו אחר, שגם שפיותו מוטלת בספק (המאמן) לקבוע עבורך את מנת היסורים היומית (קרי-תוכנית האימונים), ואז לבקש ממנו יפה להוסיף עליה עוד קצת, כי זה לא מספיק…ולומר לו המון תודה עבור זה.

לשמוע מאותו אחד שאת,שכבר ותיקה בעולם, שמעולם קודם לכן לא עסקת בספורט תצלחי את הכנרת, תרוצי מרתון ותעשי איירון מן (מחק את המיותר…אוי, אין מיותר).
לצחוק צחוק גדול ואז למצוא את עצמך מתאמנת במלוא המרץ לקראת אחד מאלה, ואחר כך בטח לקראת כל השאר…ואז לראות לאט לאט שאפשר, שיש ממש בשיגעון הנפלא הזה, ואיך לא הבנתי את זה קודם.
והכל,אבל הכל, עבור החיוך הזה מבפנים, שלא ניתן למחוק אותו גם שעות אחרי.