חלפו בדיוק שבועיים מאז המרתון הראשון שלי ועדיין קצת קשה להאמין שעשיתי את זה. ציפיתי שאחרי יומיים שלושה או מקסימום ארבעה, התגובות מהסובבים יחלפו, וכל פעם אני מופתע לשמוע עוד מישהו ועוד מישהו מפרגן. פתאום החבר של ההוא שומע על התוצאה ולא מאמין. חברים שהיו עוקפים אותי בסיבוב במרוצי 10 ק"מ, לא מבינים בכלל איך הגעתי לתוצאה שכזו… אנשים מביטים […]
ארבעה שעונים מעוררים מצלצלים בזה אחר זה, קוטעים את חלומי בדיוק כשסוזי מעבירה לי את הצ'יפ ואני יוצאת לחלק הבא במסלול. "החלק הבא" בחלומי הוא ריצה, והיא מתבצעת ביער. בחושך. ואני לבד. הס! אני נוזפת בעצמי, טריאתלון קיסריה בכלל בשבת והבוקר אתגר גדול אחר עומד בפנינו. אני מזנקת מהמיטה בהקלה ובעין אחת חצי-פקוחה בודקת מי מחובר ומברכת לשלום אנשים "מהצד […]
מהרגע שיצאנו לריצה לא הפסקתי לנדנד: "מתי כבר מגיעים לסינגל?", "זה עוד רחוק?"
בגילי הרך, הגיוני שתהיה לי בעייה בדחיית סיפוקים, אולם נדמה לי שאילו בנדורה ומישל היו בוחרים לניסוי שלהם רצים ועליות במקום ילדים ומרשמלו, הם ותיאוריית הלמידה החברתית שלהם היו חוזרים עם זנב בין הרגליים.
קח רץ, כל רץ, הבטח לו עלייה וראה כיצד הוא לא יפסיק לנדנד עד שיבוא […]
בין יתר הדברים עליהם הזדכיתי עם השחרור העברתי חתימות גם על שביזות יום א'. המחליף שלי הסכין עם עשרות המברגים שהעברתי למשמרתו ואפילו לא התלונן על "ציוד הצעירים" שהותרתי אחרי, הוא רק כרכם פניו כנגדי באשר לשביזות יום א' שהורשתי לו, מלווה בתורנויות, שמירות וההגעה הבלתי נסבלת לבסיס בתחבורה של יום ראשון. אבל אני כבר דילגתי בצעד עליז לארקפה, מקום […]
אני רצה בשבילים המוכרים של בן שמן ומרגישה שוב בבית. שבוע עבר מאז שחזרנו מהכנרת ומאז אני לא מוצאת מנוחה.
השתחררתי לפני ארבעה חודשים ומאז אני מחפשת. לא איזו "עצמי" ערטילאית שמסתתרת בהודו או בדרום אמריקה, אלא דווקא "עצמי" מוכרת, אותה אחת שהשארתי בבקו"ם לפני קצת יותר משנתיים ושלושה ניתוחים. אחת שאהבה לרוץ, ואפילו, אם להודות בבושה, גם לרכוב ולשחות.
לאורך הריצה […]
סוג התחרות אליה יצאנו, צח, תמיר אחיו ואנוכי נקראת מרוץ הרפתקאות ובלעז – adventure race
כשנרשמנו לתחרות, לא ממש ידענו מתי תתחיל ההרפתקאה.
והיא התחילה מוקדם, לאורך תקופת האימונים, דרך המסע לקורסיקה, התחרות עצמה והחזרה.
רק ביום שישי האחרון בבוקר, כשנחתנו בבן גוריון, יכולנו לנשום לרווחה.
קורסיקה, אי בים התיכון, צפוני לסרדיניה, ליד חופי איטליה. נשמע פשוט?
אז זהו, שלא כל כך.
איך מגיעים לשם?
טסים לאיטליה […]
ביום חמישי בבוקר חלפתי בריצה על פני שדרת העמודים של גוון ומעלה הדמעות של רן, ונזכרתי באין-ספור אימוני האמבטיה שערכנו בגבעת הטלטאביז הזאת.
המחשבה על קבוצה של רצים הנפוצים לכל עבר לכאורה באקראי, מזכירה לי תמיד את אחת הסצנות משר הטבעות בהם נראים ההוביטים משחקים בפלך שלהם, כל אחד מהם שקוע בעולמו ומונע על ידי המנגנון הפנימי שלו. כך גם אנחנו. […]
11.6.09 13:50
כביש הערבה. קילומטר בערך לפני מחסום הכניסה לאילת. השעה העשרים ושתים לרכיבה. 43 מעלות צלזיוס. אני שולח את צבי ברכב הליווי קדימה שיצלם אותי נכנס בשערי אילת, במחסום הביקורת. צבי מתמרן ואומר לחיילים שוטרי מג"ב שאני מגיע ממטולה באופנים עוד כמה דקות ומבקש רשות לעמוד עם הרכב בדיוק בכניסה כדי לצלם. כשהחיילים מעכלים שהוא רציני הם מפסיקים לבדוק את […]
יום שלישי, ה-2.6.2009, היום הרביעי לתחרות: יום ארוך שהחל בשעתיים של רכיבת אופניים, כולל התרסקות קלה של רן, טיפוס הרים ולאחריו סנפלינג לתוך מי נהר קפואים. ניווט לילה אחרון, לקראת יומה האחרון של התחרות. אח"כ אנחנו מתחילים את הדרך חזרה הביתה.
1.6.2009: גשם כבד החל לרדת בארבע בבוקר, ולא פסק עד לרגעים אלו, למעט הפוגות קצרות מדי. התכנית המקורית של התחרות בוטלה, והצוותים קיבלו תוואי […]
טריאתלון הנשים לפני שנה היה התחרות הראשונה שלי בחיים. זה היה כחודש וחצי אחרי שהתחלתי את דרכי בעולם הספורט (הרציני באמת) באנדיור. טלי הציעה אז שאשתתף במקצה העממי, ובתמימותי, כיוון שלא ידעתי לקראת מה אני הולכת עשיתי בדייקנות מה שנתבקשתי על ידי טלי.
במהלך כל התחרות מילמלתי לעצמי בראש שאלה אחת, מ ה א נ י ע ו ש ה פ […]