מה שהעסיק את נמרוד דרייפוס בן ה-57 מרמת אביב לקראת מרתון ניו-יורק, הוא לוודא שאשתו תמי וכל שבעת הישראלים שנסעו לשם לראשונה בעקבותיו, יגיעו לקו הסיום בשלום. החשש הגדול ביותר של אמיר אקשטיין (34) מראשל"צ, היה שהצ'יפ שלו ייפול במהלך הריצה. ניב (32) חשש שאביו, רוני (61), יעקוף אותו ורויטל פנקס (39) מרמת אביב, חששה שבמקום לממש חלום היא תסבול […]
נדמה לי שרוב מתאמני אנדיור מכירים אותי כ"פרטנרית של רני" או כמו שסוזי אומרת "מיכל דוידסון –זאת שרצה עם רני…"
לא אאריך במילים על הרגע שבו הכל התחיל, גם לא על מקור הרעיון לרוץ מרתון, אצל קאלינה…
המרתון שלי התחיל במרץ 2008, כשהחלטתי שאם אסיים את מרוץ 10K ירושלים בפחות משעה, זמן בלתי סביר בעליל על פי כולם, כשיש לי ניסיון ריצה […]
יש לי חשבון פתוח עם העיר ניו-יורק. במהלך חיי ביקרתי בעיר מספר פעמים, אבל רק לאחר שחרורי מהצבא הכרתי את העיר המופלאה הזו באמת. אחותי, ניו-יורקרית אמיתית, טיילה איתי בכל פינה בניו-יורק והכירה לי מקומות שרק מקומיים יכירו.
הייתי מסתובב ברחובות העיר במשך שעות כשחלומות החלו לצוף ולתקוף אותי, ודמיינתי את עצמי חי כבוגר בניו-יורק, מתחכך בניו-יורקרים אמיתיים ואדיבים ויונק מכל […]
נולדתי ברמת אביב אבל לפני שהספקתי לומר "אמא, אוכל" עברנו לרמת השרון. זו הסיבה מדוע אני מחשיב את עצמי יליד רמת השרון. אני גר בירושלים רבתי יותר שנים מכל מקום אחר, כמעט כל חיי הבוגרים. זו הסיבה מדוע אני מחשיב את עצמי ירושלמי.
התחלתי להתאמן בצורה מסודרת בקבוצת אנדיור מעט לפני הנסיעה לתורכיה למחנה אימונים, תחילת 2007. עד הצטרפותי לקבוצה חשבתי […]
אבא שלי היה הראשון שצלצלתי אליו, יותר משלוש שעות לאחר שהיילה גבריסלאסי חצה את קו הסיום וקבע שיא עולם חדש, 2:03:59.
"אבא, סיימנו את הריצה".
"יופי, כמה זמן זה לקח?"
"ארבע שעות ושבע עשרה דקות".
"למה כל כך לאט?" אמר, לאחר שלבטח שמע ברדיו ששיא עולם חדש נקבע בדיוק באותו מסלול בו רצה בתו הקטנה.
רוב האנשים שאני מכירה, היו נפגעים, נעלבים, כועסים על תגובה כזאת. […]
דקה טרם הזינוק, אני מגביר את צלילי הפיקסיז באייפוד ונותן לצלילים להרחיק אותי מהנאומים ומהקולות שמסביב. "היום זה היום" אני אומר לעצמי בראש ומעיף מבט סביב.
אני מזהה את כל חבריי מקבוצת הריצה של צה"ל מחייכים בהתרגשות וגאווה. "ספירה לאחור" קוטע הקריין את מחשבותיי ואני נצמד לפייסר שלי חזק חזק – שלא יברח. "זו בעצם עוד ריצה רגילה כמו עשרות אחרות […]
לא השליתי את עצמי. עם אשה כזו, ידעתי, אין לי ברירה אלא:
א. לסיים את המרתון.
ב. לכתוב על זה.
וכמוה, משפטים נרשמו לי בראש בשבועות האחרונים, מחכים לסיום, מוצלח יותר או פחות, של הסבל. אבל טעיתי. המשפטים הפכו לא רלוונטיים, והמתאימים נהיו אופטימיים הרבה יותר מהצפוי.
שיערתי שהמשפט הפותח יתאר את רצף הקללות שעברו בראשי בערך בקילומטר ה-32, מקלל את עצמי, את רן, […]
אני מתחילה דווקא מהסוף, כי הוא גם ההתחלה של המרתון הנפלא הזה.
קוראים לי דליה, אשה קטנה ולא ממש ספורטאית. לפני שנתיים התחלתי לרוץ לראשונה בחיי. זו היתה אהבה מצעד ראשון.
כבר שנה שיש לי חלום- לרוץ מרתון.
יש לי תמונה של אבי ואחותו בגטו בבודפשט עם טלאי צהוב על החזה.
בברלין,ביום ראשון האחרון, ערב ראש השנה, עמדתי אחרי סיום המרתון בשער ברנדנבורג, על […]
ברלין, 28 בספטמבר 2008, סמוך לחצות היום, אני מוצא עצמי עומד (בקושי) בקירבת שער ברנדרבורג והרייכסטאג חנוק מהתרגשות ודמעות. זהו, סיימתי את המרתון הראשון שלי, 75 שנים לאחר שסבתי וחלק ממשפחתה ברחו מברלין וניצלו בעור שיניהם מציפורני המפלצת הנאצית.
המסע הזה החל כשנה קודם לכן. אחרי כמה ריצות החלטתי שאני כשיר לרוץ את חצי מרתון תל-אביב 2007. בשיח שביני לביני שכנעתי […]
נכנסנו לתקופת החגים. בשבילנו, אלה שמעירים את השמש כל בוקר, זה אומר שכבר באמת קריר. זו לא טעות, זה לא חד פעמי – הלילות בהירים וקרירים יותר, ולא חייבים להתחיל את האימונים כל כך מוקדם, מכיוון שגם מאוחר יותר עוד נעים.
ואיך סיימנו את החודש הקודם? במרתון מדהים בברלין, בו השתתפו למעלה מ- 50 רצות ורצים שלנו – בתנאי ריצה מושלמים.
נשבר […]