דליה מיכאלי, מאמנת באנדיור, יצאה למסע ארוך שכלל אימונים מפרכים שבסופם התייצבה לקו הזינוק של האולטרה keys100 בפלורידה שאורכו מאה מייל. הנה
הפוסט המרגש שכתבה בפייסבוק כשחזרה לארץ. בשם כל מועדון אנדיור – ברכות על ההישג המרשים!
"Like a bridge over troubled water, I will lay me down-keys 100 mile running"
השמש מתחילה לשקוע בגווני אדום, ואני עולה על הגשר הארוך ביותר מעל האוקיינוס-לפני 11 קמ ארוכים ובודדים…
בריזה קלה פתאומית נושבת. רגע קטן של חסד, בים הכאב המתמשך…
הזינוק היה ב-6:45 בדיוק ב -key largo. אני כבר אחרי יותר מ80- קמ בתחרות, אחרי 14 שעות של ריצה בחום יוקד, לחות גבוהה מאד, שמש שקודחת מלמעלה, ואספלט שמחזיר את החום מלמטה, ועוד כל כך ארוכה הדרך, דרך כל האיים והגשרים מעל האוקיינוס שביניהם
עד ל-key west.
ריצת 100 מייל, לאורך כל שרשרת האיים בדרום פלורידה, מרחק אינסופי ובלתי נתפס! אלה היו 30 שעות של תחרות שבהן עברתי לאורך 169 ק"מ.
30 שעות, שבמהלכן רצתי, הלכתי, אכלתי, שתיתי, בלעתי תוספים שונים, ובעיקר כאבתי, שבהן נשברתי עשרות פעמים, שידעתי בוודאות שלא אוכל להגיע עד סופה של הדרך! שבכל תחנה של 5 מייל החלטתי שזהו, לא יכולה יותר ואני פורשת מהתחרות. שבכל פעם התאוששתי קצת ובכל זאת המשכתי.
\תחרות שבה הגעתי לכל גבול אפשרי, פיזי ומנטלי. תחרות שבה חציתי את כל הגבולות הבלתי עבירים, ו…המשכתי רחוק מעבר להם. תחרות שהסבל והתשישות היו כל כך קשים, וזה היה כל כך פשוט, וזה היה בידיים שלי – להפסיק את הכאב ו…פשוט לפרוש! ולא ברור לי איך ולמה בכל פעם המשכתי הלאה, ועוד ועוד, עד ש..למרות הכל,אחרי 30 שעות ,ו…בחיוך ע נ ק, חציתי את קו הסיום אחרי הכל!!!!!
אני פינישר רשמית של 100 מייל!!!
תחרות כזאת,אי אפשר לרוץ לבד. כל זה התאפשר בזכות רצי האולטרה האחרים וצוותי הליווי שלהם, שהתגלו כזן נדיר של חברים אמיצים , שתמכו, ועודדו, ועזרו בכל דרך אפשרית, אנשים טובים באמצע הדרך…הרבה רגעים קטנים של חסד!
תודה ענקית ומיוחדת לעומר ולבקי המקסימים!!!! והכי הכי לצוות הליווי הנפלא שלי – אלוף נעורי רוני, שנסע ברכב בכל פעם קצת קדימה, רץ לקראתי עם מזון, שתיה, וכל מה שהיה נחוץ לי, החליף לי נעליים וגרביים, אילץ אותי לנוח קצת מדי פעם, וכל זה ללא ליאות במשך יום, לילה ועד לצהרי היום למחרת.
כמילות השיר האלמותי של סיימון וגרפונקל:
your time has come to shine
All your dreams are on their way.
See how they shine, oh, if you need a friend…
I'm sailing right behind
Like a bridge over trouble water
I will lay me down..
ובנוסף, תודה לרן שילון, המאמן הווירטואוז והבלתי נלאה ,שמלווה אותי כבר שנים , ושהכין אותי לתחרות ההזויה הזאת. תודה לחברי לקבוצת הריצה, אנדיור, שהאמינו בי, גם כשאני פיקפקתי … למשפחתי האהובה שתמכה בי לאורך כל הדרך הארוכה והקשה לשם.
ו…זהו.הגבול האחרון נחצה האתגר הושלם!!!
ומה הלאה?
״שלא יגמר לעולם!!!״
Leave A Comment