רן שילון

קצת על הילדות שלי

אני עוסק בספורט בערך כל חיי. אבא שלי מספר שבגיל 4 הוא לקח אותי לבריכה בקרית ביאליק, שם קפצתי לבריכה בעומק 3 מטרים כדי להביא כדור מטקות שנפל למים, והצלחתי לא רק לשרוד אלא לקפוץ שוב לבריכה העמוקה. כנראה שזה משהו שקיים אצלי מינקות :-)

התקופה בטכניון

בבגרותי עסקתי בספורט ולבי היה רק בספורט, אך במקום שבו גדלתי כיוונו אותי ללכת ללמוד ולמצוא עבודה "אמיתית". אני בוגר טכניון (לצערי הרב) במסגרת היותי אז עתודאי בהנדסת חשמל. לימודי הטכניון לא עניינו אותי ושנאתי זאת, אבל זה הוביל אותי למקומות בלתי צפויים. במהלך לימודיי בטכניון עסקתי בפעילויות שלא קשורות ללימודים, ומצאתי את עצמי מבלה את רוב זמני ב"בלט חיפה" בתרגול בלט קלאסי במקום לבלות כמו חבריי ללימודים, שהיו בעיקר בקמפוס הטכניון. אני יכול לומר בראייה לאחור, שהבלט הקלאסי עזר לי לשרוד את תקופת לימודי בטכניון, וכל כך אהבתי את זה, שהמשכתי בבלט גם לאחר סיום הלימודים.

אהבתי לים ולספורט הימי

בגיל 10 עסקתי בספורט ימי. שטתי על מפרשית ובהמשך התחלתי לעסוק בגלישת גלים, ועד היום אני עוסק בזה. את גלשן הגלים הראשון שלי רכשתי בשנת 1979, ולדעתי הייתי הגולש הראשון במפרץ חיפה, כי תמיד הייתי היחיד הבודד שגולש במפרץ. בשנת 82', כשהחלו לצוץ גלשני הרוח, התחלתי לעסוק בגלישת רוח. פשוט הייתי מאוהב בים. האהבה לספורט נעה בין הים ליבשה. רצתי, קפצתי וטיפסתי, ומצד שני גלשתי בים, ולא במקרה יש לי קעקוע ביד שמאל של הרים וים, מה שמבטא את הדואליות הזו.

משפחה ועבודה

היו לי שנים שהייתי צריך להיות "רציני". התחתנתי בגיל צעיר, הבאתי שני ילדים לעולם ועברנו לגור בארה"ב. עבדתי בעבודות הקשורות להסמכתי אבל מעולם לא הייתי מהנדס. תמיד עבדתי בחלק העסקי בעולם ההייטק, ואט אט טיפסתי למעלה. ברבות השנים גם הייתי מנכ"ל חברת הייטק. התחלתי את דרכי כאיש מכירות, בהמשך הייתי מנהל מכירות ומנהל פיתוח עסקי (ב-Nice ארה"ב). מעולם לא עשיתי תפקיד יותר מפעם אחת. תמיד לאחר שנה וחצי התחלתי להשתעמם, ומצאתי את עצמי עושה משהו אחר. "ביליתי" כ-12 שנים בתעשיית ההייטק.

נטישת עולם ההייטק

בשנת 2001 חזרתי עם משפחתי לארץ, ולאחר שהייתי סמנכ"ל פיתוח עסקי וסמנכ"ל שיווק בחברת טנדו, מוניתי להיות המנכ"ל של  חברת הסטארט אפ הישראלית פלקסלייט (Flexlight). מנכ"לתי את החברה עד 2003 ואז פרשתי מעולם ההייטק. בכל אותם שנים הייתי ספורטאי פעיל והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות למחייתי, ואז בסיום התקופה האחרונה בהייטק, יצאתי לדרך חדשה – אנדיור.

איך הגעתי לטריאתלון

הגעתי לטריאתלון ותחרויות איש ברזל דווקא בגלל פציעה, מוזר ככל שזה ישמע. בשנת 98' השתתפתי בחצי מרתון באטלנטה וחוויתי כאבים איומים. הממצאים היו שיש לי בעיה במיניסקוס, ועברתי ניתוח שכלל לא פתר את הבעיה. חודש לאחר מכן התברר שהיה לי שבר מאמץ ונאלצתי להפסיק לרוץ, אבל בעקבות המנוחה הכפויה התחלתי לרכוב ולשחות. כשהתאוששתי מהפציעה השתתפתי לראשונה בחצי איש ברזל בפלורידה בשנת 99'. התחרות היתה איומה וקשה, כי הגעתי אליה לא מוכן לחלוטין. בסיום התחרות נכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה, אז גרתי באטלנטה, והדרך ארכה כ-8 שעות ובדרך חשבתי על מה שהיה, והחלטתי להתאמן לתחרות איש ברזל (מלא)

שנה לאחר מכן עמדתי ביעד שהצבתי לעצמי והשתתפתי בתחרות איש הברזל באליפות ארה"ב שהתקיימה במדינת ניו יורק. היה לי מאמן שליווה אותי עוד בהכנות לחצי איש ברזל, והוא שהכין אותי גם לאיש הברזל. את התחרות אני זוכר רק מהקילומטר ה-27 כשנגמר לי הכוח ונכנסתי למצב של הישרדות. אכלתי אוכל מוצק ובייגל'ס. אז אוכל טכני לתחרויות כמעט ולא היה קיים. ב-2001 התחריתי בפעם השנייה בתחרות איש ברזל, זה היה בשוויץ.

הקמת מועדון אנדיור

בשנת 2003 כשפרשתי מעולם ההייטק, לקחתי חצי שנה חופש בכדי להבין מה אני רוצה לעשות הלאה בחיים שלי, ובשנת 2003 הקמתי את Endure. לעניות דעתי, הייתי הראשון שהקים מסגרת כמו מועדון אנדיור. עד אז היו את המאמנים המיתולוגיים, שאימנו קבוצות מאד קטנות שהפעילות שלהן היתה מאד מצומצמת.

"כל אחד יכול"

המוטו של אנדיור, "כל אחד יכול", הוא שעמד לנגד עיני. לא רק אתלטים מקצוענים עוסקים בספורט אלא אנשים "רגילים". כל אחד יכול להשתתף במרתון, איש ברזל או כל תחרות אחרת, מה שזה לא יהיה, וזאת אם יש לו (או לה) את הרצון העז להתמסר לתהליך ולהתחייב להגיע לאימונים.

בשנת 2004 הוצאתי מאנדיור, לראשונה בישראל, קבוצה של כ-20 מתחרים לתחרות איש הברזל באוסטריה. משם השמיים היו הגבול, והבנתי שטריאתלון זה דבר נפלא ונחמד אבל תמיד יהיה אזוטרי, וצריך לחפש אתגרים שהם יותר פשוטים, יותר עממיים. החלטתי לאמן למרתון, והרבה נענו לאתגר. זה מזכיר לי שפניתי למארגני מרתון טבריה לפני יותר מעשר שנים, הצגתי בפניהם את מה שהיום קיים בכל מרתון, והוא הפייסרים, מכתיבי הקצב, והצעתי שחברי אנדיור יעשו זאת. מארגני המרתון אמרו שלא צריך דבר כזה. למרות זאת, הם הסכימו וחברי אנדיור היו לפייסרים הראשונים במרתון בישראל. כיום אין מרתון או מירוץ גדול ללא פייסרים.

באולטרה פרו-ספורט (של קרן גולדבלט) הראשון השתתפתי, ובמירוץ הזה עברתי לראשונה את ה-42 ק"מ ריצה, והגעתי שני עם בן זוגי לריצה, דוד בן סיני.

היה לי דחף אז לעשות כל דבר בכדי לקדם את הספורט בישראל. הייתי הראשון שייבא לארץ את גלגלי ZIPP, גלגלים לאופני כביש, כי עד אז לא היה דבר כזה בארץ, כולל גם כדורי מלח. בהמשך הקמתי את חברת שיאנרגיה, המייצרת תוספי תזונה לספורטאים. תמיד חשבתי מה עוד אפשר לעשות בכדי לקדם את הספורט.

אנדיור כמקום לקבלת כלים לחיים

אני מאמן כ-15 שנים, התקדמתי עם השנים בתחום ושיניתי לגמרי את גישתי כמאמן. האהבה שלי היא לתחרויות ארוכות ומוזרות כי די נמאס לי מתחרויות איש ברזל. לי אישית הן כבר לא מעניינות ולא מאתגרות אותי (רק אותי). כמאמן אני מדגיש לא רק את התוצאה אלא את התהליך, התהליך האישי שכל אחד עובר בהכנה לתחרות. השקפת העולם שלי ושל המאמנים באנדיור מורכבת משני דברים: מחויבות אישית ויציאה מאזור הנוחות. אנחנו נותנים לחברי אנדיור כלים לחיים, ודרך הספורט לומדים להשתמש בכלים אלו בכל ההיבטים בחיים.

התחרויות האחרונות והשגעונות שלי

כחלק מההעשרה העצמית שלי, אני נפגש עם מאמנים בכירים בעולם. בין היתר נפגשתי עם היילה גברסילאסי. כפי שציינתי, אני משתעמם מהר, ולכן בחרתי לקחת חלק מבמירוצים שונים ומשונים ברחבי העולם. התחרות האחרונה שהשתתפתי בה היתה Expedition Africa, זוהי תחרות אתגרית קבוצתית הכוללת 6 ימים המשלבים רכיבה על אופני הרים למרחק 250 ק"מ, ריצה/הליכה של 150 ק"מ הכוללים גם טיפוס וחתירה בקיאקים 100 ק"מ. בליתי גם כחודשיים באזור שאמוני בריצה וטיפוס הרים. השתתפתי וכמעט מתתי בתחרות שיט קיאקים ביוקון קנדה, שבה חותרים 700 ק"מ. כמו שציינתי, אני מחפש תחרויות מוזרות ומאתגרות, וכל הזמן אני בודק את הגבולות של עצמי. האתגר הבא שלי הוא קורס לצלילה חופשית אילת.

אוהב להיות בבית

כשאני אני לא מתאמן אני בבית. נח, קורא הרבה ולומד. למדתי אימון מנטלי במרכז הישראלי לפסיכולוגיה של הספורט. סיימתי 4 שנים של לימודי רפואה סינית בברושים, והתמחיתי גם ברפואה יפנית. בשנים האחרונות אני עוסק בחקר התורות מהמזרח. אני עוסק בלימוד עצמי, ובין היתר הפכתי לחסיד גדול של היוגה, וזה בא לידי ביטוי גם באימונים של אנדיור. מה עוד? מוזיקה, אני מאד אוהב מוזיקה, הטעם המוזיקלי שלי הוא מגוון, אני אוהב הכל. אני מתעורר בבוקר עם מוזיקה ונרדם איתה.

יש לכם שאלות, אשמח אם תיצרו איתי קשר:

רן שילון
דוא"ל: ron@endure.co.il
טלפון: 052-8507535
הפייסבוק שלי