| אמריקאים חיים יותר, עם תוחלת חיים ממוצעת שעומדת על 78 שנים, כאשר בשנת 1980 היא עמדה על 74 שנים. אבל אנחנו לא בהכרח חיים טוב יותר. השכיחות של מגוון רחב של מחלות כרוניות, כמו סוכרת ומחלות לב, גם גדלה באופן דרמטי, במיוחד בקרב אנשים שעדיין אינם קשישים.שתי התפתחויות אלה הובילו למה שחוקרים מכנים "התארכות התחלואה". פירוש הדבר, שאנחנו חיים יותר שנים עם מחלה כרונית ובריאות לקויה. זוהי אינה התוצאה שרובנו מייחלים לה בתוחלת חיים ממושכת.
אך מחקר חדש בולט שפורסם בחודש אוגוסט האחרון בארכיונים של רפואה פנימית, מצביע על כך שתכנון מראש יכול לשנות את פני הדברים. המחקר מצא שלהיות בכושר באמצע החיים, גם אם לא עסקנו בכך בעבר, מעצב מחדש את ההזדקנות. לצורך המחקר, חוקרים מאוניברסיטת טקסס מהמרכז הרפואי ומכון קופר בדאלאס , אספו תיעוד רפואי מ 18,670 גברים ונשים בגיל 40-50, שביקרו במרפאת קופר משנת 1970. 18,670 הגברים והנשים הללו היו בגיל ממוצע של 49, בריאים וללא מחלות כרוניות בבדיקה הראשונה שלהם. בהתבסס על התוצאות של מבחן כושר ראשוני שנעשה לכל אחד מהם על הליכון, החוקרים חלקו את הקבוצה לחמש קטגוריות כושר. בהשוואת נתונים ראשונה מסוגה, החוקרים בדקו רשומים רפואיים של אותם אנשים, משנת 1999 ועד 2009, כשגילם של המשתתפים היה כבר 70 או 80. החוקרים מצאו כי המבוגרים שהיו פחות בכושר בזמן הבדיקה בגיל 40-50, היו בעלי סבירות גבוהה יותר לפתח מצבים חמורים או כרוניים בשלב מוקדם של תהליך ההזדקנות. הכוללים מחלות לב, סוכרת, אלצהיימר, או סרטן ריאות ומעי. המבוגרים שהיו בכושר בשנות ה -40 וה -50 לחייהם, גם פיתחו רבים מאותם מצבים רפואיים, אבל מאוחר יותר בחיים באופן משמעותי מאשר אלו שהיו בכושר הירוד. בדרך כלל, האנשים שהכי בכושר גופני חיו עם מחלות כרוניות בחמש השנים האחרונות לחייהם, במקום ב 10, 15 או אפילו 20 שנים. למרות שממצא זה אולי לא נראה, על פניו, לגמרי חיובי – התוצאות אכן מעודדות, אומר ד"ר בנימין וויליס, אפידמיולוג במכון קופר שהוביל את המחקר. "אני בן 58, ובשבילי, התוצאות הן הקלה גדולה". לדבריו, זאת משום שהתוצאות מראות, בתמצית, כי כושר גופני "מצמצם את הזמן" שאדם עלול לבלות כחולה או חלש בזקנה, ומשאיר את השנים המוקדמות לאחר הפרישה ללא מחלה רצינית, לפחות בפוטנציאל. ההשפעות של כושר במחקר זה היו באופן סטטיסטי גדולות יותר במונחים של עיכוב מחלה, מאשר בהארכת חיים. בעוד שאלו שבקבוצת הפעילים נטו לחיות זמן רב יותר מאשר אלו שלא היו בכושר, הממצא החשוב יותר, הוא שהיה להם סיכוי גבוה יותר לחיות טוב יותר במהלך שנותיהם המבוגרות יותר. כמובן, שהזדקנות היא תהליך מסובך ומאוד אינדיבידואלי, ותחילתה או היעדרה של מחלה מהווה רק אלמנט אחד באיכות החיים לאחר גיל 65. אבל זה אלמנט גדול, אומר ד"ר ג'רט ברי, פרופ' לרפואה פנימית וממחברי המחקר. "ומאחר שנראה כי ישנו קשר לכושר באמצע החיים, זה ניתן לשינוי", הוא ממשיך. למרות שכושר אירובי נקבע בחלקו על ידי גנטיקה, הרבה מכושרו של אדם, בעיקר באמצע שנות חייו, תלוי בפעילות גופנית, ד"ר ברי אומר. לכן, פעילות גופנית באמצע החיים, במיוחד אם לא הייתם בכושר בעבר, יכולה לתת יתרונות עצומים בהמשך חיים, הוא אומר. "המחקר שלנו מצביע על כך שאדם, באמצע החיים, שעובר מכושר ירוד לחלוטין, לקטגוריה הבאה בסולם הכושר מקבל יותר תועלת," במונחים של להדוף מחלות כרוניות". יציאה מאותה קטגוריה של כושר ירוד לחלוטין, דורשת "רק כמות קטנה של פעילות גופנית," כמו 20 או 30 דקות של הליכה ברוב ימי השבוע. " לא צריך להפוך לאתלט", אומר ד"ר ויליס, שגם לו יש מעט מאוד זמן לפעילות, אבל תנסו לשלב הליכה יומית בשיגרת החיים. "המפתח הוא רק לקום מהספה". תרגום המאמר The Benefits of Middle-Age Fitness מאת GRETCHEN REYNOLDS |





Leave A Comment