הדרך לשאמוני עוברת בסיינטליון

5.1.15

מאת: אריק הופמן

החלטתי שאפשר יותר להרים את הראש ולראות גם את הנופים מסביב. השעה היא כמעט שלוש וחצי לפנות בוקר ואני כבר מתקדם בקצב לא רע אל עבר St. Genoux. הנוף הניבט באלומת פנס הראש שלי היה מהפנט. שדות רחבי ידיים משני צידי השביל מכוסים בשיכבת שלג דקה. כל מה שאמרתי לעצמי באותם רגעים היה "וואו!!" והחזרתי את ראשי קדימה כדי להאיר את הדרך. כך, הלוך ושוב במשך כמה דקות ארוכות.

במה מדובר? St. Genoux היא התחנה השלישית, פחות או יותר במחצית הדרך מ Saint Etienne ל Lyon בצרפת,  במירוץ שנקרא La Saintelyon במסלול המשלב כביש ושטח והמזנק בשעת חצות למרחק של 72 ק"מ עם טיפוס מצטבר של 1800 מ', ונערך בד"כ במזג אויר קר מאד. לפני כחודש הוא כבר התקיים במהדורותו ה-61 (!) ונחשב לוותיק במירוצי השטח באירופה.

כדי להבין כיצד הגעתי לשם, אחזור לכמה רגעים חמישה חודשים לאחור, לחודש אוגוסט. אותו חודש סיכם חודשים ארוכים של הכנות אינטנסיביות לתחרות ה OCC (53 ק"מ בשטח עם 3300 מ' טיפוס מ Orsiers בשוויץ אל Chamonix בצרפת). היו אלה חודשים קשים ומהנים כאחד עם חבורה נפלאה ("השמונה לשאמוני") ומאמנים מסורים משכמם ומעלה, רן שילון ואילן פריש עם המון דוגמה אישית לאמונה ביכולות וטירוף בעיניים. ובסוף אותו חודש- התחרות עצמה, שהיתה מאתגרת מאד (כמובטח J), מהנה ועם נופים עוצרי נשימה. ובכן, בדרך חזרה ארצה מאותה תחרות חשבתי לעצמי שהנה, אפשר לחזור לחיים שפויים קצת יותר ולא אמהר לקבוע יעד אגריסיבי חדש. וכך היה. כמעט. השבועיים הראשונים של חודש ספטמבר עברו בריצות קלות (גם לצורך התאוששות). ואז הגיעה שיחת טלפון מאילן (אנחנו נמצאים בקשר הדוק לאורך כל השבוע אז לא חשבתי שהשיחה הזאת תביא איתה מחשבות מחודשות..). הוא מספר שהוא חיפש ומצא שבתחילת דצמבר ישנה תחרות אולטרה מרתון בצרפת המקנה 2 נק' (עפ"י ארגון ה UTMB ) והוא מציע להשתתף בה וכך בנוסף לתחרות ה OCC ברקורד של אותה שנה, תהיה הזכות להרשם (תחילה להגרלה) למרחק ארוך יותר ב Chamonix בקיץ 2015 (את הניקוד יש לצבור עד סוף שנת 2014). חשבתי על כך לבדי וחשבנו על כך שנינו, מיכל אישתי ואנוכי. בסיום פרק ההתלבטויות שארך כשלושה ימים ולילות, נרשמתי.

כך עד לסוף ספטמבר עצימות האימונים גברה ובאוקטובר-נובמבר עברה שוב למתכונת של ששה אימונים בשבוע. מאד שמחתי לדעת שגם שרון הרשקוביץ (גם הוא חבר בהרכב "השמונה לשאמוני") נרשם לתחרות, מאותן הסיבות בדיוק (את הפוסט הנפלא שלו בענין אפשר גם לקרוא באתר של אנדיור). כך נוכל להתאמן יחדיו ולנסוע לתחרות. שוב, האימונים הפכו לאינטנסיביים במהלך השבוע באיזור המרכז ובסופי השבוע "בילינו" בריצות ארוכות מלאות עליות וירידות בשטח ובכביש באיזור יער אשתאול והסטף. כחודש לפני התחרות הודיע לנו אילן שהוא מצטרף אלינו לנסיעה. כך נוכל לבלות בסופ"ש בליון והוא ילווה אותנו בתחרות. נאלצנו להסכים (J).

ואז הגיע הסופ"ש של תחילת דצמבר. ביום חמישי, שרון, אילן ואנוכי הגענו לליון. הטמפ' בחוץ היתה 4 מעלות בלבד. קר. אפילו מאד (הטמפ' בזמן המירוץ צפויות אף להיות נמוכות מזה). בשעות הצהריים נפגשנו עם דיוויד, מכר של אילן, בחור יהודי וישראלי לשעבר המתגורר בסמוך ומסר לנו פרטים וסיפר מחוויותיו מאותו המירוץ שבו הוא כבר השתתף פעמיים בעבר. לאחר הפגישה איתו חשנו מעט בטוחים יותר לגבי המסלול (שכן אתר המירוץ היה מעודכן, אבל רק לשנת 2012 … וחסר המון פרטים). ביום שישי בבוקר יצאנו לריצה בעיר. בעיקר רצינו לחוות את מזג האויר הקר וכיצד מתנהלים בו. כשחזרנו חשנו שזה בהחלט אפשרי (פרטים בהמשך). אילן כמובן לא הופתע. בשעות הצהריים כבר עמדנו בתור באולם ספורט בחלק הדרום מזרחי של העיר כדי לקבל את ערכות ההרשמה ומספרי החזה. בערב, לאחר ארוחת ערב טובה, הלכנו לצפות מעט בפסטיבל האורות המתקיים בעיר וקדימה לישון. צריך לישון טוב. למחרת צפוי לילה לבן.   בשעת אחה"צ המוקדמות של יום שבת התחלנו לארגן את הציוד. הכנת הביגוד (טייטס ריצה ארוך לרגליים ושלוש שכבות לגוף), כובע שומר חום ומנדף זיעה לראש המכסה גם את האוזניים, באפ לצוואר, כפפות, גרביים טובות, פנס ראש וסוללה נוספת, תמרים, ג'לים, מים וכמה טורטיות עם ריבה וטחינה כדי גם לאכול אוכל "אמיתי" בזמן המירוץ. גם מעיל גשם הוכנס לתיק. לי היו אלה השעות בהן הפרפרים בבטן נפנפו בכנפיהם חזק מאד כאילו מאיימים לפרוץ מתוכי ולעוף אל מחוץ לחלון הדירה. אני גם די בטוח ששמעתי אותם אומרים לי "תגיד, אתה דפוק??!!". אבל לא היתה לי תשובה. ההתרגשות שלי היתה גדולה. בשעה שש וחצי בערב הלכנו כולנו לישון כשעה-שעה וחצי כדי לצבור עוד קצת אנרגיה. בתשע וחצי עשינו את דרכינו ברכב אל עבר Saint Etienne. הרעיון היה שאילן יפגוש את שרון ואותי בכמה נקודות לאורך המסלול. למרות שהכנסנו נקודות ציון ב waze ובמכשיר ה GPS, לא ידענו אם זה יהיה אכן אפשרי, אבל קיווינו.

הגענו לאיזור הזינוק ב 23:00 לערך. הפקדנו את התיקים עם הביגוד החם במשאית המתאימה, תיקים שנפגוש בנקודת הסיום בליון כדי שנוכל להחליף מיד לביגוד היבש ונכנסנו לאולם ההתעמלות הסמוך לנק' הזינוק בו התאספו של המשתתפים. שם לראשונה מאז שעות אחה"צ חשתי מן רוגע ושלווה. אין לי הסבר רב לענין. ישבתי והחלפתי מבטים עם שרון ואילן. לא דיברתי הרבה. מן התכנסות פנימית שכזו. עוד קצת המתנה ואנחנו צועדים אל עבר קו הזינוק. רק עוד 10 דק'. כ 5500 רצים ממתינים ומקפצים כולם לבושים היטב ופנסים לראשהם. דקה אחרונה, ספירה לאחור (בצרפתית כמובן) ויוצאים לדרך. שרון ואני מאחלים אחד לשני בהצלחה וקובעים להפגש בקו הסיום. אילן עומד בצד, מעודד ומצלם. הקילומטרים הראשונים אל התחנה הראשונה עברו בכביש בפאתי Saint Etienne. ביציאה מהעיר עוברים אל השטח ומתחיל הטיפוס. המסלול בשטח בוצי מאד (וכך יהיה כמעט לאורך כל הדרך). היכן שאין ברירה עוברים להליכה מהירה במיוחד במעלה הדרך. במספר נקודות הנעליים פשוט נעלמות בתוך הבוץ ואני נזהר שלא יקרה מצב שבוא ארים את הרגל והנעל פשוט תשאר שם (היו כמה מקרי 'כמעט'). היו גם כמה מקרי כמעט החלקות, אך עם זאת אני מצליח לשמור על קצב טוב. לקראת התחנה הראשונה ב St Christo, לאחר כ 15 ק"מ, עוברים שוב לכביש ואני מגביר. עוד כ 100 מ' וקולות העידוד נשמעים שוב ומבחין באילן בצד הדרך. אנחנו מחליפים מספר מילים לגבי המרגש. אני מחליט לא לעצור בתחנה וממשיך עם המסלול שדי מהר יורד שוב אל השטח. הדרך לתחנה השניה ב Ste Catherine ממשיכה במגמת עליה ואני מגביר את עוצמת ההארה של פנס הראש שמאיר מספר מטרים לפנים. כל זאת כדי לנסות לעקוב אחרי רגלי הרצים שלפני ולנסות להמנע מהבוץ בקטעיו העמוקים ככל שניתן. בתחנה השניה אני עוצר כדי למלא מים, אוכל טורטיה אחת, שותה כוס מרק חם וממשיך בדרך. הקטע אל התחנה השלישית מתואר כבר בתחילת הפוסט. בקטע זה הטמפרטורות אף יורדות מספר מעלות מתחת לאפס. כדי לנסות להתחמם מעט יותר אני מרים את הבאפ אל מעבר לאף כדי להכניס קצת אויר חם לריאות. בתחנה השלישית האהל די קטן ודחוס. המטרה שלי לצאת משם כמה שיותר מהר ולכן אני חוטף כמה עוגיות עם ריבה ומוריד אותן בושט עם שתי כוסות מרק חם. היציאה מכל תחנה תמיד מלווה במכת קור שכן שכן הגוף הצליח להתקרר מעט מהעצירה. הדרך לתחנה הרביעית גם היא ברובה בשטח אבל הפעם בכוון כללי בירידה. כשמגיעות אותן ירידות אני משתדל ללחוץ יותר וחולף על פני כמה וכה רצים ומרגיש בשליטה ובריכוז מלא. מדי פעם כשאני מרים את הראש אני רואה את טור הפנסים המרשים של המשתתפים בוהקים בחושך המוחלט של הלילה. כעשרה מטרים לפני ההגעה לתחנה הרביעית, ב Soucieu en Jarrest, אני מבחין שוב באילן ממתין בצד הדרך קפוא כשלגון ומעודד. חיוך עולה על פני שנינו. אני נכנס לתחנה והפעם העצירה תהיה מעט ארוכה יותר לצורך תדלוק (שוב טורטיה, מילוי מים, החלפת סוללה בפנס הראש ושחרור קל של הרגליים). ביציאה מהתחנה שוב פוגש באילן וקובעים להפגש בקו הסיום. רק עוד כ 22 ק"מ. הדרך אל התחנה האחרונה ב Beaunant עוברת ברובה בכוון כללי בירידה עם יותר קטעי כביש משטח כשבמהלכה אני מבחין בקו האופק נצבע באדום ומפר את הלילה החשוך. זוהי תחילתה של הזריחה. לאותה תחנה (בק"מ ה 58)  אני מגיע במהרה. עוצר ממש לדקות ספורות בלבד (כרגיל לאכילת 2 עוגיות ריבה, שתי כוסות מרק וכמה נשימות עמוקות) ומיד ממשיך. כפות הרגליים כבר מורגשות ואיזשהו כאב טורדני בחלק העליון של הרגל. אבל כל מה שעובר לי בראש הוא שקו הסיום כבר ממש קרוב (רק עוד כ 14 ק"מ) וצריך להשאר מפוקסים, להמנע מהחלקות ולהתעלם מכל כאב. לאחר מספר קילומטרים אני מגיע לפאתי Lyon. השלט בצד הדרך מראה 10 ק"מ להגעה ואח"כ רק עוד 5 ק"מ. לפתע ירידה ולאחריה עליה תלולה וארוכה ואני אומר לעצמי "נו באמת, עכשיו??!!" אבל ממשיך לחשוב רק על קו הסיום. הסימון בצד המסלול תכוף יותר: 4 ק"מ לסיום, 3, 2 , וקילומטר אחרון שעובר בפארק מקומי. הנה 50 המטרים אחרונים ואני נכנס לאולם הספורט בו שער הסיום, חוצה אותו ומניף ידיים. זהו, נגמר. איזה כיף!! היה נפלא, עוצמתי, קשה ומהנה. אפילו חייכתי בחלק מהדרך J.

תודות:

תודה גדולה מאד לשרון הרשקוביץ. היכרנו עמוקות בהכנות ל OCC והמשכנו  בהכנות למירוץ הזה. כל כך שמחתי לדעת שגם שרון נרשם ל Saintelyon. מיד ידעתי שההכנות תהינה הרבה יותר מהנות, מצחיקות ומאתגרות. הסופ"ש ב Lyon היה מהנה מאד הרבה תודות לך. שרון, אתה אדם מיוחד! חבר אמיתי. אין כמוך!

תודה מיוחדת לליאת נתנאל בעלת האנרגיות האין סופיות שלא חדלה לרגע מלעודד, לתמוך ולפרגן גם באימונים וגם מרחוק. הצטרפה למספר ריצות בסופי השבוע כשבאמתחתה תמיד מאפים וקולה. תודה על המתנה המיוחדת לקראת המירוץ! את גדולה!

תודה עצומה לאילן פריש האדם והמאמן. אילן ואנוכי חברים טובים גם בחיים הפרטיים והפכנו לחברים עוד יותר טובים לאחר המסעות האלה. תודה על האיכפתיות, ההדרכה, הדוגמה האישית, המקצועיות, האמונה ביכולות, הרגישות וההקשבה! אתה דוגמה להצבת מטרות קשוחות והגעה אליהן. אין לי מספיק מילים לתאר את הכרת התודה שלי אליך בהכנות ל OCC ול Saintelyon. רעיון הנסיעה שלך עם שרון ואיתי לתחרות היה מרגש. בזכותך אני נמצא בנק' הכושר הזאת היום!

ותודה אחרונה ואדירה למיכל אשתי שקיבלה בהבנה את קביעת היעד האגריסיבי המחודש והתכוף, ללא תמיכתה לא הייתי מסוגל לאתגר. אז תודה על זה ועל הרבה הרבה יותר.