תשכחו מההליכון, קחו כלב !

מספר מחקרים מראים כי כלבים יכולים להוות מניעים חזקים כדי לגרום לאנשים לזוז. לא זו בלבד שבעלי כלבים נוטים יותר לצאת להליכות, אבל מחקר חדש מראה כי בעלי כלבים, פעילים יותר מאנשים שאין להם כלבים.

מחקר אחד אף מצא, כי אנשים מבוגרים מעדיפים לצאת להליכה כאשר המלווה הוא כלב ולא בן אדם.

"גם בני אדם וגם כלבים צריכים ללכת," אומרת רבקה א ג'ונסון, מנהלת המרכז לחקר האינטרקציה שבין בני אדם לבעלי חיים, באוניברסיטת מיזורי, לרפואה וטרינרית. "זה טוב עבור שני קצוות הרצועה."

חוקרים מאוניברסיטת מישיגן דיווחו, כי בקרב בעלי הכלבים שנהגו לקחת את חיות המחמד שלהם לטיול קבוע, 60 אחוז ענו על הקריטריונים של פעילות גופנית קבועה, מתונה או נמרצת. כמעט מחצית מבעלי הכלבים, התעמלו בממוצע 30 דקות ביום, לפחות חמישה ימים בשבוע. לשם השוואה, רק כשליש מאלו שאינם בעלי כלבים התעמלו באופן זהה, על בסיס קבוע.

החוקרים עקבו אחר הרגלי פעילות גופנית של 5900 אנשים במישיגן, כולל 2,170 שבבעלותם כלבים. הם מצאו כי כשני שלישים מבעלי הכלבים, לקחו את חיות המחמד שלהם לטיול קבוע, שנמשך לפחות 10 דקות.

שלא כמו מחקרים אחרים על בעלי כלבים והליכה, מחקר זה מתייחס גם לצורות אחרות של פעילות גופנית. מאתיו ריבס, הכותב הראשי, חיפש תשובות לשאלות שלטענתו היו מתבקשות: האם ההליכה עם הכלב "הוסיפה באופן משמעותי לכושר הכולל שבעלי הכלבים עושים, או שזה פשוט מחליף את הפעילות שהיו עושים בכל מקרה? "

התשובות מעודדות, אומר ד"ר ריבס, פרופסור לאפידמיולוגיה במישיגן סטייט. בעלי הכלבים היו בעלי רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית כוללת, מתונה ונמרצת, מאשר אנשים אחרים, והם נוטים יותר לעסוק בפעילות גופנית בשעות הפנאי כמו ספורט וגינון. בממוצע, הם ביצעו פעילות גופנית, כ 30 דקות בשבוע יותר מאשר אנשים שלא היו להם כלבים.

ד"ר ריבס, שבבעלותו שני כלבי לברדור מעורבים, בשם קדבורי ובלה, אמר שהוא לא הופתע.

"ישנה פעילות שצריך לעשות בבית, שלא תעשה אחרת," הוא אומר. "הכלבים שלנו דורשים לקחת אותם בשעה 10 בלילה לטיול, גם כאשר זה הדבר האחרון שמתחשק לך לעשות, אבל הם לא יעזבו עד שהם יקבלו את מה שהם רוצים "

אבל הבעלות על כלב לא מבטיחה פעילות גופנית. חלק מבעלי הכלבים במחקר, לא הלכו עם כלביהם, והם דיווחו על פעילות נמוכה יותר מבעלי כלבים שהולכים, או מאנשים שלא היה להם כלב.

הליכה עם כלב, היתה גבוהה ביותר בקרב צעירים ומשכילים, בעלי 18-24- כאשר הם בסיכוי גבוה פי שניים לטייל עם הכלב מאנשים מעל גיל 65, ובוגרי אוניברסיטה, בסיכוי גבוה פי שניים מאלו עם השכלה נמוכה יותר. הנטייה היא ללכת עם כלבים צעירים, יותר מאשר עם כלבים מבוגרים, וכלבים גדולים (20 ק"ג או יותר) נלקחו להליכות ארוכות, יותר מאשר כלבים קטנים.

החוקרים ביקשו מאלו שלא הלכו עם חיות המחמד שלהם, להסביר מדוע. כ 40 אחוז אמרו שהכלבים משוטטים חופשיים בחצר, כך שהם לא זקוקים לטיולים, 11 אחוז שכרו "מטיילי כלבים" שיצאו איתם.

9 אחוזים אמרו שאין להם זמן ללכת עם הכלבים שלהם, בעוד ש 9 אחוזים אחרים, אמרו שהכלבים שלהם חולים מדי כדי לקחת אותם לטיול. לגילם של בעלי הכלבים, והכלבים עצמם, היה גם השפעה: 9 אחוזים אמרו שהכלב זקן מדי כדי לצאת לטיולים, ואילו 8 אחוזים, אמרו שהבעלים זקנים מדי.

"יש עדיין הרבה הליכה שיכולה להעשות על ידי בעלי כלבים," אמר ד"ר ריבס.

והשאלה שנותרה היא, האם הבעלות על כלב מעודדת פעילות רגילה, או שפשוט אנשים בריאים, פעילים, הם אלו שנוטים יותר לרכוש כלבים כדי שילוו אותם בהליכה.

במחקר שנערך בשנת 2008 במערב אוסטרליה על סוגייה זו, עקבו אחר 773 מבוגרים שלא היו להם כלבים. לאחר שנה, 92 אנשים, או 12 אחוזים מהקבוצה, רכשו כלב. כלב העלה את כמות ההליכה הממוצעת בכ – 30 דקות בשבוע, לעומת אלו שהיו ללא כלבים.

החוקרים מצאו כי אחד המניעים לקחת כלב, היה הרצון ליותר פעילות גופנית. לפני הכלב, הם צעדו כ 89 דקות בשבוע, אך ההליכה עם הכלב הקפיצה את המספר הזה ל 130 דקות בשבוע.

מחקר של 41,500 תושבי קליפורניה, גם הביט על הרגלי ההליכה בקרב בעלי כלבים וחתולים, כמו גם של אלו שלא היו להם חיות מחמד. לבעלי כלבים היה כ – 60 אחוז יותר סיכוי ללכת מאשר אנשים שבבעלותם חתול או ללא חיית מחמד בכלל. זה תורגם ל 19 דקות נוספות של הליכה בשבוע, לעומת אנשים ללא כלבים.

מחקר שנערך בשנה שעברה באוניברסיטת מיזורי הראה כי עבור פעילות גופנית, כלבים טובים יותר כבני לוויה להליכה, מאשר בני אדם. במחקר שנערך 12-שבועות, על 54 אנשים מבוגרים החיים בדיור מוגן, חלק מהאנשים בחרו חבר או בן זוג כבן לוויה להליכה, בעוד שאחרים לקחו אוטובוס יומי למקלט לבעלי חיים המקומי, ושם טיילו עם כלב.

להפתעתם של החוקרים, אלו שהלכו עם הכלבים, הראו שיפור רב יותר בכושר. מהירות ההליכה בין ההולכים עם הכלבים, גדלה ב -28 אחוז, לעומת רק 4 מבין אלו שהלכו עם חבר.

ד"ר ג 'ונסון, המחבר הראשי של המחקר, אמר כי אלו שהלכו עם חבר, לעיתים קרובות התלוננו על החום ודיברו אחד עם השני יותר מדי, ואלו שטיילו עם הכלבים לא השתמשו בתירוצים אלו.

"הם עוזרים לעצמם בכך שהם מסייעים לכלב," אמר ד"ר ג 'ונסון, מחבר משותף של הספר החדש “Walk a Hound, Lose a Pound,”," שיפורסם בחודש מאי. "אם אנחנו מחוייבים לכלב, זה מאפשר לנו להתחייב לפעילות גופנית בעצמנו."

תרגום המאמר Forget the Treadmill. Get a Dog מאת  TARA PARKER-POPE