תרגילי כושר למוח האנושי

קטועי איברים חווים לעיתים תחושת פאנטום, חשים בכאב, גירוד או תגובה, המגיעים מהאיברים שלא קיימים יותר. מדענים שעבדו עם טום, שאיבד זרוע אחת, גילו שאם הם מלטפים את הפנים של טום, הוא מרגיש כאילו נוגעים גם באצבעות שחסרות לו. כל חלק בגוף שלנו מיוצג ע"י איזור שונה של מרכז התחושה במוח, ומסתבר, שאזור הזרוע (במוח) צמוד לאזור הפנים. המדענים הסיקו ששינוי יוצא דופן התרחש בחיישני הגרייה במוחו של טום. מדען אחד הסיק שבגלל שמרכז התחושה במוח לא מקבל יותר מידע מהיד החסרה של טום, האזור שמעבד תחושה מהפנים, תפס את טריטוריית היד. כך שמגע בפניו של טום ייצר תחושה באצבעות הלא קיימות שלו.
זוהי דוגמא לפלסטיות של המוח, יכולתו של מוח אדם בוגר להשתנות ולבנות את עצמו מחדש. מדענים גילו שמוחו של מבוגר חשיל הרבה יותר משנטו לחשוב בעבר. ההתנהגות שלנו והסביבה שלנו יכולים לגרום לחיווט-שיקומי משמעותי של המוח או לארגון מחדש של הפונקציות שלו ולמקומן. חלק מאמינים שאפילו דפוסי החשיבה שלנו בלבד מספיקים לעיצובו מחדש של המוח.
הולדתם של תאי עצב חדשים היא תכונה רגילה של המוח האנושי. מחקרים הראו שאחד האזורים הפעילים ביותר לייצור תאי עצב חדשים הוא ההיפוקמפוס, אזור במוח שחיוניותו חשובה לכל הקשור בלימוד ובזכרון לטווח ארוך.
ספורט, כושר ואימונים
עכברים שרצים על גלגלים מעלים את מספר תאי העצב בהיפוקמפוס ומצליחים יותר במבחני לימוד וזיכרון. מחקרים בבני אדם הראו שאימון גופני יכול לשפר את הפונקציות הניהוליות של המוח, כמו תכנון, ארגון, ביצוע מספר משימות בו-זמנית ועוד. אימון גופני ידוע גם כמשפיע על מצב הרוח וכממריץ אותו, ולאנשים שמתאמנים באופן קבוע יש סיכוי נמוך יותר ללקות בשיטיון (דימנציה) כשיזדקנו. לפנסיונרים שעוסקים בספורט יש כישורי ניהול טובים יותר מלפנסיונרים שאינן מזיזים את עצמם ואפילו מבוגרים שהתבטלו כל ימי חייהם יכולים לשפר את היכולות הללו אם יתחילו לזוז יותר – 20 דקות של הליכה יומיומית יעשו את העבודה.
מגוון מכאניזמים אחראים לזריקת המרץ למוח הקשורה בספורט. אימון גופני מגביר את זרימת הדם למוח, שמגביר גם את העברת חמצן, דלק ומזון לתאי העצב העמלים. מחקר הראה שאימון גופני יכול להעלות רמות של חומר המכונה בי.די.אן.אף, שמעודד גדילה, התחברות והישרדות של תאי עצב.
מחקר חדש קובע שהאזנה למוסיקה בזמן אימון הופכת אותו ליעיל יותר. מתנדבים שהשתתפו במחקר סיימו שני אימונים. בראשון, הם הזיעו לצלילו המתוק של השקט. בשני הם האזינו ל"ארבע העונות" של ויולדי. לאחר כל אימון, המשתתפים ענו לשאלונים שבדקו את מצב רוחם הם ואת כישורי השפה שלהם. אימון לכשעצמו המריץ את שניהם, אולם שאלות הבודקות את כישורי השפה של הנבדקים שהאזינו למוזיקה בזמן אימון "זכו" לניקוד כפול.
ועוד: עיסוק בספורט משפר את איכות השינה ואת מערכת החיסון.
תזונה
המוח זקוק לדלק בדיוק כמו שהגוף זקוק לו. אז מה באמת ימריץ את פעולת המוח, ומה יגרום לנו לאבד אותו? שומן רווי אינו טוב למוח בדיוק כפי שהוא רע לגוף. חולדות שהתזונה שלהן כללה רמה גבוהה של שומן רווי "נכשלו" במבחנים שבדקו כישורי למידה וזיכרון, ובני אדם שחיים על תזונה שכזאת נוטים להיות בקבוצת סיכון לחלות בשיטיון (דימנציה).
לא כל השומנים רעים. המוח מורכב ברובו משומן, קרום התא ורקמת תאי העצב זקוקים לחומצות שומניות – כך שחשוב לאכול שומנים מסויימים, במיוחד שומני אומגה 3 הנמצאים בדגים, אגוזים וזרעים. מחלת אלצהיימר, דיכאון, סכיזיופרניה והפרעות נוספות עלולים להיות קשורים ברמות נמוכות של חומצות שומן מסוג אומגה 3. לאוכלוסיות שבאופן מסורתי ניזונות מתזונה עשירה בחומצות שומן מסוג אומגה 3, יש רמה נמוכה יותר של הפרעות במערכת העצבים המרכזית.

פירות וירקות מסתמנים גם הם כמזון גורמה למוח. יש בהם רמה גבוהה של אנטיאוקסידנטים, שמנטרלים חלקיקים שעלולים להרוס תאי מוח. חוקרים מצאו שתזונה המכילה הרבה אנטיאוקסידנטים שומרת על חדות הזיכרון אצל חולדות "מבוגרות" ואפילו מורידה את הפגיעה הנוצרת כתוצאה משבץ מוחי. מה שנקרא, חומר למחשבה.
לא רק מה שאנחנו אוכלים משפיע על המוח שלנו. גם הכמויות חשובות. מחקרים הראו שחיות מעבדה שניזונו מדיאטה מבוקרת ואכלו 25-50 אחוזים פחות מהרגיל, האריכו חיים יותר מחיות שניזונו מתזונה רגילה. מתברר שהם גם שיפרו את היכולות השכליות שלהם והצליחו יותר במבחני זכרון וקואורדינציה. יותר מזה, מכרסמים שניזונו מדיאטה מבוקרת מסוגלים להתנגד טוב יותר להרס שמתלווה למחלת האלצהיימר, פרקינסון והאנטינגטון.
מה לקנות בסופר: אגוזי מלך (שגם נראים כמו מוח), אוכמניות ותרד
ממריצים ומעוררים
ממריצים הם חומרים שמניעים את מערכת העצבים, מעלים את דופק הלב, לחץ הדם, רמת האנרגיה, הנשימה ועוד. קפאין הוא אולי הממריץ המפורסם ביותר, שפעולתו מתבצעת באמצעות הפעלת מערכת העצבים המרכזית.בכמויות גדולות, הגירוי יכול להגיע רחוק מדי ולגרום לחרדה, עצבנות ונדודי שינה.
"טיבם" של קוקאין ואמפיטמינים אחרים נמצא בצד השני של המתרס. למרות שהם פועלים על המוח דרך מכאניזמים שונים, יש להם השפעות זהות. נטילתם מעלה את שחרורם של מוליכים בין-עצביים נותני תחושה טובה במיוחד – כולל דופאמין ומייצרי תחושת אופוריה ובנוסף, הם מגבירים עירנות ואנרגיה. נשמע די טוב, אולם קוקאין ואמפיטמינים הם סמים ממכרים בצורה קיצונית, ובכמות גדולה הם גורמים לפסיכוזות ולתופעות אחרות שגורמות לדיכאון, בדיוק הצד השני של אופוריה, וכמובן, למוות.
למרות שכמויות גדולות של קפאין יכולות לגרום, ללא ספק לתחושות לא נעימות, כמויות קטנות עד מתונות יכולות להמריץ את היכולות המנטליות שלנו בדרכים שמדענים עמלים על מדידתן.
מחקר אחד הראה שכמות המקבילה לשתי כוסות קפה יכולה להמריץ זכרון לטווח קצר וזמן תגובה. בדיקת אם.אר.איי שנערכה במהלך מחקר הראתה שמתנדבים שניתן להם קפאין הגבירו פעילות בחלקים במוח שדורשים ריכוז. בנוסף, המחקר טוען שקפאין יכול להגן מפני ירידה בזכרון תלויית גיל אצל נשים.

משחקי וידאו
רופאים-מנתחים שמשחקים מספר שעות בשבוע במשחקי וידאו עושים 1/3 טעויות פחות בחדר ניתוח מהמנתחים שאינם משחקים. מחקר מעניין מראה שמשחקי וידאו יכולים לשפר מיומנויות מנטליות, בזמן שהם ממריצים קואורדינציית יד-עין, תפישת עומק ודפוסי זיהוי. לגיימרים יש כושר ריכוז ומיומנויות של עיבוד מידע גבוהים מהממוצע. כשאנשים מסכימים לשחק, בשם המדע, כמובן, במשחקי וידאו למשך שבוע, התפישה החזותית שלהם משתפרת. חוקר אחד מצא שבעלי מקצועות הנחשבים ל"צווארון לבן" שמשחקים הינם בעלי ביטחון רב יותר וכישורים חברתיים מפותחים יותר.
לא ניתן לדבר על השפעות משחקי וידאו בלי להזכיר את התיאוריה הפופולרית שהם אחראים לעליית האלימות בעולם. לגיימרים יש דפוסי פעילות מוחית קונסיסטנטית עם אגרסיות בזמן שהם משחקים במשחקי ירי – FPS – First Person Shooter. גיימרים אלו לא יהיו בהכרח אלימים במציאות. שווה לבדוק את הקשרים הללו, אבל עד כה הנתונים אינם תומכים ברעיון שפריחת משחקי הוידאו היא האחראית לעליית האלימות בקרב בני הנוער.
משחקי וידאו מפעילים במוח את מעגלי התגמול, הרבה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. חוקרים חיברו נשים וגברים למכשירי MRI בזמן ששחקו במשחקי וידאו שתוכננו במיוחד למחקר. שתי הקבוצות שיחקו טוב, אולם גברים הראו פעילו ערה יותר במערכת הלימבית, שקשורה בעיבוד התגמול.

מוסיקה
כשאתם מקשיבים למוסיקה, המרכז השמיעתי של המוח מנתח את המרכיבים הרבים שלה: קצב, מלודיה, גובה הצליל, טון וקול. אבל יש עוד דברים שקשורים לפעולת הגומלין של המוסיקה עם המוח מלבד הצליל הגולמי. מוסיקה יכולה להפעיל את מרכזי הגמול במוח ולדכא פעילות ב"גרעין השקד", האמיגדלה, להפחית תחושת פחד ורגשות שליליים אחרים.
מחקר מפורסם שקבע שהאזנה ליצירותיו של מוצרט יכולה להמריץ פעילות קוגנטיבית, גרם להורים רבים לרכוש עבור ילדיהם תקליטים של מוצרט. הרעיון של "אפקט מוצרט" נשאר פופלארי, אבל המחקר המקורי לא זכה להערכה, וכל תמריץ אינטלקטואלי שמקורו בהאזנה למוסיקה נראה כזעיר וזמני. מוסיקה יכולה לטפל בחרדה ובחוסר שינה, להוריד לחץ דם, להרגיע חולי שיטיון, ולעזור לפגים להעלות במשקל ולעזוב את בית החולים מוקדם יותר.
לימוד מוסיקה ונגינה יכולים לחזק את המוח. מרכז התנועה, המוח הקטן והקורפוס קולסום (שמחבר את שני חלקי המוח) גדולים יותר אצל מוסיקאים. שיעורי נגינה (ואימונים) במהלך הילדות מעלים את רגישות גזע המוח לצלילים של דיבור אנושי. לפי מחקר חדש, גזע המוח מעורב בקידוד בסיסי של צליל, וחשיפה מרובה למוסיקה יכולה לעזור לחדד והשחיז את המערכת הזאת, אפילו לילדים ללא כשרון מוסיקלי.

מדיטציה
מדיטציה, או חשיבה למטרת התעמקות, התבוננות ורגיעה, עוזרת לסוגים שונים של הפרעות חרדה, כמובן, אבל גם מסייעת בהפחתה בכאב וטיפול ביתר לחץ דם, אסתמה, נדודי שינה, סוכרת, דיכאון ואפילו מחלות עור.
אנשים שעושים מדיטציות באופן קבוע אומרים שהם מרגישים נינוחים ויצירתיים יותר מאלו שאינם עושים מדיטציה. חוקרים מאירים כעת את השינויים הממשיים במוח שנגרמים בזמן מדיטציה, ע"י חיבור מודטים (העוסקים במדיטציה) למכשירי הדמייה. למרות שתאי המוח נדלקים כולם בזמנים שונים, בזמן מדיטציה הם נדלקים בו-זמנית. מודטים מומחים מראים מוקדים של פעילות מוחית באונה הקדמית השמאלית, אזור של המוח שבדרך כלל קשור ברגשות חיוביים. לאלו שהיו להם את הפעילות הגדולה ביותר באזור זה במהלך מדיטציה, היה גם תמריץ גדול בתפקוד מערכת החיסון.
מערכת החיסון יכולה לעבות את מעטפת המוח, במיוחד באזורים שקשורים בקשב ותחושה. (הגידול אינו נובע מצמיחת תאי עצב אלא שתאי עצב קיימים מתחברים, מספר התאים התומכים גדל, וורידים באזור גדלים).
מדיטציה יכולה להגביר קשב וריכוז ומשפרת תוצאות במשימות קוגנטיביות. חוקרים בילו שלושה חודשים באימון מתנדבים בתרגול מדיטציית ויפאסאנה, שמתרכזת בצמצום הסחות דעת והפרעות. המתנדבים התבקשו לסמן מספרים שהוחדרו לשורות ארוכות של אותיות. אלה שעשו מדיטציה זיהו הרבה יותר מספרים, ועשו זאת ללא מאמץ מנטלי גדול.
לא כל תאי העצב שנולדים שורדים. למעשה, רבים מהם מתים. כדי לשרוד, התאים החדשים זקוקים לחומר מזין ולחיבורים עם תאי עצב אחרים שכבר משגשגים. כפי שראינו, מדענים מזהים את הגורמים שמשפיעים על היקף הולדתם של תאי עצב ועל יכולת ההישרדות של תאים חדשים, והאימונים המנטליים והפיסיים שהזכרנו ממריצים את הישרדות התאים.

עיבוד ותרגום חופשי ממאמרה של Emily Anthes ב- Scientific American