רן שילון: שלושה ימים בשלושה ימים

זהו, תם גם עונשו של זה.
התכנסנו גם היום, הרבה לפני אור ראשון, והפעם בחוף הנכים (אם זה נשמע כאילו אני מתבכיין, אז כן! גם לי יש גבולות)
התארגנו בזריזות ויצאנו לכבוש את היעד השני – 10 ק"מ בים התיכון, המלוח והמלוכלך שלנו.
גם הפעם היה לנו ליווי צמוד – אלון (פלד) בקייאק המוביל, אלון (לוי) בדינגי (סירת גומי ממונעת) ואלון (טוב, לא אלון, אלא יעקב, ביאכטה).

אחרי המשחה אתמול, גילינו שלושה זנים של שחיינים:
– כאלה שלא עשו אתמול כלום והגיעו עם אנרגיות (מיותרות)
– כאלה ששחו אתמול והקפידו לאכול, לשתות, לאכול, לשתות, לאכול… טוב, הבנתם, והגיעו ללא שום זכר למשחה של אתמול (כולל עבדכם הנאמן)
– והאחרונים, "אוכלי החסות" – שיסבלו במשך הבוקר.

השחייה החלה ממש לפני הזריחה. יצאנו מחוף הנכים צפונה, לכיוון הסירה ה"טבועה" בגעש, מרחק של כ- 5 ק"מ, סיבוב (קיפר, כמובן) וחזרה לחוף הנכים.
עוד לפני היציאה, ידענו שקיימת זרימה דרומית, כך שהיה ברור כי הדרך הלוך תהיה קשה יותר (וארוכה יותר) מן הדרך חזרה.
גלים לא ממש היו בים, אך היו אדוות ש"נדנדו" אותנו, מה שגרם למספר שחיינים למחלת ים ולנטישה. מה שכן היה בים הסתכם בלכלוך, שקיות ניילון וטינופת אחרת.
אה, כן, היו גם מין ייצורים לבנים כאלה, עגולים למעלה ועוקצים למטה. מישהו יודע איך קוראים להם? כי אני לא מכיר אותם (או לא מכיר בהם).

התחלנו בקצב מהיר יותר מאתמול, מה שכמובן פתח פערים. רק אחרי כשעה עשינו קצת "סדר בבלגן" ונכנסנו לקצב אחיד (של חייל בתפקיד).
לנקודת הסיבוב הגענו אחרי כשעה וארבעים של שחייה. הקפדתי שכל השחיינים יסתובבו עם קיפר (באמת!) והתחלנו דרכנו חזרה
הדרך חזרה טסה לנו! הים היה רגוע לחלוטין וצלול. הזרימה מצפון לדרום עזרה לנו ואני מאמין ששחינו במהירות קרקע של 1:35 ל 100מ'! ( 1:45 אנחנו + 0:10 הזרם)

הגענו חזרה ללא אירועים מיוחדים (השאריות שלנו) אחרי כ- 3 שעות של שחייה נטו (3:25 ברוטו)
פייר? היה הרבה יותר קל מאתמול בכנרת, ואני מרגיש טוב עוד יותר. אם הייתי צריך לשחות מחר, הייתי עושה זאת ללא כל בעייה.

סיכום
אני לא ממשיך למשחה השלישי ממספר סיבות:
– אני לא אוהב לשחות
– אני בדרך למרתון פטרה בשבת
– כבר שחיתי באילת בתחילת השנה
– והכי חשוב – אני לא אוהב לשחות!

איך התאמנתי?
האמת היא שמעט, באופן יחסי. מכיוון שבסיס שחייה יש לי, לא הייתי זקוק למשחים ארוכים, ומה שכן עשיתי היו אימוני שחייה קצרים ועבים.
האימון הארוך ביותר שלי היה 1:09 שעות, כאשר רוב האימונים לא חצו את 40 הדקות.
אבל.. באימונים עבדתי קשה, בעיקר על גריפות חזקות וארוכות.

תודה לגדי על הרמת הכפפה ועל הארגון המצוין, ותודה לנותני החסויות – מי נביעות ו.. טוב, ברור, צ'לנג.'

נתראה עם יותר מכם בשנה הבאה, רן שילון

הכל התחיל בינואר, כשחזרנו ממשחה ה- 10 ק"מ שלנו באילת.
בטיסה לתל אביב פגשנו את השחיין הישראלי היחיד שחצה את תעלת הלמנש, אחד האתגרים הקשים בתבל (את הלמנש חצו פחות אנשים  מאלה שהגיעו לאוורסט). הוא סיפר לנו שהוא מתכנן משחה של 3 ימים, מלשון ים, ב 3 ימים, מלשון יום.
גדי, מ TI, קפץ על הרעיון.
אותו יהודי הלך בינתיים למקומות אחרים וגדי ארגן את המשחה.

הוחלט להתחיל בכנרת יום רביעי, ה-23.9.2009. היום.

אחרי ערב נחמד בקיבוץ עין גב, שכלל שינה בבית ילדים בקיבוץ (ועל זה אספר בפעם אחרת), התעוררנו הבוקר, 10 מוסקטרים ומוסקטרית אחת שהגיעה במיוחד לרגל האירוע מארה"ב.

הבוקר החל בצורה הזוייה, שכנראה מאפיינת את כל הארוע. אילן, אחד משחייני הקבוצה, הכין לכולנו קרפים טריים עם שוקולד, ולאחר מכן, עוד לפני אור ראשון, עלינו על ספינת דייג, שנראתה כאילו לקחו אותה מסרט בורקס של שנות השבעים.

לאחר הפלגה של ארבעים דקות ברוח הקרירה, ומנחם, הקפטן של הספינה הכריז שאנחנו נמצאים 10 ק"מ מהמעגן. איך הוא ידע? GPS כמובן (יש כנראה שימוש לצעצוע הזה). קפצנו למים כששני בניו מלווים אותנו בקייאקים.

למודי נסיון לאחר המשחה באילת, החלטנו שאני אוביל את הדבוקה, כדי שכולם יתחילו בעומס קל ולא ישתוללו.
קבענו שכל 45 דקות נעצור, נשתה ונאכל (ג'לים של צ'לנג' כמובן, שנתנה חסות לארוע).
45 הדקות הראשונות עברו ביעף. התחלתי בקצב קל, כאשר אני בודק מידי פעם שכל השחיינים מרגישים בנוח.

להפתעתנו, גמאנו ב- 45 הדקות הראשונות כמעט 2.5 ק"מ.
אחרי ההפסקה הראשונה הגברנו קצת את קצב השחייה ומצאנו עצמנו אחרי 45 דקות נוספות במרחק של 5.2 ק"מ.
מצב הרוח היה עדיין גבוה וכל הקבוצה התקדמה כמתוכנן.
אחרי 45 דקות נוספות ו 8.2 ק"מ מההתחלה הבנו שהיום הראשון כבר מאחורינו, ולאחר עוד פחות מ- 40 דקות מצאנו עצמנו על החוף.

סה"כ שחינו היום בקצב ממוצע של 1:48-1:50 ל-100 מטר. קצב מהיר מהמתוכנן, אך אנו מניחים שזרימה קלה בכנרת עזרה לנו.
האם היה קשה?
פחות מהמשחה הראשון שלנו בתחילת השנה. המפתח, כנראה, היה ההתחלה הזהירה.
מחר, בשעה 06:00 אנו יוצאים מחוף הנכים ליום השני בים השני.

מה עושים בשארית היום? אוכלים, אוכלים, שותים, אוכלים, אוכלים ושוב שותים.
וכמו כל בכל "מחנה אימונים", אין ירקות בימים אלה, רק פחמימות וחלבונים, חלבונים ופחמימות.

רן שילון, אנדיור