רוי רובינסון היה מוכר בתעשייה כמנהל המכירות ב-SPL, כמנכ"ל קומרס מינד, וכסמנכ"ל המוצרים בטלדור.

מעטים מכירים את הסיפור המופלא של מאבקו במחלת הסרטן.

בקיץ 2004 התגלה אצלו סרטן ריאות בשלב 4. הרופאים העריכו אז שנותרה לו כשנה אחת לחיות, רוי עבר טיפולים כימותרפיים אגרסיביים, תוך שהוא ממשיך להיות פעיל ולהנות מהחיים. בקיץ 2005, לקראת יום הולדתו ה-50, הופיעו גרורות חדשות בריאותיו – והפעם הרופאים העריכו שנותרו לו לחיות חודשים ספורים בלבד. בתגובה, החליט רוי לחזור ולעסוק בספורט באופן אינטנסיבי.

רוי, שבעברו שיחק בנבחרת ישראל בסקווש, החל ללמוד לשחות, חזר לרכוב על אופניים ואף החל להתאמן בריצה. ביוני 2006, חצה את קו הגמר בטריאתלון תל אביב, באותו קיץ השתתף בטריאתלון חוף הכרמל, קיסריה ובאילת.

מבין אנשי קבוצתו ידעו אך בודדים שחברם לקבוצה הוא חולה סרטן הנמצא בטיפולים. מעטים ידעו שהאיש הרוכב או רץ לצידם עושה זאת עם ריאה חלקית.

רוי לא נלחם בסרטן. לדבריו, הבחירה במלחמה פירושה להלחם בסרטן בכל האמצעים. להיות בחיפוש מתמיד אחר האמצעים האלו ולמצות את האופציות עד תום, לא לנוח ולא להירגע עד שתהיה הכרעה סופית – ניצחון או מפלה.

האפשרות השנייה, זו שהוא בחר בה, הייתה להתחבר לעובדה שהופעת הסרטן יכולה להוות נקודת מפנה בחיים, לראות זאת כהזדמנות להעצים את ההוויה של לאהוב ולהיות נאהב, לתת ולקבל, לראות ולהקשיב בעוצמות חדשות, להתחבר לטבע ולמקומנו בו ולשלב את כל זה בעשייה היומיומית, במיצוי האפשרויות ובמימוש המטרות.

רוי היה נאמן לבחירה הזו. אוהב ונאהב, מוקף במשפחה וחברים, עסק בדברים שגרמו לו שמחה וסיפוק. הוא סיים קורס מאמנים ועסק בעיקר באימון של חולי סרטן, ביניהם יורי שטרן ז"ל. הוא היה פעיל ומאושר ובאוגוסט האחרון אף עבר לבית חדש.

חודש לאחר מכן, בספטמבר 2007, התברר שהסרטן חדר לקרומי המוח. המחלה התפשטה במהירות מסחררת והוא הלך לעולמו ב-14 באוקטובר, בשלווה.