הכול התחיל מרגע שהחלפתי מאמן. שיתפתי את רן בהתלבטויותיי ורן מייד הפנה אותי אל גוון. טוב, אם הבוס אומר הוא בטח יודע…אז נפגשתי עם גוון והתחלנו לסמן מטרות… את גוון הכרתי עוד קודם, בעיקר מהאימונים בקב' הריצה של צה"ל. כשנפגשנו הוא שאל: "מה המטרה שלך?" התחלתי למלמל…ישראמן באילת 2011 או איירונמן אוסטריה 2011 – "רחוק מדי ועדיף אוסטריה" הוא ענה "צריך משהו קרוב יותר". הייתי כשבועיים לפני מירוץ הר-לעמק ברביעייה. "קרוב מדי.. תבחר משהו באמצע", אז עלתה האפשרות של חוצה ארץ. התלבטתי אם לרוץ את ה 100 מייל בזוג (80 ק"מ כל אחד במקטעים של 20 ק"מ *4) או 60 ק"מ רצוף. גוון אמר " 60 ק"מ רצוף עדיף. תתחיל- תגמור עם זה …" אז נרשמתי ומפה הכול היסטוריה.

תוכנית האימונים שגוון כתב לי הייתה מאתגרת. לאט לאט, אימוני הרכיבה/שחיה פחתו ואימוני הריצה תפסו מקום של כבוד בתוכנית. התוכנית הייתה בנויה כך שאת הריצה המרכזית של השבוע עשיתי בשישי. חלק מאימוני הריצה שלי כנראה התאימו גם לגוון (ולגיא רזניק) לקראת האימוני טראנס-אלפ שלהם, אז הייתי מקבל ממנו הודעות SMS :"מחר בצהריים ריצה ארוכה בבן שמן – אתה מוזמן.." או "מחר בבוקר ריצה ארוכה ב 05:00 ביער תבוא..". רצנו בהרבה מקומות מעניינים וחדשים, מתחילים בחושך מוחלט ומסיימים בשיא החום…

בחודשיים האחרונים (אוג'- ספט') האימונים הארוכים הפכו למתכונת קבועה בשישי. 04:00 השכמה, 05:00- תחילת ריצה ביער בן שמן (באמצע הצטרפות לאימוני הקב') ואח"כ השלמות של שעה-שעה וחצי. למעשה, כל יום שישי הייתי רץ בערך מרתון בשטח, בין 40-45 ק"מ. לא פשוט בכלל. באימונים הייתי מתרגל בגדים נוחים לריצה, אוכל, איזוטון, ריצה עם תיק גב והכל סבבה- בינתיים סוחבים! המדהים הוא שאומנם היה קשה אבל למחרת כבר כמעט ולא הרגשתי כלום. שבת – מנוחה ויום א' חוזרים לרוץ…

תוך כדי האימונים הללו היו פרומואים לאימונים משותפים על המסלול. לצערי, הגעתי רק לאחד ובמקרה נפלתי על יום שרבי לאללה ואימון שתוכנן להיות ריצת 40 ק"מ על המסלול, היה רק 20 ק"מ (10 הלוך ושוב). כך שבפועל לא כ"כ יצא לי להכיר את המסלול, שבדיעבד התברר- שהחלק הקשה שלו היה בין הק"מ 12-24 לערך, קטע של Rolling-hills לא תלולים מדי אבל כל הזמן עולים ויורדים ושוב עולים ויורדים כך שזה פשוט קרע את הרגליים…

בשבוע שלפני התחרות היו לי כמה שיחות עם גוון. עיקר השיחות היו על מה לובשים (קצר/ארוך, לסחוב חולצה להחלפה?), כמה איזוטון לקחת בתיק, איך להתחיל את הריצה וכו'.. בפועל יצאתי לרוץ עם הבגדים שהיו לי נוחים מהאימונים וזה היה מצוין. לא הייתה לי שום שפשפת (מרחתי ווזלין במקומות הנכונים..) חולצה קצרה, שרוולים לבנים נגד קרינה, טייץ קצר, גרבי לחץ (קומפרשיין) וכובע. בתיק גב לקחתי איתי ג'לים וחטיפים ל-6 ש' ואיזוטון בשקית שתייה (בערך 750 מ"ל, כדי לא לסחוב סתם משקל) וביד בקבוק איזוטון של 500 מ"ל. את הבקבוק הזה מילאתי בכל תחנה וממנו שתיתי כל הריצה. ביום שלפני התחרות עושים מסדר ציוד…

avi 1

ערב התחרות הלכתי לישון מוקדם, התעוררתי בשעה 01:00 (יום שישי) התארגנתי ובשעה 02:00 יצאתי לנק' הזינוק. בשעה 03:00 פגשתי את איליה רבינוביץ' (הפרטנר שלי לריצה) התארגנו וב 04:00 – יצאנו. זהו מתחילים!!!

ההתחלה הייתה בקצב סביר ונוח קצב של 5:20-5:30 לק"מ. איליה ואני החלטנו לשמור על קצב זה. בפועל היו קטעים שהרגשתי שאנחנו רצים על קצב 5:00 + – . את החצי הראשון של התחרות עשינו בקלילות משהו.. מרגישים טוב, הכל דופק כמו שתכננו. בכל תחנת שתייה עוצרים לדקה ממלאים איזוטון חוטפים משהו זריז (איפה שהיה) וממשיכים בריצה (בדיעבד- טעות!).לא הלכנו בכלל.  בשעה הראשונה לא הצלחתי לאכול כמעט כלום. בננה שאכלתי חצי שעה לפני הזינוק נתקעה לי בגרון…אז רק שתיתי. רק אחרי כשעה התחלתי לאכול כל 20-30 ד' ג'ל. הגענו לנק' הסיבוב של 30 ק"מ, בזמן של 02:46 ש'.בדיוק הזמן שרצינו. אכלנו משהו, מילאנו מים הצטלמנו ויצאנו לדרך בחזרה.

avi3

כבר אז היה ברור לנו שהדרך חזור תהיה ארוכה יותר. כמות הגבעות שירדנו הייתה כזו שהיה ברור לנו שבחזור נצטרך לשלם על כך. אז קיבלנו החלטה שאת העליות הארוכות והתלולות נעשה בהליכה. בפועל רצנו כ 36 ק"מ בלי ללכת בכלל תוך כדי, וזו טעות קשה. ככל שהתקדמנו בקילומטרז' הקצב הלך וירד. אכלנו ושתינו כל הזמן. הבעיה העיקרית הייתה העומס על הרגליים מרוב עליות שלא נגמרות…

בין הק"מ 36-45 התחיל לרדת גשם קליל שהיה תענוג! בכלל מזג האוויר היה מצוין חוץ מהשעה האחרונה שהתחיל להתחמם. לק"מ ה 45 הגענו אחרי 4.5 ש'. שתינו והמשכנו הלאה. כבר אז היה ברור שלעמוד ביעד של 6 ש' יהיה קשה, אבל ממשיכים. עד הק"מ ה 53 רצתי עם איליה. אז הוא "פרש כנפיים" והשאיר אותי מאחור. הק"מ האחרונים היו קשים. הכי באסה זה לראות את רצי ה 15 ק"מ וה 30 ק"מ (שבינתיים הוזנקו) עוברים אותך בחזור אבל…ממשיכים.. בכל עליה בחלק האחרון אתה מרגיש את הרגליים צועקות והשרירים מתקשים. עוד קצת, אני אומר לעצמי, וסיימתי. הנה, רואים את שער הסיום…. הזמן עוצר מלכת 06:34 ש'. לא כמו שתכננתי אבל …אני אולטרא מרתוניסט!!

לסיכום- עיקר התובנות מהתחרות (חלקן לא חדשות בכלל) הן: 1. הכר את המסלול- עדיף בריצה ואם לא, לפחות ברכיבה/נסיעה. 2. אל תבנה על תחנות האוכל בדרך – קח איתך אוכל למשך כל התחרות, זה מה שנגמר הכי מהר. 3. שילוב הליכה כבר מהקטעים הראשונים של התחרות! לא להתלהב בהתחלה מזה שמרגישים טוב והכל אחלה, משלמים על זה בהמשך.. 4. ביגוד – מה שנוח באימונים – עם זה רצים בתחרות. 5. בקבוק מים /איזוטון ביד – העצה הכי טובה שגוון נתן לי לקראת התחרות! יותר קל מלסחוב משקל על הגב (כמובן תלוי במרחק בין התחנות) ככה שותים כל הזמן ומה שיש בתיק זה למקרה חירום או ל 10 ק"מ האחרונים.

זהו, נגמר. לא בטוח שאהיה שם שנה הבאה אבל אם כן אז זה בטח למקצה 100 ק"מ או 100 מייל…מי יודע?????

avi5

תודה לכל מי שתמך ועודד לאורך כל הדרך במיוחד באימונים הארוכים בשישי…תודה מיוחדת לגוון על הסבלנות והסיוע בכל נק' זמן, ותודה גם לאיליה על חברות מיוחדת ושקטה… מוריד את הכובע בפני כל המסיימים את מקצי האולטרא השונים. בתנאים שהיו – בכלל לא פשוט. היעד הבא – אוסטריה 2011. תיהנו…

אבי סויסה