בשבת האחרונה נסעתי עם דני לקיבוץ ניר דוד לשחות 6 ק"מ. אמנם "משחה נדב" ייערך באופן רשמי ב-2 במאי, אולם בשל אילוצים רפואיים, הקדמתי את המשחה, שחיתי 6 ק"מ ודני שחה 3.5 ק"מ.
הייתי נינוחה, נהניתי מהברווזים ומהדגים ששחו לצידי, שחיתי מתחת לגשרים, חלפתי על-פני עצי תמר, מדשאות וספסלים.
היה לי נעים והיה לי קל, הודות להכנה המעולה של רן. יכולתי להמשיך ולשחות…כך שאני לא מתוסכלת שאפספס את התחרות שאליה התכוננתי והתאמנתי. אני מלאת גאווה על כך שנהנתי לעשות את מה שאוהבת כל כך – לשחות במים פתוחים, ליד אחד ממקורות המים האהובים עלי בישראל – הסחנה.
מה עזר לי להעביר את הזמן?
חשבתי מראש על האנשים שאני רוצה שיבואו איתי וישחו לצידי את ארבע ההקפות של המסלול.
את הסיבוב הראשון שחיתי לבד. לסיבוב השני הזמנתי את בני, עודד. יכולתי להעלות בדמיוני את התחרות בה השתתפנו בבריכת הרצליה, שם גם קבעתי את השיא האישי שלי ב-50 מטר.
חנה טאובר, חברה טריאתלטית מ"קבוצת תמר" המקורית, הצטרפה אליי לסיבוב השלישי ועשיתי דראפטינג על בני, אורן, בסיבוב הרביעי.
דבר נוסף שעזר לי היה לשיר לעצמי. ושוב, בסיבוב הראשון לא היה כל צורך לשיר, בסיבוב השני שרתי עם אמא שלי, ולסיום, בסיבוב השלישי והרביעי, שרתי את השיר הקבוע שלי לתחרויות ארוכות, "99 בקבוקי בירה על הקיר". אנשים נוספים הצטרפו לשחות איתי בחלקים קטנים יותר של המשחה, תודה לכולכם על התמיכה ועל החברה שאירחתם לי.
אני לא מסוגלת לחשוב על דרך טובה יותר להתחיל חודשיים מאתגרים של ניתוחים וטיפולים רפואיים. המשחה היווה הכנה מנטלית ופיסית מושלמת לעתיד לבוא.
מי יתן וכולנו נצליח לעמוד במטרות שאנו מציבים לעצמנו, שנוכל להיות גמישים לגבי הדרך שבה נגיע אליהן, לגבי התאריך בו נגשים אותן וחשוב מכל – נהיה גאים על ההישגים שלנו!
אחזור למסלול ב-6 ביוני! נשים (גם גברים) – יכולות רוצות מעיזות!
באהבה, סוזי דבוסקין
Leave A Comment