ניר כהן: יומני היקר שמואלי

יומני היקר,

היום אחה"צ נפגשתי עם אדוארדו, המאמן החדש של אנדיור שרן שידך לי.
הוא מדבר פורטוגזית, אנגלית בערך ברמה שלי ומעט מאוד עברית. קצת קשה היה לתקשר בהתחלה, דיברנו הרבה עם הידיים בכדי להסביר משפטים… לך תסביר לו מושגים באתלטיקה שבקושי יש לך מושג איך מאייתים אותם.
אדוארדו נראה בחור חם, מעט עדין לטעמי, בטח יהיו לי מלא ימי התאוששות…אני נרגש מהשינוי ומצפה לבאות!

אכתוב בקרוב, אוהב, ניר.

נ.ב: היום גוון אמר לי שכדאי שאשאף לכיוון ה-2:30 במרתון! נשמע לי תלוש והזוי לחלוטין…רק ימים יגידו…

24.8.08

08:47: שבוע רביעי בחודש! שבוע התאוששות… מעניין כמה ימי מנוחה?
08:48: מוזר… כנראה אדוארדו התבלבל, במקום ימי מנוחה העלאת עומס? מוזר.

26.8.08

יומן יקר!

היום סיימתי ריצה של 20 ק"מ! 10 ק"מ ראשונים היו לחימום ולאחר מכן עוד 10 ק"מ בקצב 3:50\ק"מ.
היה לי מאוד מאוד קשה, החום העיק מאוד והיה קשה להחזיק את הקצב…
כדאי שאשלח מייל לאדוארדו עם דיווח מפורט על הקצבים לק"מ, דופק בכל אחד מהקטעים, הרגשה ותחושה אישית. זה יהיה המייל הראשון שאני שולח לו ובטח הוא יענה לי וישלח לי ניתוח שלו לריצה ואיך לשפר לפעמים הבאות. 11 תחרויות איש ברזל, בטוח יש לו מה להגיד!

27.8.08

שלחתי לאדוארדו ניתוח מלא של האימון – מייל של עמוד וחצי עם פירוט על האימון ובתשובה הוא כתב: HARD IS GOOD.

1.10.08
יומני היקר,

כמה ימים שלא כתבתי.
הנה מתחיל עוד חודש ועוד לא היה לי יום מנוחה אחד מאז אוגוסט!
נראה לי שאדוארדו פיספס את השיעור שבו דובר על "העמסה והתאוששות" בקורס המאמנים שלמד בו.
הקילומטראז' רק עולה והרגליים עייפות! עד מתי נובמבר 02?
היום שוב צחקו עלי במכללה שעליתי במעלית לקומה ראשונה

3.11.08
יומני, קבל את התנצלותי.
אני מעדיף שלא לכתוב הרבה… מנסה לחסוך כל מולקולת ATP זמינה בגוף. סליחה, באמת….
מתגעגע ליקיצה טבעית… ולאימונים של רן שילון

20.11.08
יומני היקר!
אני מקווה שאתה מרגיש סיפוק מהזמן שאני מקדיש לך, קצת קשה לי עכשיו שיש שני אימונים ביום, כל יום… אתה יודע… קצת קשה לבצע משימות שגרתיות ויומיומיות כמו: לעלות מדרגות, לקום מהאסלה, להקשיב בקורסי מבוא לסוציולוגיית ספורט, להתכופף וכו', אבל זה לא חשוב כרגע, עוד חודש וחצי והכל נגמר!

24.11.08

אני מפחד, באמת. אדוארדו הכניס לי שלושה אימוני אצטדיון בשבוע! אימון ממוצע בן 25 ק"מ במסלול של 400 מ', כמה הקפות זה יוצא בכלל?!

12.12.08

יומממ אאאננננייייי הייייי קקקקרררררר

היום התחלתי ללכת למסאז'יסט חדש, שמו הוא איגור והוא נראה כמו מקרר סובייטי במשל 107 ק"ג.
שיטות הטיפול שלו כוללות בעיקר כאב, מכל מיני סוגים! הוא דורך עלי עם משקל גופו, יושב עלי ומניח עלי משטחי מסמרים עם משקל.
הוא טוען שלמד את כל זה בוינגייט… לדעתי הוא עבר הכשרה בק.ג.ב כמענה בכיר ולא מעסה בכיר.
בכל מקרה, כבר 19:30 וצריך ללכת לישון.

17.12.08

יומני היקר,

19:31 אתמול אחותי הקטנה צחקה עלי שהלכתי לישון לפניה! היום אני אראה לה מה זה!
19:38 ZZZZZZZZZ ZZZZZZZZZ ZZZZZZZZZ

20.12.08

המרתון מתקרב בצעדי ענק, אני צולע. אני לא מאמין שהיום הזה באמת או-טו-טו כאן.
אני מרגיש נחוש מאין פעם לרוץ חזק ולראות את ה2:30 מלמטה. למרות העומס הרב באימונים, אני שומר על שפיות, בעיקר בכמה שניות מנוחה בין הסטים באצטדיון.
מרתון זה תהליך שלם, זו לא ריצה. מרתון מורכב מהחודשים שלפני, מהאימונים המפרכים, מהסיזיפיות. הוא מורכב מכל עגל זיעה שנמרח על הפרצוף, משרידי חומצות החלב שנוזלות מהאוזניים.
אני מרגיש שלמדתי רבות על עצמי במהלך החצי שנה האחרונה, שהראש התחזק יחד עם הגוף. בעוד מספר ימים אני הולך לרוץ חזק ומהר, אני מרגיש את זה ברגליים ורואה את זה קורה. קשה עכשיו ביומיום, גם להתאמן חזק, גם ללמוד וגם לעבוד במשרה מלאה…

25.12.08
יומן!

אדוארדו מתגלה כמקצוען משיחה לשיחה. היתה לנו שיחה מדהימה היום באצטדיון, יש משהו באוויר ברדיוס המסלול, כאילו גורם לכל שאר הדברים מסביב להראות זניחים. הדבר החשוב מכל הוא המסלול הפנימי של 400מ', כל השאר מתגמד לעומת תחושת הסיפוק של אימון אינטרוולים עוצמתי. אדוארדו ואני מנהלים שיחות רבות על הקצב בו ארוץ ומה המשמעויות שלו בקילומטרים השונים.
המספרים נראים לי הזויים וקצת קשה לי להאמין כל פעם מחדש שזה הולכת להיות המציאות שבה אחיה במשך שעתיים וחצי.
אפרופו, פתאום הנבואה של גוון נראת אפשרית!

27.12.08
יומני היקר,
היום ביקרתי בחנות טיים טרייל ברשפון בכדי לקחת את הגופיה עם ההדפס של החנות. ראיתי שהם הביאו לשם מדבקות מוזרות לשים על הפטמות בזמן הריצה בכדי למנוע שפשופים,
איזה מוצר מגוחך! אין סיכוי שאני שם דבר שכזה, בחיים לא!

28.12.08
יומני הגבר!
התחיל הטייפר היום! זהו, עשיתי זאת… סיימתי את תקופת ההכנה למרתון, נגמרו כל השבועות המתישים של מעל 200 ק"מ, אין יותר שני אימונים ביום, כל יום… נגמרו השנ"צים במושב האחורי של האוטו בהפסקות בין השיעורים. מדהים איך שכ"כ קשה להסתגל לתקופות העמוסות באימונים וכמה זמן לוקח להכניס את הגוף לשגרה הזו, לעומת כמה שקל להתרגל לתקופה של הטייפר… כשאני מביט אחורה, קשה להאמין שעשיתי זאת. המרתון הוא הרבה יותר מהריצה, זה תהליך שלם שמורכב מכ"כ הרבה פרטים קטנים.
כל אימון, כל ארוחה, כל שיחה עם המאמן או עם מכר, ההתלבטויות, החוויות מהאימונים השונים. הכל ביחד מרכיב את החוויה הזו שמתרכזת בשנייה אחת של חציית קו הסיום.
בריצות הקלילות שלי, כשיש אוויר לחשיבה, אני מדמיין עצמי חוצה את קו הסיום וכשאף אחד לא רואה, אני גם מתרגל את הפוזה למצלמה. זה מרגש אותי ומעביר בי זרמים אדירים של אנרגיה.
אני מתאר את עצמי חוצה את קו הסיום, מניף את הזרועות עם תוצאה נהדרת על שעון העצר, אני מדמיין את הקהל מריע לי ואת חברתי ממתינה לי בזרועות פתוחות לחיבוק, עם כל הזיעה ושאריות האיזוטון…
אח… עוד כמה ימים… איזו התרגשות!

31.12.08
יומני היקר,
אני מקבל כל היום הזמנות שונות למסיבות של הסילבסטר ונזכר איך שבשנה שעברה, חברי הטוב, שמואלי, היה צריך להתקשר לרן שילון בכדי לקבל ממנו אישור להוציא אותי!
מזל שהוא לא פה עכשיו ואני יכול ללכת לישון בשקט.
בעצם… היום נתפרע! נלך לישון ב- 20:00 ואולי אפילו ב-20:30!

7.1.09
יומני היקר,
אני כותב לך עכשיו מטבריה! כל הזכרונות משנה שעברה וכל ההתארגנויות האחרונות…הכל מרגיש כמו סרט נע וכאילו אין לי כבר שליטה על הזמן.
הכל מתקתק והזמן טס אל עבר השעה 09:00 מחר. אני מרגיש כאילו שאני חי בתסריט שנכתב עבורי ולמרות שהשעה רק 15:00 אני מרגיש שאין לי זמן לכלום!
יש לארגן ולוודא שהכל מוכן.
מעכשיו כל דבר נכנס לקטגוריה של "הפעם האחרונה לפני המרתון" ויש המון מחשבות של "מחר בשעה הזו…". זהו, אין לי כבר שליטה, המרתון מתקרב ושועט לעברי בצעדי ענק!
ואני מוכן לקראתו…
מרתון טבריה 2009 HERE I COME!

8.1.09

05:45 – השכמה וארוחת בוקר. תחושה של מוכנות אדירה זורמת בעורקי, סוג של תרגום להתרגשות אולי?

07:45 – אני אוהב להגיע מוקדם לקו הזינוק… לספוג את האווירה של המירוץ ולהריץ שיחה אחרונה עם קו הסיום. לי ולו יש חשבון פתוח מכמה אימונים שעשיתי על המסלול בשבתות הקודמות ודאגתי לסיים כמה מטרים לפני, להשאיר את החצייה ליום הגדול והנה הוא הגיע!

09:00:30 – יריית הזינוק מאחורי, נגמר החלק הקשה של המרתון ונשאר רק לרוץ… אני מתברג בין קבוצת הבנות הראשונה, שנראה כי תרוץ בקצב זהה לשלי.

09:09:15 – הן איטיות מדי, אני פורץ קדימה ומחליט שיהיה עדיף לרוץ לבד, קצת קשה.. אבל אני לא חושש.

09:35:48 – 10 ק"מ מאחורי, אני מרגיש נפלא, קליל ונינוח. הקצב מעט איטי ממה שתכננתי ואני מנסה לחשוב איך לרוץ בהתאם. אדוארדו מלווה אותי באופניים, בהתאם להנחיות שקיבלתי מהאיגוד. הוא עושה עבודה נהדרת ועוזר לי מאוד. מדהים. הרגשה מדהימה! אני פאקינג רץ מרתון! לא יאומן שהרגע הזה הגיע סוף סוף! אני דואג לחייך כדברי אלון אולמן וזה מעביר בי זרמים חיוביים.

10:15:24 – נגמר החימום, לקראת החצי אני סופר את הישראלים ומופתע לגלות שאני ממוקם חמישי! המעמד מרגש!

10:37:04 – הק"מ ה-27. התחיל המרתון באופן רשמי. הגיע איזה סוג של משבר ראשון, מזכיר קצת שביזות יום א', כזו של מירוץ שרחוק מלהסתיים…

11:00 – אני כבר שעתיים בתוך המרתון. מרגיש קצת כבד והקצב הואט באופן משמעותי, יחסית.
אין קיר ואין שום נקודות שחורות, דאגתי להכניס ג'ל כל 20 דקות ולשתות מספיק. הרגליים קצת עייפות, משום מה אני לא מאוכזב מכך שאני לא עומד בזמנים שהצבתי לעצמי וזה מעניין אותי לבדוק מדוע? מטרות הן חלק בלתי נפרד מכל הסיפור הזה וכאן אני חד משמעית רחוק בכמה דקות מהגבול העליון.

11:34:35 – יומני היקר! עשיתי זאת! סיימתי את המרתון השני שלי בתוצאה נהדרת! 2:34:35! האנרגיות אדירות ומדהים לראות את כל האנשים שקרובים אלי מסביבי בקו הסיום. המשפחה שלי וחברתי, ליאור.
אדוארדו מגיע וטופח על השכם, אני מודה לו בנשיקה על הלחי, הוא באמת עשה עבודה נהדרת ואני מרגיש קרוב אליו אחרי התחרות הזו.
11:50 – כשאני מוריד את הגופייה, אני מגלה שצבעה הפך לאדום, אלוהים אדירים, הפטמות שלי.. איפה המדבקות המחורבנות האלו כשצריך אותם!

20:00 – נשארתי בטבריה לסופ"ש בכדי לנוח ולבלות זמן איכות עם האישה, היא דואגת לי כ"כ יפה וכיף להרגיש כך שיש מישהי כזאת לידך. התמיכה שלה עוזרת מאוד והפרגון מחמיא. למרות המרתון בבוקר, אני מצליח ללכת כרגיל, קצת קשה במדרגות, אבל ההרגשה משונה, לא כואב לי!

מדהים איך שתקופת האימונים הקשה הכינה את הגוף לא רק למירוץ עצמו, אלא גם לאחריו. הגוף מתאושש במהירות וההרגשה היא כמו אחרי אימון ארוך ועצים. אין בכלל מה להשוות למרתון הראשון…

9.1.09

06:00 משהו מטריד את מנוחתי ואני לוקח את האוטו לסיבוב על המסלול. אני מרגיש תחושה משונה… לא אכזבה, לא החמצה, אלא משהו אחר.. אני רעב! רעב להצלחה ורעב למרתון נוסף. אני רעב לשיפור ולמיצוי הפוטנציאל, אני מרגיש שאני חייב עוד מהדבר הזה, חייב לקחת את עצמי גבוה יותר ורחוק יותר.
הוויברציות שהרגשתי אתמול בחציית קו הסיום, לא היו זהות לשום דבר אחר שקורה לי בחיים, פשוט שום דבר אחר. זה מה שאני רוצה לעשות ולהרגיש כל הזמן. אני פשוט רוצה לחצות עוד ועוד קוי סיום.
התחושות מאתמול עולות ככל שהקילומטרים עוברים במהירות דרך השמשה, ואני עוצר בצד הדרך לחשוב.
מה מצפה לי בעתיד? לאן כל זה מוביל? לאן עלי לכוון? אלוף ישראל? סגל אולימפי? אין ספק שזו סוג של שאיפה… (אולי חלום) השאלה כמה זמן וכמה יעלה לתרגם כל זאת למציאות?
אין לי ספק אבל שהרעב של עכשיו זה מה שאני צריך בכדי להמשיך ולכוון לשם… כוון לירח, מקסימום תהיה בין כוכבים… אמרו בעבר. אם כך, נעשה זאת…
מרתון טבריה 2009, אני מרגיש כמו במטריקס, שהגיבור מגלה עולם חדש והכל משתנה. כך גם אצלי. מרתון טבריה, הדרך מתחילה עכשיו…

ניר כהן, אנדיור