עכשיו גם אני יכולה להגיד בגאווה שהשתתפתי בתחרות…

המרוץ וההתרגשות החלו עבורי הרבה לפני יום שישי האחרון, כבר לפני כחודשיים בפגישה עם ניר, המאמן שלי, בה קבענו את היעדים לתקופה הקרובה, ובכללם תחרות ריצה ראשונה.

כך עברו להם חודשיים של אימונים יומיים על פי תוכנית מדוקדקת. קבלתי את המלצתו של ניר ליהנות גם מהדרך וכך שילבתי אימון ריצה שבועי על חוף הים עם קבוצת חברות מעודדת.
בסופו של דבר, הצבתי לעצמי יעד: פחות מ- 50 דקות ל-8.5 ק"מ.

יומיים לפני התחרות התחלתי במשמעת שתייה ותזונה על פי כל הכללים.
בערב התחרות ההתרגשות כנראה הכניעה אותי, חום גופי עלה ותחושת עייפות השתלטה עלי. ניר עודד אותי והודיע לי כי מחר בבוקר אני מתייצבת לתחרות כמתוכנן.
השכמה מוקדמת, שוב שתייה ואוכל ולתחרות.

כבר עם הגיעי חשתי באווירה החגיגית והמשפחתית, כמו בכל האירועים והמפגשים של אנדיור.
אווירת הפנינג ורוח ספורטיבית אפפה אותי ואת המקום. מפגש עם המתמודדות, איחולי הצלחה ופירגון ו…לזינוק. החום הכבד לא איחר להגיע ואיתו הזעה מוגברת ועייפות.

די בתחילת המרוץ מצאתי את עצמי רצה ליד מתמודדת שלא הכרתי. משכנו אחת את השנייה תוך הגברת הקצב, בתאום מפתיע ובלי להחליף אף מילה. כך עד קו הסיום, שם חיכתה לי משפחתי בקריאות מעודדות. מאמץ אחרון הביא אותי לתוצאה מספקת של 48 דקות ו- 24 שניות. הצלחתי!

הרבה מים, התאוששות קצרה ולמפגש באולם ההתעמלות. שם הייתה לי הזדמנות להחליף חוויות, לפרוק אט אט את מטען האדרנלין ולפגוש בחיבוק את המתמודדת שמשכה אותי לאורך הריצה ועדיין לא ידעתי את שמה. הריגושים, המאמץ והסיפוק הובילו אותי לחשוב: מתי התחרות הבאה?

אז רק נשאר להודות קודם כל לניר על ההכנה, הדחיפה והעידוד ולרן ולצוות אנדיור על הארגון המופתי שהיה ללא ספק חלק מהחוויה הכוללת.

מרינה קריסטל