בחודש ינואר החל סיפור זה להתגלגל, תמי ברוך, מאמנת קבוצת הריצה של הלל יפה, מודיעה ללא היסוס בשיחת טלפון – "אני רושמת את הקבוצה למרוץ" תגובתי הראשונה הייתה – "חששת שמא אחליט שלא, האם יש דרך חזרה?" תמי ענתה שתמיד ניתן לבטל, אך למעשה ידעתי כי מכאן אין דרך חזרה.
החלטתי לא לחשוב על המרוץ אלא להמשיך להתאמן , אך ככל שתאריך היעד התקרב וככל שקראתי יותר, הלחץ גבר, עלו מחשבות במוחי למה אני צריכה את זה בגילי, מה יהיה בלילה, אני לא טובה בניווטים , מה יהיה אם אלך לאיבוד, ושלא נדבר על נחשים, עקרבים, תנים ושאר חיות הלילה. מה גם שלי יש קטע לבד ביער בחושך.
תמי הבטיחה ליל ירח מלא. אבל האם הירח זורח בשעות שאני רצה ? והאם ביער אראה אותו ? אני חלק מקבוצה, אני לא יכולה לאכזב וחייבת להמשיך.
הבנים נתנו את הקטעים הקשים במסלול ואת הקטעים הקלים בינונים השאירו לבנות.

הקטע הראשון שלי היה מגשר בנות יעקב לכרכום –10.8 ק"מ דרגת קושי בינונית.
כאחת שרצה פעמיים בשבוע 10 ק"מ , לא ראיתי בעיה במרחק זה, אך לא בתנאי המרוץ, לא ב-11 בצהריים בשיא החום של העמק ולא במסלול שרובו בעלייה. למרות המאמץ הקשה הצלחתי לראות את הנופים המשגעים של הכנרת ושפך הירדן. אולם לא יכולתי להרשות לעצמי לעצור וליהנות מהנוף כי חברי ממתינים להחלפה. תודה לעופר שהכריח אותי לקחת איתי מים.

החלק השני שלי החל בסביבות השעה 8 בערב, מאלון הגליל לצומת זרזיר, כ-9 ק"מ גמעתי אותם בקלילות, נכנסתי לתוך יער, חושך, רק אני ואלוהים. תמי -ירח מלא לא היה כפי שאת יודעת… אבל זה היה החלק הכי כייפי, מזג אויר קריר, אפילו התלבטתי עם עצמי אם להמשיך את הקטע הבא עם רפי, אך החלטתי לשמור את הכוחות לסיום.
החלק הסופי של המרוץ שלי היה מכפר ברוך ליפעת. תמי, מפתיע אך פה היה ירח מלא..
התחלתי בחושך בסביבות השעה 5 בבוקר וסיימתי באור יום.

מרוץ מתמשך ללא שינה, במאמץ גופני קשה הוכיח לי שאני יכולה לרוץ מרוצים כאלו ואפילו להנות מחוויה.

חברי לקבוצה 1035 יעל(שטרנברג), נעה(ברר-ינאי), עדי(קליין), עופר(פיינרו), יניב(לוין), מוטי(חלק) ורפי(תוהמי), בלעדיכם לא הייתי שם ואני מתכוונת לזה. הקבוצה נהיתה מגובשת ותומכת ולמרות העייפות שמרנו על מורל גבוה!

תמי את כבר יכולה לרשום אותי לשנה הבאה,
מודה לך על שעמדת על כך שניקח חלק בחוויה המדהימה הזו.
תודה אישית לך ולכל הקבוצה – אנדיור הלל יפה 1035 הייתם מדהימים.

אתי פרי-אור
הלל יפה