מסיבת הספורט שאתם קוראים לה חצי מרתון בית שאן

כחובבת מסיבות, היה לי ברור שרק מסיבת ספורט המונית בבית שאן תגרום לי לרצות להתעורר אחרי שלוש שעות שינה בלבד. מטושטשת שואלת את עצמי מה לובשים למסיבה הזו? ואם ירד גשם? קשה לקבל החלטות בחושך של הבוקר. כחיית לילה מוצהרת, מתקשה להבין את הרצון לקום מוקדם וכמי שמוצאת נחמה במחקרים המוכיחים שהספורט אינו טוב לבריאות, הקונספט של להתעורר באמצע הלילה מבלי שיהיו מעורבים דרכונים או ילדים חולים הוא קשה לעיכול.

החלטתי על לוק ספורטיבי סולידי, כדי להשאיר אופציה לפוטו-אופ במסיבת הריצה. הלוק הושלם עם מגף שטוח מותאם להליכה ועמידה ממושכים. הדבר הכי קרוב לנעלי ספורט. בחוסר התחשבות מוחלט באמא טרוטת עיניים, הילדים צהלו, התווכחו ונלחמו על טריטוריות במרחב הקטן מדי של האוטו המרווח שלנו. הסבתי את תשומת הלב שלהם לזריחה ולנוף החייזרי של מפעלי הבטון באיזור רמלה. עצרנו במיני מסיבה מפתיעה שהתרחשה מוקדם מדי לטעמי בקפה בכביש 6, חלקנו המתנו בתור הארוך לבר הקפה וחלקנו בתור לשירותים.

המוזמנים למסיבה היו לבושים על פי קוד הלבוש המקובל באירועים מן הסוג הזה, טייטס חולצה הדוקה ומעיל צבעוני שלא הייתי טורחת לשאול ממישהו גם אם יהיה לי קר. השמחה והאור בעיניהם של המוזמנים מדבקת בזמן שהם מתחממים באמצעות ניחוחות אדי הקפה, בדרכם אל מסיבת הספורט האמיתית. התקף מודעות עצמית בו הרגשתי שהתפרצתי למסיבה של מקום העבודה של בעלי העיר אותי סופית. שמחה לגלות בחורה שנועלת מגף דומה לשלי יחד עם בגדי ריצה ומתהלכת בנינוחות, משכנעת. הייתכן שקוד הלבוש במסיבה גמיש כל כך?

מתקרבים אל גן השלושה בפקק מזדחל אל עבר החניה של הפארק בו לא ביקרתי מעולם. מתפתה להשתמש בשורה המתבקשת מהשיר: אני הולך לבית שאן, אבל רק מזמזמת את הלחן. הגבוה לוגם לאט מהבקבוק שלו את המשקה האיזוטוני שהכין בבית ומעווה את פניו כאילו גמע בשלוק שוט נקי של וודקה. לא ממש טעים לו אבל זה בדיוק מה שהוא צריך עכשיו. כשעה ורבע לפני הזינוק מפלסים את דרכנו בין קבוצות החיילים בשלבי חימום ורוכבי אופני היד שאין לי אלא להעריץ אותם. מציידת את האפרוחים בכרטיס ביקור שלי ומתדרכת אותם להתנהלות במידה ויהיה משבר קשר עין יד.

מוסיקה נעימה ואווירת חג בלתי מזוהה שלא מרגישה כמו חנוכה. אנחנו פוגשים חברים שמתכננים לרוץ עם רמי במרתון טבריה ואני מגלה עולם מקביל בו אלפים לוקחים חלק בחוויה בה נאלצים ללכת לישון מוקדם לוותר על ארוחות ערב מאוחרות, בילוים ליליים, ותקשורת באופן כללי עם אנשים אחרי השעה 21:00. כמו הילדים, הגבוה קורס בשעות הערב המוקדמות משאיר אותי לשוחח עם המסך בעל אלף טביעות האצבעות של האייפד שניתן לי כמתנה וכתחליף לנוכחות הפיסית שלו.

הגבוה שאיתי נרגש ומפומפם באנרגיות לפני המירוץ, התרגשות שחשבתי ששמורה רק לחתונה שלנו. הוא מיהר לנקודת הזינוק והשאיר אותנו לצלם את שאר המשתתפים במירוץ. גברים רבים בטייטס נושאים על גופם בקבוקי מים, איזוטונים וג'לים בהתקנים מתוחכמים הבולטים על גבי הטייטס השחורים של כמעט כולם. הנשים מגוונות, בגוונים ורודים ספורטיביים, שיער אסוף לאחור ואיפור עדין, שלא נמרח להן גם אחרי ה- 21 ומשהו קילומטר ריצה.

2500 אנשים מוזנקים אל עבר בית שאן, רצים בהנאה כדי לקבל את מנת האנדורפינים שלהם, מלווה בסיפוק ששמור לפורצי גבולות בתדירות כה גבוהה.

מי שהמציא את תחרויות הריצה בוודאי יתאכזב לשמוע שרוב הרצים שאני מכירה בכלל לא מעוניינים לנצח את הרצים האחרים. הם משלמים כסף ונוסעים קילומטרים רבים כדי להשתתף בתחרות ריצה נגד עצמם. חלקם ממש שמחים אם הם רק מסיימים את המסלול הארוך. לא נראה לי שזאת הייתה כוונת המשורר, אבל מה אני מבינה?

הסלולרי שתוכנת על ידי הבכור התריע על חזרתו המשוערת לנקודת הסיום של המרתוניסט העתידי לאחר כשעתיים מהזינוק. צעדנו באיטיות נגד התנועה של הרצים שסיימו, עם חלקם התחבקנו בהתרגשות. דאגנו להתחמק מפומלות ואשכוליות שהושלכו לצרכי התרעננות של המנצחים. התקדמנו תוך שאני מחזיקה כמה תיקים, בגדים, מצלמה ומנסה מבלי לאבד את אחד הילדים להעלות לפייסבוק בזמן אמת את התמונות של המזיעים שזה עתה חצו בהתרגשות את קו הסיום במסיבת הספורט הגדולה.

הבכור איתר את הגבוה קצת לפני הקילומטר האחרון ורץ לצידו עד לחציית קו הסיום. שם חיכינו מצלמים וצורחים מההתרגשות נוכח ההישג שלו. שתי דקות אחרי, הוא כבר מוכן לתזוזה לכיוון האוטו. המסיבה נגמרה. יאללה הולכים.

המסיבה מסתיימת רשמית בטקס הענקת מדליות ופרסים בה אנחנו אף פעם לא משתתפים. ממילא הגבוה לא התכוון לנצח. מחליף את החולצה המנדפת בחולצת מזכרת מהמירוץ ודואג לאכול חטיף אנרגיה ולשתות מים לפני שהוא יטרוף את אחד הילדים.

החזאים דיווחו בהתרגשות על סערה מתקרבת שתשתולל בכל האיזורים. מטחי המים על הרכב והרוחות העזות רק שכנעו אותנו סופית שצריך להגיע בהקדם למטעמים שהכינה החמה המפרגנת של הספורטאי.

מזי סולומון – יולזרי