מוני פלר: הדרך למדבר גובי שבסין עוברת דרך הכנרת

מוני פלר, אנדיור

כל מי שעדיין לא שמע על ההרפתקה החדשה מבית מדרשו של רן שילון ושות' מוזמן לקרוא את הרשימה הבאה:

הכל התחיל לפני כחודשיים, כאשר אביב כפיף, הרפתקן ידוע, חיפש באינטרנט Adventure Races, כאלה שיעלו את הרף למקום גבוה הרבה יותר. לאחר שסימן את המטרה, נפגש עם רן שילון, שהציע לצרף אותי, מוני פלר, אליו. כך בעצם הפכנו להיות, בעל כורחנו, לבני זוג קבועים לשנה הקרובה.

ועל מה כל העניין….

The Gobi March – מרוץ (Stage Race) במדבר גובי שבסין.

מדובר בריצת שטח באורך של כ 250 ק"מ, הנמשכת 6 ימים, כאשר בכל יום נדרשים הרצים לגמוא כ- 40 ק"מ, ביום החמישי מתארך "מעט" המסלול לכ 80 ק"מ.

בכל מרוץ משתתפים כ- 150 רצים המגיעים מכל רחבי תבל, הנושאים על גבם את כל הציוד (בגדים, אוכל, שק שינה, ציוד חירום …) למשך כל השבוע, בתרמיל השוקל כ- 10 ק"ג. במהלך המרוץ זכאים המתחרים לקבל מים בלבד.

בסוף כל יום מגיעים למחנה אוהלים, בו מקבל כל אחד פיסת קרקע להניח את ראשו ומדורה לבשל בה את הארוחה, כשאת האוכל וכלי הבישול מוציאים כמובן מהתרמיל. המחנה מאויש על-ידי צוות רפואי המתמחה בטיפול ביבלות, בשלפוחיות ובעוד "מרעין בישין" בהם צפויים להיתקל הרצים – מה רע, ומה צריך יותר מזה?

מדי יום מפרקים המארגנים והמתנדבים את המחנה ומעבירים אותו לנקודת חניית הלילה הבאה. את המסלול מסמנים בהתאם לתנאי מזג האוויר והקרקע.

המרוץ מתקיים במדבר גובי, בחלקה הצפוני של סין. מדובר באחד מהמדבריות הגדולים בעולם בשטח של 1,300,000 קמ"ר, בערך כפול מגודלה של טקסס. במדבר גובי ניתן למצוא הרים גבוהים, קניונים עמוקים, משטחי מלח עצומים, סלעים ודיונות חול. תנאי מזג האוויר קיצוניים ונעים בין חום כבד במשך היום לבין קור מקפיא בלילה, כמו גם רוחות עזות וסופות חול.

ההכנות למרוץ

את ההכנות למרוץ התחלנו כ- 9 חודשים לפני מועד התחרות, המתוכננת ליוני 2008, היערכות הכוללת קשת רחבה של תחומים אותם אנו נדרשים ללמוד, להכיר ולתרגל.

ציוד – אנו בודקים ומנסים פרטי ציוד הנרכשים ברשת האינטרנט, במטרה לאפשר לנו לשאת כמה שיותר פריטים, בכמה שפחות משקל, ומסתבר שהטכנולוגיות המתקדמות, אותן למדנו להכיר מעולם האופניים (אופני קרבון קלות משקל), לא פסחו גם על ציוד ייעודי לריצות השטח. מספרים שהדאגה למשקל יתר מגיעה עד כדי כך שמתחרים שוברים את ידית האחיזה של מברשת השיניים כדי לחסוך במשקל… ולמרות זאת, נישא על גבנו גדג'טים למכביר, כולל מצלמת וידאו במשקל 200 גר', GPS ועוד.

תזונה – המארגנים מחייבים כל מתמודד לשאת לפחות 2,000 קלוריות ליום, אנחנו מתכוונים לצאת עם לא פחות מ 3,000 קלוריות, כלומר כ- 20,000 קלוריות לכל השבוע. ניקח איתנו ג'לים, ברים ומשקאות איזוטונים, וכשנגיע בערב למחנה נבשל ארוחות מיובשות שפותחובמיוחד עבור טייסי חלל ומטפסי הרים – הכול עתיר קלוריות אך דל משקל.

רפואה – מלבד ציוד עזרה ראשונה, עלינו לפתח מיומנות בטיפול בשלפוחיות, שפשפות וכו'. בנוסף, בכוונתנו לעבור השתלמות קצרה להכרת סודות ה"טייפינג".

הכנה מנטאלית – זמן רב מוקדש להכנת רשימות לנושאי שיחה שיעסיקו אותנו במהלך המרוץ, כמו גם בשעות האימונים הרבות שעלינו לבלות ביחד. היות ונושאי השיחה הבסיסיים של גברים די מוגבלים, הבנו כי אין מנוס מלהתחיל ולשוחח גם על הרגשות, על היחסים עם בנות הזוג ועוד נושאים ברומו של עולם ….

אימון ייעודי – וכעת לדבר העיקרי. את שיגרת האימונים לה הורגלנו, אשר כללה בעבר רכיבת אופניים, ריצה ושחייה החליף ה"מסטר" שילון בשגרת אימונים הבנויה מריצה ללא משקל, ריצה עם משקל קל וריצה עם משקל כבד….. מדי פעם אנו מקבלים בונוס הכולל גם רכיבת שחרור ותרגילי חיזוק בחדר הכושר.

האימונים מיועדים לאפשר לנו להסתגל למאמץ גופני ממושך, כאשר בסיומו אנו נדרשים ללמוד להתאושש במהירות ליום אימונים נוסף. ריצה של שעתיים כבר הפכה להיות ריצה קצרה וריצות אמצע השבוע הארוכות הן בנות כ 3.5 שעות ומתבצעות בטכניקה מיוחדת של ריצה/ הליכה.

ואיך קשורה הכנרת למרוץ במדבר הגובי?

כדי לחזק את הביטחון שהרגליים לא יבגדו בנו ביום פקודה, החליט רן להרגיל אותן לשאת אותנו במשך שעות ארוכות מבלי להתלונן. וכך, יצאנו ביום שבת אביבי בעקבות החלוצים רן, גווין ודני שחור להקיף את הכינרת בריצה.

כדי לתרגל ולדמות את התחושה של המרוץ, נשאנו על הגב את התרמיל שילווה אותנו במרוץ,  5 ק"ג של אוכל, שתייה וסמרטוטים שנועדו להוסיף משקל. את האחריות לליווי, לפינוק ולצילומים קיבלה על עצמה אראל, רעייתו של אביב.

את הנוף עד לעין גב אנחנו מכירים מהמרתונים שרצנו בטבריה, את הדרך לרמות ממחנה האימונים האחרון – הזיכרונות והחוויות עזרו לנו לעבור את המחצית הראשונה ללא כל קשיים מיוחדים.

כפי שרצי המרתון כבר מכירים, האתגר האמיתי מתחיל לאחר כ- 35 ק"מ. הרגליים מתחילות לכאוב, השרירים מתלוננים, זה השלב בו מתחילים "לברך" את הוגה הרעיון …. מבט על השעון, הגיע זמן לקחת ג'ל . מדובר בתרופת פלא – תוך דקות ספורות מצב הרוח משתפר, הרגליים חוזרות לתפקד והכול בא על מקומו בשלום, עד לג'ל הבא.

לקראת הק"מ ה 46 אנו מבחינים בדמות מוכרת רצה לעברנו, לא אחר מדני שחור, שבילה סוף שבוע בצפון והגיע ללוות אותנו לקו הסיום.

1 דני שחור = 5 ג'לים לפחות !! מצב הרוח השתפר פלאים וטבריה הלכה וקרבה אלינו במהירות.

61.75 ק"מ , לאחר 6:42 שעות אנו חוצים את קו הסיום, מבסוטים עד השמיים. אין ברירה, חייבים להתאושש מהר, יש לנו את מרתון טבריה על הראש בעוד כ 3 שבועות….

דבר המערכת: אבן הדרך הבאה תהיה בתחילת אפריל, ריצה בת יומיים ששביומה הראשון נרוץ מצומת ציחור ועד מצפה רמון, 60 ק"מ, והמשכה צפונה – 50 ק"מ.
הרצים "הרגילים" ילונו בפונדק רמון ויזכו בערב לארוחה חמה ולג'קוזי, ואילו אביב ומוני יוכלו לישון על הדשא באוהל ולאכול את האוכל שיביאו איתם. כמובן שנהיה נחמדים ונעזור להם להדליק אש.