לפני מספר שנים, חקר דיוויד ניימן רצים שהתחרו ב-Western States Endurance Run מירוץ אולטרה מרתון של 100 מייל הנערך מדי שנה בהרי הסיירה נוודה של קליפורניה. מארגני התחרות ביקשו מניימן, פיסיולוג מוכר ומוערך, מנהל מעבדת המחקר של Human Performance באוניברסיטת צפון קרולינה, לבחון את השפעת המירוץ על גוף המשתתפים. ניימן ציפה שהמרחק הרב אותו רצו המתחרים והגובה בו הם רצו, ישפיעו על מערכת החיסון ועל השרירים של המתחרים. תוצאות המחקר "ענו" על הציפיות, אולם אחד ממצאיו האחרים של ניימן הפתיע את כולם.
לאחר שהתבונן בדגימות הדם של המתחרים, הוא קבע שחלק מהאולטרה מרתוניסטים גרמו לעצמם מתח פיסיולוגי באמצעות כדורים אותם לקחו. דגימות דם הרצים שרכשו בבית מרקחת כדורי איבופרופן ונטלו אותם לפני התחרות ובמהלכה, הראו באופן משמעותי דלקתיות יתר וסימנים אחרים של תגובת מערכת החיסון לאחר המירוץ, יותר מאלה שלא נטלו כדורים אנטי-דלקתיים.
בדיקות הדם של משתמשי האיבופרופן הראו גם סימנים של ליקוי כליות קל, וסימנים של אנדוטוקסמיה, מצב בו חיידקים זורמים מהמעי למחזור הדם. (אנדוטוקסין חיידקי הינו אנטיגן עם פוטנציאל דלקתי, המצוי בשפע במעי האנושי. אנדוטוקסין מצוי בריכוזים נמוכים בזרם הדם של כולנו, אולם ריכוזים גבוהים שלו קשורים בסיכון מוגבר לטרשת עורקים).
ממצאים אלו היו "מטרידים", אומר ניימן, היות ומדובר בלא מעט מתחרים. שבעה מתוך עשרה רצים השתמשו באיבופרופן לפני התחרות, ובמרבית המקרים גם במהלך תחרות, הוא אומר. "היה שימוש נרחב במשככי הכאבים והבנה מועטה של ההשלכות".
ספורטאים בכל הרמות ובמגוון ענפי ספורט מוכנים להישבע במשכך הכאבים שהם נוטלים. מחקר שפורסם החודש באתר האינטרנט של ה-British Journal of Sports Medicine מצא שבתחרות איש הברזל בברזיל, שנת 2008, כמעט 60 אחוזים מהמתחרים דיווחו שהם משתמשים במשככי כאבים אנטי דלקתיים שאינם מכילים סטרואידים במהלך שלושת החודשים הקודמים לתחרות, ומחצית מהמתחרים בולעים כדורים במהלך התחרות עצמה. במחקר אחר שבוצע , נמצא שכ-13 אחוזים מהמשתתפים במרתון בניו-זילנד שנת 2002, נטלו איבופרופן לפני התחרות. מחקר על שחקני כדורגל מקצוענים באיטליה מצא ש- 86 אחוזים מהם השתמשו באנטי-דלקתיים במהלך עונת 2002-2003.
התבוננות מעמיקה על כל החומרים ה"חוקיים" שנרשמו לשחקנים במהלך טורניר אליפות העולם לגברים בשנת 2002 ו-2006 מגלה שיותר ממחצית שחקני העילית לקחו משככי כאבים לפחות פעם אחת במהלך הטורניר, ויותר מ10% השתמשו בהם לפני כל משחק.
"עבור הרבה ספורטאים, נטילת משככי כאבים הפכה לריטואל" אומר סטיוארט וורדן, מנהל המחקר הפיסיותרפיסטי באוניברסיטת אינדיאנה, שחקר באופן מעמיק את ההשפעות הפיסיולוגיות של התרופות. "הם שמים בבגדים שלהם או בנעלי הריצה שלהם קצת אדווילים. זה כמו ממתק או ויטמין I, כמו שמספר ספורטאים מכנים את האיבופרופן.
מדוע כל כך הרבה ספורטאים בולעים כל כך הרבה משככי כאבים?
אחת הסיבות הנפוצות ביותר שרשמו טריאתלטים שנשאלו בתחרות איש הברזל בברזיל היתה "מניעת כאב". כשרצי ה"Western States" ענו לשאלות החוקרים, מרביתם אמרו ש"הם חשבו שאיבופרופן יעביר להם את התחרות עצמה ללא כאב וימנע את הכאב לאחר מכן".
המחקר האחרון שבדק את ההשפעות הפיסיולוגיות של איבופרופן ומשככי כאבים אחרים גורס שלמעשה, לתרופות יש השפעה הפוכה.
במספר מחקרים שנערכו בשטח ובמעבדות בשנים האחרונות, התברר שמשככי כאבים לא הפחיתו הכאב במהלך פעילות ולא את כאבי השרירים שלאחריה. "היו לנו חוקרים בתחנות השתייה" במהלך ה- Western States, אומר ניימן, ששאלו את המתחרים איך שעות מאמץ עוברות עליהם. "לא היה הבדל בין רצים שלקחו משככי כאבים ובין כאלו שלא. משככי הכאבים לא הועילו בהפחתת הכאב במהלך תחרות ארוכה, הוא אומר, ולאחר מכן, רצים המשתמשים באיבופרופן דיווחו על כאבי שרירים בדיוק כמו של אלה שלא לקחו משככי כאבים כלל.
וורדן וחוקרים אחרים מצאו שבניסויי מעבדה על רקמות בע"ח, משככי כאבים האטו את ריפוי השרירים, הגידים, העצמות והרצועות. משככי כאבים פועלים באמצעות דיכוי ייצור פרוסטגלנדינס – חומרים המעורבים בכאב ובייצור קולגן, אומר וורדן. קולגן הוא אבן הבנייה של מרבית הרקמות, כך שפחות פוסטגלנדינס משמעותו פחות קולגן "ודיכוי תהליך ריפוי הרקמות ופציעות העצמות", כולל קרעים מזעריים וטראומות אחרות לשרירים ורקמות שעלולים להתרחש לאחר כל אימון עצים או תחרות.
משככי הכאבים מקהים את תגובת הגוף לאימון ברמה עמוקה יותר. בדרך כלל, לאחר אימון עצים או תחרות, הגוף "מפעיל" דרך מולקולרית מסוימת שמגבירה את ייצור קולגן, ומובילה, בסופו של דבר, לייצור עצמות דחוסות יותר ורקמות חזקות יותר. כאשר נוטלים איבופרופן לפני כל אימון, מורידים את תגובת האימון הזאת. העצמות לא מתעבות והרקמות לא מתחזקות כפי שהיו אמורות, כך שהן עלולות להיות "עמידות פחות" באימון הבא.
הכדורים שספורטאים לוקחים במטרה להפחית את הסיכוי לחוש בכאב עלולים להעלות את הסיכון לפציעות וכאב. אין אינדיקציה או הגיון לשימוש המניעתי של משככי כאבים ע"י ספורטאים, וריטואל שכזה מייצג טעות חמורה בשימוש.
מתי, אם כך, מוצדק לקחת משככי כאבים אנטי דלקתיים? כשיש דלקת וכאב מפציעה. אומר וורדן. במצב כזה, משככי כאבי יעילים מאוד.
תרגום ועיבוד: ורד פ"מ
Leave A Comment