לאט אבל בטוח

ד"ר פוסטר ועמיתיו החליטו לערוך ניסוי. הם גייסו "בטטות" אמיתיות, אנשים שאינם זזים הרבה, בגילאי 18-40, לתכנית אימונים בת 6 שבועות.

התכנית היתה לצלם אותם לבושים בבגדי ים חושפניים ואז לחלק אותם באופן מקרי לאחת משלוש קבוצות: קבוצה אחת תשתתף אימונים אירובים, קבוצה אחת תשתתף באימוני כוח ואחת תשמש כקבוצת ביקורת. שישה שבועות מאוחר יותר, הם יצולמו שוב.

הפנים של המצולמים נחתכו מהתמונות. משתתפי המחקר ושופטים חיצוניים דרגו את הגוף בכל תמונה בסולם של 1-10.

התוצאות לא היו מפתיעות. משתתפי הניסוי דרגו את עצמם גבוה יותר מכל אחד אחר שדירג אותם, כאשר נשים דרגו את הגברים נמוך יותר מהגברים שהשתתפו בניסוי או מגברים שדרגו גברים אחרים. יותר מזה, הדירוג של המשתתפים בניסוי כמעט ולא השתנה, אם בכלל, לאחר תכנית האימונים. גם לא מדידות אובייקטיביות, כמו משקל או אחוזי שומן בגוף, או היקף מותניים או היקף ירכיים.

פיסיולוגים של אימון ניגשים לכל עניין השינוי בגוף והשינוי באישיות בעיניים שיפוטיות מאוד. הם טוענים שאנשים יכולים לשנות את המראה שלהם, אבל לא בן לילה.

"אני חושב שזה די ברור", אומר וויליאם קריימר, פרופסור לקינסיולוגיה באונויברסיטת קונטיקט. "על פי רוב, ההבטחות הן רק עניין שיווקי", הוא אומר. "פעמים רבות כשאתה מתעסק עם מועדוני כושר, הם מנסים לגייס לקוחות חדשים שהבטיחו לעצמם הבטחות שונות והחליטו כל מיני החלטות לקראת השנה החדשה".

"כדי לעשות שינוי בדרך בה אתה נראה, יש צורך בתקופה משמעותית של אימונים", ד"ר קריימר אומר. "לפי המחקרים שלנו, מדובר בתקופה של שישה חודשים עד שנה ובתכנית המותאמת באופן אישי לכל מתאמן. כמו תמיד, יש לקחת בחשבון גם את הבדלים גנטיים בין אנשים, שפירושם שחלק מהאנשים מגיב טוב יותר לאימונים לעומת אנשים אחרים". למרות שהוא לא חושב שתמונות ה"לפני ואחרי" טופלו בפוטושופ, רוב האנשים אינם משתנים בכזו קיצוניות, לא משנה כמה קשה או כמה חזק הם מתאמנים.

אנשים ששינו את הגוף שלהם אומרים שמדובר בתהליך של שישה חודשים לפחות לפני שרואים שינוי אמיתי.

שוילר אנטן, מדען בן 43 הוא דוגמא טובה. הוא התחיל דיאטה בינואר 2006, שפירושה היה, לדבריו, ויתור על כל מה שטעים אבל מזיק. וויתור על שתיית בירה.

בשלושה חודשים הוא ירד 5 ק"ג למשקל של 86.4 ק"ג כאשר גובהו 177 ס"מ. הוא קרא במגזין על מירוצי 5 ק"מ והחליט לנסות לרוץ. הוא היה מסוגל לרוץ רק חמש דקות כשהתחיל, ולמירוץ 5 ק"מ ראשון הוא התאמן במשך חודשיים, אבל הוא המשיך והשתפר. לאחר שישה חודשים הוא שקל 68 ק"ג, הוסיף לתכנית האימונים שלו גם שחייה ורכיבה והפך להיות טריאתלט. עכשיו הוא שוקל 63.5-65.5 ק"ג. "בטן הבירה שלי נעלמה מזמן", הוא אומר, "הקפלים בחלק האמצעי של הגוף שלי הם עור מיותר. הכל השתנה – תפישת החיים שלי, החברים שלי והתחושות שלי לגבי עצמי".

ג'ים ליסווסקי, בן 45, אומר שלאחר שעלה 16 ק"ג, אשתו רשמה אותו לחדר כושר שנמצא במרחק הליכה ממשרדו. בהתחלה הוא הלך בצורה לא סדירה, אולם הוא החליט להיות רציני יותר לאחר שלוש שנים. היה זה בסוף חודש פברואר, 2005. בתחילת שנת 2006, הוא היה לאיש אחר, גופו היה שרירי. הוא עשה זאת באמצעות רוטינה שהוא דבק בה עד היום – חמישה עד שישה אימונים בשבוע, הכוללים יותר משעה של אימון אירובי על המכשיר האליפטי ועל מכשיר החתירה, ולאחר מכן אימון משקולות האורך כשעה. "רציתי להיות בכושר וידעתי שאוריד במשקל". הוא מייחס את ההצלחה לכך שהיה בכושר לפני שהשמין ולגישה שלו. "אתה יכול ללכת לחדר כושר בלי שיתרחש שינוי", הוא אומר, "אולם צריך להזיע, להוסיף משקולות ולאתגר את עצמך".

צ'ארלס ריילי הוא מרתוניסט שלקח פסק זמן של 10 שנים מספורט, התחיל לאכול יותר והעלה 56 ק"ג במשך עשר שנים. באפריל 2005 הוא יצא לריצה הראשונה. "לאחר חצי מייל הייתי חייב לעבור להליכה", הוא אומר. אבל הוא המשיך לנסות. חודש לאחר מכן הוא כבר רץ 3 מיילים בלי להפסיק. לאחר שלושה חודשים הוא כבר רץ 5 מיילים ובסוף שנת 2006 הוא רץ 10 מיילים. במקביל, הוא גם שינה את התזונה שלו. "המטרה שלי הייתה להוריד 45 ק"ג. הוא עשה זאת לאחר 21 חודשים. הוא ממשיך לרוץ ושומר על משקלו, אבל אומר שמעולם לא האמין לפרסומות שמבטיחות שינוי בן לילה.