כובע קסמים

הבוקר הקצתי ברבע לחמש. תוכנית האימון מתרכזת בהגדלת נפחים וצריך לתת אימון של שעה וחצי כל בוקר. רבע לשש, פוגשת את שי, מתחילים לרוץ. שי, אני והכובע שלי. כשיצאתי מהבית ליווה אותי טפטוף גשם קל ולכן הצטיידתי בכתר המלכותי שלי.

מני, המאמן המופלא שלי, הבוס האמיתי היחידי בחיי [מלבדי] אומר שאלוהי הרצים דואג לסדר מזג אויר נוח בריצה. מני צודק. תמיד. אבל אסור להגיד לו את זה. הגשם התחשב ושעה וחצי של אימון עברה. לא היה קל, הגוף עוד חלש מהאנטיביוטיקה. אבל – שי, אני והכובע שלי כבשנו ברגלינו כ- 11 ק"מ [אולי קצת יותר].

שש בערב, נכנסת הביתה מהעבודה. די עייפה, כל הדרך גשם זלעפות. בתוכנית אימונים כתוב לי 40 דק' הליכה קלה. להגדלת נפחים. מנהלת משא ומתן עם עצמי, ומחליטה להחליף בגדים ולצאת מיד, לפני שהשדון ינצח במאבק. מצטיידת בכובע הזוהר שלי, באייפוד וגוררת רגליים החוצה. בדקות הראשונות עוד ליווה אותי טפטוף שכאילו נמוג ופסק. באוזניים פינוקים שהכין לי הבן שלי. רצף לא קשור של מוסיקה שמשמחת אותי. פינק פלויד, טראנסים, ופוקר פייס. התחלתי בהליכה. מהר מאוד, מבלי שאבין איך זה קורה לי, מצאתי עצמי עוברת לריצה. הבל פי משאיר אדי עשן קלים, הנעליים נרטבות משלוליות ומפעם לפעם נוחתות בבוץ, מכוניות שעוברות מעת לעת משפריצות מים ואני מחייכת, שרה לעצמי ורצה עטויה בכובע שלי.

נהגים במכוניות מביטים בי בתמהון, אין אף אחד מלבדי שהולך או רץ בחוץ. אולי זו הסיבה. אולי זה בגלל הכובע שלי. טוב, הוא לא אטרקטיבי. מפליגה במחשבות, מילים מתחברות בראש, והק"מ ברגליים. פתאום מבינה. רצה פעם שניה היום. ונהנית? נהנית! מחליטה לשמר את הרגע בזכרון. על גבי הנייר. ועם הכובע שלי. מעכשיו, הוא תמיד איתי. עד שאחצה את קו הסיום של המרתון הראשון שלי.

אומרים שלכל ספורטאי מקצוען יש סדרה שלמה של אמונות טפלות, תרנגולים מקושטים, כבשים מכושפים, שרשראות שום וסט שלם של קמעות. עכשיו גם לי יש קמע ו- 17 ק"מ היום ברגליים. זה אומר שאני ספורטאית אמיתית?

"כל השנים, כל השנים חולמת אני על כובע קסמים, כובע קטן מקושט נוצה העושה כל מה שאני רוצה…" היום מצאתי אותו.

אוסנת גוליק