"איך היה האימון שלך?" אני שואלת אחרי שיעור ספינינג או אחרי אימון על המכשיר האליפטי. הוא עונה שהיה בסדר, הוא עבד על 80 אחוז.80 אחוז ממה? אני רוצה לדעת מה הוא חושב שהמקסימום שלו. אבל הוא לא אומר.
אחת המטרות באימון היא להזרים יותר דם לשרירים. הלב אחראי לכך באמצעות דופק מואץ והזרמת כמות דם גדולה יותר בכל פעימה. אם הלב שלנו חזק יותר, הוא לא אמור לפעום במהירות רבה.
חלק ממומחי הלב טוענים שאין כל קשר בין דופק לב מירבי ובין יכולת אירובית. למעשה, הם אומרים כשאנשים מתחילים להתאמן באופן קבוע, הדופק המירבי שלהם בדרך כלל יורד.
עניין מדידת הדופק שנוי במחלוקת. ספורטאים רבים כורכים רצועה שחורה סביב החזה ואז מנסים לשמור על 70% מהדופק המקסימלי שלהם, אולי 80%, תלוי במטרת האימון.
לפעילויות מסוימות, כמו מכשיר אליפטי או אופני ספינינג, יכול להיות קשה לאמוד את המאמץ ללא מדידת דופק. אין לנו מושג מה המהירות או איזה מרחק עברנו, בשונה משחייה בבריכה, ריצה או רכיבה בחוץ. אולי זאת הזיעה, אולם תמיד נדמה שעובדים קשה אפילו אם מד הדופק שלך אומר שיכולת לעשות הרבה יותר.
מומחי ספורט אינם מסכימים על הצורך במדידת דופק. מומחים לפיסיולוגיית ספורט נוטים לתמוך בעניין. "אתה צריך לעקוב אחר עצימות האימונים כדי להגיע למטרות שלך או כדי להשתפר". יש המייעצים לאנשים למצוא את הדופק המירבי שלהם "בתנאי שדה" – להגביר מהירות תוך כדי ריצה עד לרגע בו הדופק אינו עולה יותר.
מספר מאמנים מכוונים את דופק המטרה שלהם עצמם לספורטאים שהם מאמנים, אחרים מתנגדים למדידת הדופק בטענה שהנוסחא הקלאסית לקביעת הדופק המקסימלי, 220 פחות הגיל, אינה מדויקת באופן בוטה, וה"הצצה" בשעון הדופק לכל אורך האימון עלולה לשבש את איכות האימונים. ההשפעה הפסיכולוגית ברורה לחלוטין, וכאשר יוצאים לאימון ריצה של 10 ק"מ, הרגשה של רעננות ומרץ תתחלף באחת בעייפות, ברגע שמביטים בשעון הדופק ומגלים שרצים על דופק גבוה מדי.

polar
הדופק המקסימלי של כולם יורד, לאט ובקצב די קבוע, ככל שהגיל עולה. כך שאם הדופק גבוה מהמצופה, האין זה אומר שמתאמנים כמו ספורטאים צעירים?
זה תלוי, מצד אחד ישנם ספורטאים כמו לאנס ארמסטרונמג, הידוע בכך שישי לו דופק מירבי גבוה במיוחד, שלדעת אחד ממומחי הספורט, היה יתרון היות וללב של ארמסטרונג יש יעילות יוצאת דופן. דופק מירבי גבוה עוזר, מסתבר. הבעייה היא, שיש עוד כל כך הרבה גורמים אחרים הקשורים לביצועים הספורטיביים שלנו.
לשחיינית רבקה סוני מאוניברסיטת דרום קליפורניה, מקום שני בארה"ב ב-200 מטר חזה, היה דופק לא סדיר. לפעמים בזמן אימון היה הדופק שלה מגיע ל-400 פעימות בדקה!!
הדופק המהיר שלה לא גרם לה לשחות מהר יותר אלא להיחלש. כדי להמשיך ולהתחרות, בשנת 2006 היא קיבלה טיפול שמטרתו להרוס רקמות בלב שגרמו לו לפעום כל כך מהר.
עובדה זו מעלה לדיון שני גורמים נוספים. ראשית, לב מהיר יותר אינו טוב יותר בהכרח. שנית, לב יכול לפעום הרבה יותר מהר מהמהירות בו הוא פועם בזמן שרובנו מתאמנים. משהו מאט את הלב שלנו, כנראה לטובת הביצוע או ההישרדות שלנו.
פעימת הלב בדופק המירבי שלו עלולה להיות חסרת תועלת. ככל שהלב פועם מהר יותר, מגיעים לנקודה בה בה יש זמן מועט מדי בין פעימות – הזמן בו הלב מתמלא בדם. לנפח האימון – הדופק הוא לא העניין, הלב אמור להיות משאבה יעילה.

הלב
דופק הלב נשלט בידי שלושה גורמים. הראשון הוא הדופק האינהרנטי של כל אחד ואחת, כמה מהר הוא יפעום אם "ננתק" אותו מכל עצביו ונסירו מהגוף. הקצב הפנימי של הלב יהיה בטווח של 40-60 פעימות בדקה, איטי יותר מהדופק המירבי. יש לזכור שהדופק המולד שלנו יורד במקביל לעלייה בגיל כמו שהדופק המירבי שלנו יורד ככל שאנו מתבגרים. הסיבה לכך אינה ידועה עדיין.
הגורמים האחרים השולטים בדופק הלב הם העצבים הסימפתטים שמאיצים אותו ואלו שמאיטים את פעימותיו – העצבים הפרסימפתטים.
כאשר מתחילים להתאמן, הדבר הראשון שמתרחש הוא שהעצבים הפרסימפתטים (אלו שאחראים על הגדלת מאגרי האנרגיה בגוף) הופכים להיות פעילים פחות, מה שגורם ללב לפעום במהירות. ככל שעצימות המאמץ עולה, העצבים הסימפטטיים (אלו האחראים על העידוד והפקת האנרגיה) נכנסים לפעולה ומאיצים את הלב.

ומה בדבר חרדה או התרגשות?
יש אנשים שלפני אימון, תחרות, בדיקה, מעלים דופק, כך שדופק המנוחה שלהם הוא 160-170, רק מהתרגשות. כאשר הם מתחילים להתאמן, לרוץ או להתחרות – הדופק שלהם יורד. כך שמומלץ לא להביט בשעון הדופק לפני הזנקה לתחרויות.
ואחרון חביב – מובן שישנם הבדלים בין סוגי הספורט. לשחיינים, לדוגמא, יש דופק איטי יותר בזמן שחייה מלרצים בזמן ריצה. הסיבה היא, שבזמן ריצה הלב צריך לדחוף דם כנגד כוח המשיכה כדי להביאו אל המוח. בשחייה הלב אינו צריך להתאמץ כך.

תורגם ועובד ע"י ורד פלגי מזור

עפ"י הניו יורק טיימס