הצילו אין לי אוויר, חליפת השחייה חונקת אותי איפה יש סירת הצלה- ישראמן צפון 2013

השעון מצלצל ב 3:20, איזה משוגעים אנחנו !!! התארגנות, מילוי בקבוקים הדבקת מספרים של ישראמן, איזה קעקוע מגניב, העמסת ציוד ויוצאים לדרך. הגענו מוקדם ובזמן ונכנסתי לשטח ההחלפה להניח את הציוד, יחד עם ענר שבמקרה היה מספר אחד אחריי, כך שהתארגנו אחד ליד השני. ואז ההמתנה והדחיות, לא כולם הגיעו בזמן וכניסה בעייתית לחנייה התחילה לייצר דחיות בלו"ז.

באיחור של שעה אני מוצא את עצמי במים מחכה להזנקה ופתאום אני קולט שהדבר היחידי שלא חשבתי עליו זה מאיפה להתחיל. מקדימה ? מאחור ? מהצדדים ? ההחלטה שנלקחה הייתה להיות מקדימה כדי להימנע מהמכבסה, אני שוחה יחסית מהר וכך לא יעקפו אותי הרבה. הזנקה ויוצאים לדרך, אני מתחיל לשחות יחסית מהר ותוך שניות נהיה לי חם, אני מרגיש שהחליפה חונקת אותי ואין לי אויר, אנשים מתחילים לעקוף אותי ואני מקבל מכות קלות בידיים וברגליים וקצת בגוף וזה לא עוזר להורדת הלחץ. ממש אין לי אוויר ואני עובר לשחיית חזה ומתחיל לחפש סירת הצלה למקרה חירום, רצות לי כל המחשבות בראש, למה אני עושה את זה ואין סיכוי שאני עושה את איש הברזל המלא. למרות המחשבות אני ממשיך להתקדם ו"גונב" הצידה ולאט לאט העניינים מסתדרים. אני חוזר לקצב החתירה שאני מכיר וה tempo trainer במקרה הזה רק עוזר לי להיכנס לקצב ובסיבוב חזור אני מתחיל לעקוף חלק מהמתחרים. השמש בעיניים ומאוד קשה לראות את נקודת היציאה ואני בונה על הגוש שלפניי שהם שוחים למקום הנכון, בסופו של דבר אני רואה את הדגלים של נקודת היציאה וחותך לשם (הגוש של השחיינים שלפני הלך לקהל ולא ליציאה). יוצא מהמים פותח את החלק העליון של החליפה ורץ לנקודת ההחלפה. נעמה צועקת לי מהקהל וזה גורם לי להגביר את הריצה.

עולה על ציוד האופניים בדיוק כמו שתכננתי ויוצא לרכיבה. לשמחתי לפני מספר שבועות התאמנו באזור אז את העלייה של גמלא הכרתי וידעתי מה מחכה לי שם. מה שהעסיק אותי זה לשמור על דופק לא גבוה מידי. העלייה הסתיימה, אנחנו כבר על 29 מעלות, סיימתי את הבקבוק הראשון ונשאר לי עוד אחד עד לנקודת ההחלפה, אני מקווה שזה יספיק (לא רציתי לסחוב משקל מיותר בעלייה). מתיישב על האירובר ושומר על קצב. הצוואר מתחיל לכאוב ואני משנה תנוחות כל הזמן (יש לי עוד 70 ק"מ ואח"כ ריצה). בצומת דליות אני פונה ימינה ומכאן יש לי 40 ק"מ שאני לא מכיר ואני בעיקר מנסה להעסיק את עצמי בלהנות מהנוף, חייבים להעביר את הזמן איכשהו וגם לנקות את הראש בזמן שהרגליים עובדות.

נק' השתייה מפתיעה אותי קצת, חשבתי שהיא תהייה אחרי הפנייה. אני עוצר כמו שקבעתי עם רן וממלא שני בקבוקים במים ומוסיף את האיזוטון שלי ויוצא לדרך. מתחיל הקטע הארוך של עלייה מתונה צפונה שבו רן כתב שצריך לשבת "עמוק" על האירובר וזה מה שאני עושה רוב הזמן, כל עוד הצוואר מאפשר לי. בעליות היותר תלולות אני עובר לעמידה ומגלה שהטיפ שזיו נתן לנו באימונים עובד וממש מקל עליי לשנות את התנוחה למרות המאמץ הקצר. הנוף במקום מדהים, מאגרי מים עם קצת פריחה ופתאום נגלה מולי החרמון עם עוד קצת פסים של שלג, פשוט יפיפה.

את החיפושית שיושבת לי על הכידון אני משחרר לאחר כבוד, משקל מיותר בטיפוס. ק"מ 52 – חברי לאימונים ענר עוקף אותי (כל הדרך חשבתי מתי כבר יגיע הבחור החזק והמהיר הזה). ק"מ 55 – מסתובבים ליד תל חזקה ומעכשיו בגדול ירידה, יורדים לדרופים ומתחילים להאיץ, בק"מ 60 אוסף 2 בקבוקי שתייה נוספים (עוד משקל שיעזור לי בירידה) הפעם תוך כדי רכיבה. ק"מ 83  -צומת יהודיה הסתיימה הירידה ונשארו 7 ק"מ ב"גבעות מתגלגלות" חזרה לנק' ההחלפה הטמפ' כבר 35 מעלות ואני מתחיל לחשוב – תהיה או לא תהיה ריצה, כבר הרסו לי אימון אחד כשהתבטלה שחייה בראשון לציון.

לשמחתי מודיעים לנו בכניסה שקיצרו את הריצה בחצי (כ 10 ק"מ במקום 21) לפחות נרגיש מה זה לרוץ אחרי אימון כל כך ארוך. נעמה שוב מחכה לי בנק' ההחלפה, איזה כיף. עולה על נעלי הריצה, חובש כובע בולע אדוויל אחד, שיהיה (פחדתי שכאבי הברכיים יצוצו פתאום) ויוצא לדרך. איזה חום כל כך קשה לרוץ ועוד בעלייה, עולות לי התחושות מסוף מרתון טבריה שאנשים עקפו אותי בערך בהליכה למרות שלא הפסקתי לרוץ וגם הפעם אני לא מפסיק לרוץ, מקפיד לעצור בכל נקודת שתייה לשפוך מים על הגוף והראש ולשתות כמה שאני יכול. מגיע לנקודת הסיבוב 5.5 ק"מ ומתחיל לחזור, הגוף מתחיל להשתחרר ואני מתייצב על קצב ותחושות שאני מכיר וההרגשה משתפרת.

חוצה את קו הסיום ומרגיש בוער כמו תנור, נעמה שופכת עליי בקבוק מי עדן צונן שמחזיר אותי לטמפ' סבירה. איתי מצלם ב go pro קטע וידאו (עדיין לא ראיתי). זהו הסתיים לו האימון הארוך ואני מצטט את המאמן רן שילון "תזכור, האימון הארוך בשבת הוא.. רק אימון ארוך בשבת ותו לא!"

רז מסד