הטריאתלון הראשון שלי (שהפך לדואתלון)

בטריאתלון, הירידה לפרטים, ההכנה והחזרות הגנרליות עלו כיתה אפילו ביחס למה שאני רגיל. ביום שישי הקדשנו את האימון להכרת "שדה הקרב", בטריאתלון ספרינט זמן ההחלפה מקבל משמעות גדולה : הכנת עמדת ההחלפה : איך מוצאים את המקום בו הנחנו את כל הציוד, איפה שמים את הקסדה, המשקפיים, איך שורכים מראש את נעלי הריצה, כך שכל מה שישאר זה להשחיל את הרגל, לשים גרביים או לא. לוותר על כפפות לאופניים (כי חבל על הזמן) ועוד ועוד פרטים. משם עברנו לתרגול על רטוב, תרתי משמע ,שחייה ללא חליפות בים (חבל לשחות עם חליפה כי זה מבזבז זמן בשטח ההחלפה) ריצה לשטח ההחלפה, זיהוי העמדה ומעבר לריצה.

בצהריים בבית הרגשתי שלא תרגלתי הכל, אז הקמתי עמדת החלפה ותרגלתי את כל האפשריות כדי לקבל החלטה האם להיות עם או בלי חליפת שחייה, האם לרוץ יחף עם האופניים ונעליים מחוברות (אחרי שראיתי סרטון ב youtube איך לנעול את הנעליים כאשר הם מחוברות לאופניים) או לרוץ עם הנעליים.

לאחר מספר תרגולים שכללו גם בדיקת בקבוק האירובר החדש שלי, תלישת ג'יל שהודבק לאופניים עם איזולרבנד, החלטתי : לשחות עם חליפה, כי הרגשתי שהיה לי קר בשחייה בים ולהתפשט לא היה כזה נורא לרוץ עם הנעליים ולעלות על האופניים, אין סיבה לעשות ניסויים בטריאתלון ראשון.

סיימנו לתרגל ועברנו לגיליון האקסל : לו"ז מתגלגל מההזנקה אחורה עד לרגע שהולכים לישון ובדרך פרטים רבים כמו מתי אני לוקח שקית ברישום, מתי נסגר אזור ההחלפה, מתי לעלות על חליפת השחייה ועוד ועוד.

רשימת ציוד : תיק לציוד לאיזור ההחלפה תיק לציוד שחייה תיק לאחרי המרוץ

כמובן שכל פריט שהוכנס לתיק קיבל צבע א' ורק אחרי שהועמס לרכב קיבל צבע ב' (כאישור שהמשימה בוצעה) דאגתי להיות עייף כדי שההתרגשות לא תפריע לי להרדם ולשמחתי נרדמתי לפי התכנון. התעוררתי בזמן (השעון נמצא בחדר השני כדי להבטיח שאני אקום) כפי שאני עושה מזה 4 חודשים כמעט מידי יום כחלק מהאימונים. סיימתי הכנות אחרונות והעמסת ציוד ואז הערתי את אשתי שתכתוב לי על הגוף את המספר שלי (אם אני הייתי צריך לכתוב זה היה יוצא רע מאוד בתמונות אח"כ).

היציאה לדרך וכן ההגעה התנהלו כמתוכנן. אבל לא להכל אפשר להתכונן, כמו לביטול השחייה ובמקום טריאתלון יש דואתלון.

מה עושים עכשיו? מה זה בכלל דואתלון ? מתחיל לברר את המשמעויות ריצה אופניים ושוב ריצה OK אז מאיפה מזנקים? איך נכנסים לשטח ההחלפה? (בכלל לא תרגלנו את זה). נכנס לשטח ההחלפה ומגלגל בראש את המשמעות של השינוי, אפשר לעלות על נעלי הריצה וכל מה שצריך להשאיר בעמדה זה את הקסדה ונעלי האופניים. אם פותחים בריצה זה אומר שצריך ריצת חימום ( בשחיה בדרך כלל לא עושים ריצת חימום) שולח SMS לרן המאמן כדי להתייעץ כמה לרוץ ולקבל עוד טיפים לדואתלון, רן אומר שהמעבר מריצה לאופניים הוא קשה יותר (אני חשבתי שזה פשוט קשה ובהמשך הבנתי למה הכוונה אבל עוד נגיע לזה).

מסיים את ריצת החימום ומתחיל להתקרב לאיזור ההזנקה ואז נפתחות ארובות השמיים וכולם נעלמים, כל אחד מחפש איפה להתחבא כדי לא להירטב, הפוגה קלה וממשיכים להתקדם ושוב מבול ושוב כולם מתחבאים, מתחילים דיבורים על ביטול ? ואז הגשם נפסק ואני מוצא את עצמי בעמדת הזינוק, צפירה ויוצאים לדרך. הקצב קצת מהיר למה שתכננתי אבל הגוף מאפשר וברך שמאל שעשתה בעיות בשבועות האחרונים מתנהגת יפה, אז אני ממשיך. בדרך חולפים לפני החברים לקבוצה ואני משתדל לזרוק מילות עידוד לכל מי שאני רואה. גם רן נמצא שם ומעודד. מסתיימים להם 5 ק"מ ואני מגיע לעמדת ההחלפה, מעיף את הנעליים והכובע, נועל את נעליי האופניים והקסדה ויוצא לדרך, עולה על האופניים ומתחיל לרכוב, על ההתחלה אני עוקף המון רוכבים ואני מתחיל לחשוש שאולי אני עושה משהו לא נכון אולי צריך להתחיל לאט יותר ? אבל אני ממשיך, תולש את הג'ל ושואב אותו, לוגם מהבקבוק החדש שלי את המשקה האיזוטוני ומממשיך להאיץ, הרוח חזקה ועדיין לא יצא לי לרכוב ברוח כזו ואני נזהר בסיבובים וברוח הצד.

פתאום אני שומע צעקה מאחוריי, אני נותן הצצה אחורה ושם נמצא לו קטנוע עם שני רוכבים, יכול להיות שהשופטים מעירים לי שאני עושה דרפטינג או משהו כזה? אני סוטה שמאלה ועוקף את הרוכב שלידי, שרק לא יפסלו אותי. פתאם ללא התרעה מוקדמת שריר התאומים ברגל שמאל מתחיל לקרטע, זה לא קרה בכל 4 חודשי האימון שלי, לזה התכוון רן שאמר על הקושי במעבר מריצה לאופניים ? מסיימים סיבוב ראשון ויוצאים לשני, הרוח מתחזקת וברוח גם אני בקושי מתקדם, שריר התאומים לא מרפה ואני מחזיק אותו על הקצה.

מגיע לישורת האחרונה מתקרב לאיזור ההחלפה ורן צועק לי שהזמן שלי מעולה (הוא אומר את זה סתם בשביל המוטיבציה ?) אני מתקרב לקו בו אני צריך לרדת מהאופניים בשטח ההחלפה ואיך שאני מנסה לנתק את נעל שמאל ראשונה (זה מה שתרגלתי עד עכשיו ) שריר התאומים נתפס ואני לא מצליח לנתק את הנעל והכאבים עזים, אני מאט כדי לא לעבור את הקו ומהר מנתק את רגל ימין כדי לא ליפול ואז בעזרת הידיים אני מנתק את רגל שמאל. בקושי יורד מהאופניים ואז מדדה לנקודת ההחלפה, מניח את האופניים, מוריד את הקסדה, שם את הכובע ובקושי רב דוחס את הרגליים לנעלי הריצה (השריר לא משתחרר לעזאזל), מתחיל לרוץ בהילוך איטי ואז אני נתקל ברן שעושה לי תנועות יאללה קדימה וכמו ילד שמחפש תירוץ אני אומר לו שנתפס לי שריר התאומים, זה כמובן לא מעניין אותו והוא מנפנף אותי, לאט לאט השריר משתחרר וכל מה שנשאר זה לרוץ 2.5 ק"מ, אחריי שכבר עברנו שעה של מרוץ.

אני מגיע לקצה, מסתובב, עוד כ 1.25 ק"מ וסיימנו, רוח האף חזקה ומאוד קשה להתקדם, מתקרב לסוף ושוב רן מאיץ בי לתת את הכל ואני פותח עוד קצת את הצעדים, מכת רוח והכובע עף לי מהראש (אסור לעצור חבל על כל שנייה) קו הסיום, צפצוף של הצ'יפ בשטיח האחרון, הכרוז מכריז רז מסד וסיימנו.

הטריאתלון (הדואתלון) הראשון שלי, איזה כיף.

רז מסד