בואו נבהיר נקודה חשובה כבר בתחילת המאמר – מין נמרץ לא בהכרח יגרום ללב להפסיק, וכך גם ריצה. אבל יש המאמינים כי שילוב שתי הפעילויות קטלני, בהסתמך על סיקור מאמר חשוב חדש שפורסם בחודש שעבר בעיתון של איגוד הרפואה האמריקני.אחד הצהובונים הבריטיים דיווח בצהלה שהמחקר הראה כי "סופי שבוע פרועים" יהרסו את הלב, ואילו בעיתון אחר פורסמה כתבה תחת הכותרת "נואפים היזהרו!"

"היו המון תפיסות מוטעות," אמר ד"ר עיסא ג. דהברה, עמית מחקר במכון למחקר קליני ומדיניות בריאות באוניברסיטת טאפטס, והמחבר הראשי של הדו"ח.

מדענים בטאפטס צברו וניתחו כמעט 20 שנים של מחקרים בנושא – מדוע אנשים סובלים מהתקפי לב. הם חיפשו מחקרים שבדקו אם פעילות פיזית ומינית, מהווים טריגר לארועי לב.

ישנו ביסוס טוב, בהסתכל על הטווח הארוך, שפעילויות ואירועים מסוימים יוצרים סיכון, עבור אנשים מסויימים, לחוות התקף לב. חג המולד, למשל, זוהה כטריגר להתקפי לב, כך גם אכילת יתר, מתח עבודה, זיהום אוויר, שימוש בקוקאין וחוויית רעידת אדמה.

פעילות פיזית ומינית, גם הן משתייכות לרשימה, אבל תפקידו של המאמץ בבריאות הלב והתקפי לב, הוא מרובד ומורכב. במחקר אחר מחקר, חוקרי טאפטס מצאו, כי פעילות גופנית סדירה מפחיתה, באופן משמעותי, את הסיכון הכולל של הפרט לחוות התקף לב. אך באותו זמן, כל פעילות חד פעמית, כולל פעילות מינית, יכולה לתקופה קצרה – במהלך ואחרי – להעלות את הסיכון.

במילים אחרות, רץ למרחקים הינו בעל סבירות נמוכה יותר, לסבול מאירוע לב בכל עת בחייו, מאשר אדם שאינו פעיל. אבל אם, מסיבה כלשהי, הוא אכן יסבול מארועי לב, סביר להניח שהארוע יתרחש בשעות שלאחר הריצה, מאשר בימים שבהם הוא לא ביצע פעילות גופנית (אלא אם כן, זהו חג המולד).

או כפי שסיכמו בסקירה "אירועי לב קשים קשורים בצורה משמעותית עם פעילות גופנית ומינית ארעיים; קשר זה נחלש בקרב אנשים עם רמות גבוהות של פעילות גופנית קבועה."

באופן ספציפי, החוקרים מצאו כי במחקרים שהם ניתחו, פעילות מתונה חד פעמית יכולה לשלש את הסיכון של אדם לחוות התקף לב לאחריה, לעומת חוסר התעסקות בפעילות גופנית. אולם, אם אותו אדם היה פעיל באופן קבוע, הסיכון הכולל שלו להתקף, היה יורד בכ 45 אחוז, והסיכון שלו למות, היה יורד ב -30 אחוזים.

המחקרים כללו בעיקר אנשים בגיל העמידה, והמאמץ הגופני היה שווה ערך לריצה. מספר מחקרים מצאו כי יחסי מין יכולים לגרום לאירוע לב, אם כי, לרוב, סקס אינו נחשב מאומץ. מחקר שנערך לאחרונה על ידי חוקרים בברזיל, ואינו קשור לסקירה של חוקרי טאפטס, דיווח כי האנרגיה הנדרשת ביחסי מין "דומה להליכה נינוחה בכמה רחובות, וביניהם עלייה של אחד או שני גרמי מדרגות במהירות מתונה, עם וריאציות אינדיבידואליות, כפי שציינו החוקרים.

השאלה מדוע פעילות, מכל סוג, יכולה באופן זמני להעלות את הסיכון להתקף לב, לא טופלה על ידי מחברי טאפטס, אך ברור שהיא רלוונטית. "בעת פעילות גופנית, רמות האדרנלין עולות", אומר ד"ר גארי בלאדי, מנהל המחלקה לקרדיולוגיה מונעת באוניברסיטת בוסטון ואחד ממחברי ההצהרה המדעית בשנת 2007, יחד עם איגוד הלב האמריקני, בנושא ספורט וארועי לב. זינוק האדרנלין יכול, בשילוב עם השפעות פיזיולוגיות אחרות, לגרום לקצב לב לא סדיר אצל אנשים רגישים ולאחר מכן, להתקף לב, לדבריו. פעילות גופנית על בסיס קבוע "מאפשרת ללב להסתגל" לזינוקים אלו. ממצאי טאפטס, הוא אמר, "הגיוניים לחלוטין מבחינה פיזיולוגית."

אבל מספר אנשים הצליחו לסובב את המשמעות. המימצאים "לא ממליצים לאנשים להימנע מפעילות" כדי למנוע התקפת לב, אומרת ג 'סיקה פאולוס, פרופסור לרפואה באוניברסיטת טאפטס ושותפה לכתיבת המחקר. הם גם לא הוכיחו, למרות התקוות הברורות של עיתונאים מסויימים, כי מי שמקיים יחסי מין בתדירות גבוהה, ימנע התקף לב במהלך קיום יחסי מין מאוחר יותר. אין נתונים על ההשפעות המגנות – אם בכלל – של יחסי מין, היא אומרת. "הסקס אינו מייפה כח" עבור פעילות מאומצת יותר, היא אומרת, למרות ש"אנשים מסוימים רוצים שכך יהיה."

"מה שאנחנו יכולים לומר," סיכם ד"ר דהברה, "זה שלמשך תקופה קצרה של זמן" לאחר פעילות גופנית, ישנו סיכון גבוה אך חולף, שמשהו ישתבש בלב. אבל הסיכון קטן יותר כאשר הפעילות היא קבועה.

"צריך להסתכל על הדברים בפרספקטיבה הנכונה. מחקר זה מעודד למדי," אמר ד"ר בלאדי, שלא היה מעורב במחקר. "הוא מראה שלכל אחד מאיתנו הכוח להפחית את הסיכון שלו לאירוע שלילי." כל מה שצריך לעשות, הוא אומר, זה פעילות גופנית. סופי שבוע פרועים, רכיבה על אופני הרים, או גינון, כל אלו יכולים יכולים להוסיף לכושר.

תרגום המאמר The Truth About Sex and Exercise מאת GRETCHEN REYNOLDS