ההתרגשות בשיאה כבר שבוע קודם לתחרות האם אני מוכנה?- התשובה הריי ברורה לי מאד אני חושבת שכן (לא בוודאות כי הצוואר שלי כבר מציק לי שבועיים). ערב קודם בניסיון להירדם כדי שיהיה לי כוח לבוקר, אני נזכרת ששכחתי את המשקפת ואת כובע הים, אולי אצטרך אותו. את המשקפת אני בטוח אצטרך (נו באמת?) בכל אופן זאת פעם ראשונה בטריאתלון נשים.

בחזרה לניסיון נוסף לישון נזכרתי שוב ששכחתי משהו – הרבה גלגולים עברו שם. הבוקר הגיע – לא נרדמתי משהו (מהתרגשות). אני עייפה אבל תחושת ההיי שזורמת בי מחזיקה אותי. מגיעה לאזור התחרות, מחנה את הרכב וצועדת עם הציוד לאזור ההחלפה. מרגישים באוויר את האדרנלין אצל כולם. המקום מאורגן יפה , ניחן שהשקיעו מחשבה והמון עבודה כדי שהכול יעמוד בצורה מקצועית.

ניר יגודה המנטור שלי מגיע להגיד בוקר טוב ושהכול יהיה בסדר. חיבוקיי בוקר בין כל הבנות של הקבוצה, פוזות לצילומים על ידי טלי הצלמת, המעודדת ובקיצור הכול, וחניית הציוד בשטח. מרגישים שיש באוויר זרימה של אנרגיות חיוביות עצומות שמתעצמות מרגע לרגע. מתכוננים לרגע הזינוק -אני מתארגנת לכיוון נקודת הזינוק לטבילה לפני (הוראות של ניר – מה לעשות?)

הנה נאום אחרון לפני הזינוק ואני במים. ביציאה מהמים ניר וגוון מעודדים – כמו זריקת מרץ לכיוון שטח ההחלפה.

האופניים והציוד כמו בתרגול – קצת מתמהמהת אבל עוד דקה, פחות דקה – אפשר לצמצם ולתת יותר חזק באופניים. בכביש אני צריכה להיות זהירה- בכל אופן תאונות יכולות לקרות – ניר הסב את תשומת ליבי לכך כבר כמה ימים מראש.לקראת סוף כל הקפה ממתינה לי ירידה ואני אוהבת ירידות ובתחילת כל הקפה אני משננת לאורך כל ההקפה את מספר ההקפה. המאמנים מעודדים- ניר גוון ורן – כמה כוח שזה נותן באותו רגע – מה הייתי עושה שם בלעדיכם?

הקפה אחרונה ולכיוון הריצה – זה יהיה קשה – הכנה לירידה כנראה שלא מספיק בזמן , והתחלת הריצה – אוי ואבוי לי אני פשוט מאובנת, הרגליים לא זזות – מה קורה לי? הרי כל האימונים שלי לאחרונה היו ריצה – למה הרגליים לא זזות?

לאט לאט הרגליים חוזרות לעצמן, אני מסתכלת על השעון ומבינה שאני מסיימת במצב טוב. בעלייה לקראת שער הסיום אני רואה שנותרו לי עוד כמה מטרים בודדים, מאיצה כמה שעוד אפשר. מרימה את הידיים בחציית הסיום לתמונה חשוב לא?!

הנה עשיתי זאת שוב – יותר טוב מהפעם הראשונה.

אני כל כך שמחה שהגעתי למרות הכאבים העזים שהיו לי בצוואר גם במהלך התחרות עצמה, ושלא וויתרתי. תודה לניר המאמן שלי שבזכות הסבלנות והתמיכה נתן לי את המורל והעידוד שהייתי צריכה מאד ובקיצור תודה לכל משפחת .Endure