אראל ואביב כפיף: נורסמן 2007

כמו כל תחרות, גם ה – Norsman Exstrem Triathlon מתחילה בתכנית אימונים מפרכת שעל ניצוחה חתום, כמובן, רן שילון.
התכנית כללה אינספור שעות אימון, מתוכן שמיניות רבות בהרי ירושלים עם האופניים והרבה ריצות בטבע, בעיקר בשיפוע עולה או יורד באיזור צובה.
בתדריך לקראת התחרות (כבר בנורבגיה) בתוך אולם ספורט בעיירה קטנה בשם אידפיורד, התכנסו 190 מתחרים וצוותי התמיכה שלהם, ישובים על רצפת האולם, מאזינים לנגינת כינור נורבגי עתיק שריככה במעט את תיאור המסלול וההסברים לקראת היום הארוך.

הוסיפו 20 ק"מ למסלול האופניים וטמפרטורת המים 12 מעלות…

טמפרטורת המים הראתה 15 מעלות שזה קר אפילו בשביל נורבגי ממוצע ולכן המליצו על כובע שחיה וגרביים, ואם אפשר, אז גם כפפות.

השכמה בשעה 2:30 לפנות בוקר ואני מוצא את עצמי לבוש בחליפה, כשבחוץ 12 מעלות. מתארגן בנקודת הצ'ק אין לתוך המעבורת שלוקחת אותנו לנקודת הזינוק.

טוב זה התחיל, הדבר הזה שאין לי מושג איך לתאר אותו. בחוץ 12 מעלות, השמיים בהירים, לפחות כרגע, השמש מתחילה לזרוח וזה מחזה מרהיב, המים קרים……

05:00 וכולנו במים הקפואים בין הקייקים מזנקים לקול צופר המעבורת.

השחיה למרחק הסטנדרטי 3.8 ק"מ עם יציאה מהמים לצורך הקפת מדורה אחרי 1.5 ק"מ המפיצה חום שאין נעים ממנו.

המים קרים ושרירי הרגליים מתכווצים כבר אחרי 40 דקות, בעיקר מהקור. שוחים מהר בניסיון להתחמם והתוצאות בהתאם, אני יוצא מהמים אחרי שעה ודקה.

יצא מהמים שעה ועשר דקות קפוא ומבסוט.

החלפה איטית בנסיון נואש להתחמם בחוץ על כר דשא פתוח, כשאראל, השותפה שלי לאירוע או בשפת התחרות ה- support team שלי, סידרה את האופניים והבגדים ועכשיו עוזרת לי לצאת לדרך לבוש כמו בימי החוף הטובים בארץ.

מזג האוויר סגרירי למדי והטמפרטורות נעות בין 8-15 מעלות, אם לא מחשיבים את הרוח.

20 ק"מ ראשונים של רולינג הילס מחממים אותי מספיק כדי להתחיל את הטיפוס הראשון. עלייה רצופה של כ-40 ק"מ, שמתוכם 22 הראשונים בשיפוע של 8% והיתר של 6% לגובה של 1200 מ' עם רוחות אף חזקות במיוחד, שלג בצידי הדרכים וקור כלבים שמכריח אותי ללבוש עוד 2 שכבות ולהגיע ל-4 בסה"כ: חולצה טרמית , 2 חולצות רכיבה ארוכות עבות במיוחד ומעיל.

מטפסים ומטפסים, קר נורא, 11 מעלות, רוח אף לא נעימה. תיקון, 9 מעלות. אנחנו כל הזמן איתו. עכשיו הוא קיבל מעיל ושרוולי רגליים והוא מתגעגע לצובה ונס הרים.

נורבגיה רחוקה מלהיות שטוחה והמסלול בהתאם. היות והתחרות מתבצעת מנקודה לנקודה, המסלול אינו סגור לתנועת רכבים, אך ניכר במקומיים שהם אנשים אדיבים ומתחשבים, במיוחד ברוכבים לאורך הדרך.

כיוון שאין נקודות חלוקה (של כלום) לאורך המסלול, אני תלוי באופן מוחלט בצוות התמיכה שלי שנוסע לאורך הדרך ועוצר מידי פעם בשוליים, כשיש כאלה, ומצייד אותי במזון, שתייה, חיבוק ונשיקה והמון עידוד. וזה המקום להזכיר שוב את המאמן שאיתנו בטלפון, נותן עצות והדרכה גם בכל מה שקשור בתזונה שלי. בנוסף לזה, אראל מקפידה לשלוח עידכוני אס.אמ.אס בתפוצת נאטו. האמינו לי, המשימה לא קלה, אני מבקש סנדוויצ'ים בסוף העלייה ומרק בסוף הירידה, והצוות (נעם הבן שלי, אחי תומר ואשתו יפעת ואראל) עומד במשימה במשך כל הרכיבה.

אחרי 110 ק"מ מגיעה סדרת עליות, יחסית קצרות, 5-6 ק"מ כל אחת בשיפועים של 6%-9% .

מי שקיבל את התמונה זה פרופיל הרכיבה הבאה עלינו לטובה. למי שלא קיבל, שיעבור לאורנג'. לא רוצה לפתוח פה לשטן אבל הבחור חדור מוטיבציה מפרק את כולם בעליות.

ודומה שהטיפוס הוא החלק הקל ביותר כי הרוח חזקה כל כך וכמו תמיד נושבת מולי עד שדומה שכדאי לטפס עם רוח חלשה יחסית ולא לרכוב רולינג הילס מול רוח מטורפת של כ- 40 קמ"ש.

לבקשת הקהל: נשארו 50 לאופניים, הרוח הולכת ומתחזקת וזה לא עושה את העניין פשוט בכלל. נשאר טיפוס אימתני אחד לגובה של 1392 מ', עוד לא ברור לאיזה מרחק.

ההפתעה באה לקראת הסוף. לאחר כ 165 ק"מ של רכיבה אני מטפס בפעם האחרונה בעלייה של כ- 7 ק"מ בשיפוע ממוצע של 8%, לגובה של 1400 מ', כשבסופה פלאטו של 10 ק"מ, בתוך ענן סמיך ורטוב עם רוחות אף קשות שכופות עליי רכיבה במהירות של כ- 13 קמ"ש תוך עבודה מפרכת שגוזלת ממני המון המון אנרגיה.

אני נשברת, המעלות יורדות ויורדות הרוח מתגברת, נכנסנו לתוך ענן. אז גם ערפל כבד וגם מעין גשם קטן ואם להודות אני חוששת.

זהו , סוף העלייה, ומכאן בירידה רצופה על כביש רטוב להשלמת 200 הק"מ במסלול האופניים עם גובה מצטבר של 3200 מ' אל נקודת ההחלפה לריצה.

וואו זה היה הזוי גם העלייה המטורפת גם הערפל ועכשיו נשארו 20 בירידה , הרוח ירדה קצת והמעלות עלו (לא להתלהב רק מ8 ל 11 ) אנחנו עזבנו אותו ואנחנו בדרך למטה לנק' ההחלפה של הריצה.

שוב החלפה בשדה פתוח בסיוע הצוות הנפלא, שמבשר לי שהמיקום שלי טוב והצלחתי לעקוף לא מעט מתחרים בעליות. בגדי ריצה חמים וארוכים ואני יוצא לריצה שטוחה יחסית של כ- 26 ק"מ עד למרגלותיו של ההר.

יצא לריצה. בגלל תנאי מזג האויר בוטל הקטע האחרון של הטיפוס על ההר. אכזבה גדולה!! במיוחד של תומר (אח של אביב, למי שלא יודע, שנסע איתנו כדי ללוות אותו בקטע הזה של ההר).

פשוט נפלא לרוץ כשמידי פעם אחד מחברי הצוות מתלווה אליי לקטע קצר ואז חוזר לאוטו.

אני מבקשת להוריד את הכובע. רצתי כברת דרך עם אביב (הוא רץ מה זה מהר) והיה ממש כיף, הוא רץ תותח, מפרק את טובי רוכבי האופניים. נשארו 20 לסוף.

שעתיים ועשרים חולפות מהר, ואני מוצא את עצמי מטפס בהליכה מהירה את ההר, בשיפוע של כ- 10 מעלות לאורך 11 ק"מ מפרכים עד לנקודה שממנה אני אמור לעזוב את הכביש.

אלוהים ישמור. מאיפה הם מביאים את העליות האלה? זה לא נגמר. נגמרת אחת, מתחילה עוד אחת יותר תלולה, זה נראה כאילו הן עושות תחרות מי יותר קשה.

ולרדת לדרך אפר בליווי אחי ולטפס את יתרת 5 הק"מ בשביל עיזים אל הפסגה . לאכזבתנו, תנאי מזג האוויר קשים ואנו מתבקשים להסתובב ולרוץ עוד כ- שישה ק"מ, מקצתם בירידה והיתר במסלול רולינג הילס אל נקודת הסיום ולהשלים בזאת 43 ק"מ של ריצה מתוך מסלול של 247 ק"מ ו- 4750 מ' של טיפס מצטבר.

חולצה שחורה יש. לפני 5 דקות הוא התחיל את הטיפוס הסופי, 3 ק"מ ומיד בירידה את אותם 3, ואז 3.5 אחרונים לקו הסיום. נשמע קטן, נראה לא כ"כ, אבל בהחלט אפשר להריח את הבופה של המלון.