הצטננתם, אתם משתעלים, מתעטשים, וקשה לכם לנשום.
האם צריך להתאמן? ואם כן, האם להתאמן כמו תמיד או שאפשר לוותר לעצמנו קצת? האם לאימון יש השפעה על המצב הבריאותי שלנו? האם נרגיש אחרי האימון טוב יותר או רע יותר?
השאלות הללו מבלבלות לא מעט פיסיולוגים של המאמץ ומומחים למחלות זיהומיות.
הרבה ספורטאים קובעים לעצמם את החוקים, ונדמה שרבים, כמו ד"ר מייקל ג'וינר, חוקר אימון גופני במרפאת מיו, ששוחה ורץ, מחליטים להמשיך להתאמן כל עוד הם יכולים.
"אני יכול להגיד לך שאלא אם כן אני באמת גמור, אני עדיין מתאמן, אבל אולי מוריד קצת מהעומס", אומר ד"ר ג'וינר. "אני חושב שכך מתנהג הגרעין הקשה של המתאמנים. אם יש לי חום גבוה וכאבי שרירים, אני מתאמן מעט מאוד או נח במשך יום או יומיים, אבל אני צריך להיות במצב קשה מאוד כדי לוותר על יותר מזה".
ד"ר ביל שאפנר מתאר את עצמו כג'וגר שרץ מעט ועושה אימוני כוח בחדר כושר, גם כשהוא מצונן. אימונים, הוא אמר, משפרים את הרגשתו. הוא מעריך שאולי זה בגלל שעורקי הדם שלו מתרחבים בזמן אימון. "אני חושב שאימונים מזרזים את מסלול ההתאוששות שלי, אבל אני לא יכול לחשוב על סיבה למה אימון יכול להזיק".
למרות שלא היו מודעים לכך, האסטרטגיות של אנשים כמו ד"ר שאפנר וד"ר ג'וינר נתמכות ע"י שני מחקרים שפורסמו בעשור הקודם בכתב העת "רפואה ומדע בספורט ואימון". תוצאות המחקרים הפתיעו את החוקרים.
המחקרים התחילו, אומר ד"ר ליאונרד קמינסקי, פיסיולוג ספורט באוניברסיטת בול סטייט, כשמאמן בקמפוס, תומס ווידנר, תהה מה הוא צריך להגיד למתאמנים שלו כשהם חולים.
השאלה הראשונה היתה האם צינון משפיע על יכולת האימון. החוקרים גייסו 24 גברים ו-21 נשים בגילאים 18-29 ברמות שונות של כושר, שהסכימו להידבק בוירוס שאחראי לכשליש מההצטננויות. קבוצה נוספת של 10 צעירים וצעירות היתה קבוצת הביקורת.
בתחילת המחקר, ערכו החוקרים בדיקות רפואיות לכל משתתפי המחקר, העריכו את תפקוד ריאות ואת כושרם הגופני. וירוס טופטף לאפם של 45 המשתתפים ויומיים אחר כך, כשסימפטומי הצינון שלהם היו בשיאם, התאמנו המשתתפים בריצה על הליכונים ברמה בינונית. החוקרים דיווחו שלצינון לא היתה כל השפעה על תפקוד הריאות.
"הופתעתי שתפקוד הריאות שלהם לא נפגע", אמר ד"ר קמינסקי. "הופתעתי שרמת האימון שלהם לא נפגעה, למרות שהם אמרו שהם חשים בחולשה". הוא אמר שהוא בדק את המשתתפים מספר פעמים במהלך האימון, מרגע שהתחילו לרוץ, דרך ריצה קלה ועד למאמץ אינטנסיבי, ומצא שלצינון לא היתה השפעה על התגובות המטבוליות שלהם.
שאלה נוספת היתה האם אימון בזמן צינון משפיע על הסימפטומים ועל זמן ההתאוששות. שוב, ד"ר קמינסקי והקולגות שלו הדביקו מתנדבים בוירוס. הפעם, המשתתפים היו 34 גברים ונשים צעירים שבאופן אקראי יצרו קבוצה שתתאמן בהיותה חולה ו-16 אחרים שהתנדבו לנוח. הקבוצה שהתאמנה רצה על הליכונים במשך 40 דקות פעם ביומיים ברמה של 70% מהדופק המקסימלי שלה.
בכל 12 דקות, כל המשתתפים במחקר ענו לשאלון שבדק את הסימפטומים שלהם ואת פעילותם הפיסית. החוקרים אספו את ממחטות האף המשומשות של הנחקרים ושקלו אותן כדי להעריך את הסימפטומים שלהם. לא נמצא הבדל בסימפטומים בין הקבוצה שהתאמנה ובין הקבוצה שנחה ולא היה הבדל בזמן שנדרש להחלים מהמחלה. אבל כשהמתאמנים העריכו את הסימפטומים של עצמם, ד"ר קמינסקי אמר, "אנשים אמרו שהרגישו בסדר, ובמקרים מסוימים, הם באמת הרגישו טוב יותר".
עכשיו, ד"ר קמינסקי אמר, הוא ועמיתי מחקר נוספים, עודדו אנשים להתאמן בזמן הצטננות, לפחות אם יש להם סימפטומים כמו נזלת והתעטשות. הוא זהיר יותר לגבי סוגים אחרים של התקררות המלווים בחום או גודש בחזה. אימון עם צינון הוא לא ענין גדול לספורטאים, אמר ד"ר קמינסקי, היות ורובם רוצים להתאמן.
ד"ר קמינסקי מנהל תכנית כושר באוניברסיטה המותאמת למתאמנים רגילים. כשהוא אומר להם שזה בסדר להתאמן בזמן התקררות, רבים מהם מעלים ספק. בדרך כלל, הם רוצים לנוח קצת ולהוריד את עצימות האימונים.
"אנחנו אומרים להם שזה בסדר אם מדובר בפרק זמן קצר", ד"ר קמינסקי אומר.
מה שצריך להזהיר ממנו הוא אנשים שמתרגלים לאימונים ה"נוחים". לעיתים קרובות מדי, כשלוקחים פסק זמן בגלל התקררות, זוהי תחילתה של נפילה מהתכנית לגמרי.
ד"ר קמינסקי, שרץ ומתאמן על מכשיר אליפטי ועושה אימוני כוח, לוקח את ממצאי המחקרים ללב. עכשיו כשיש לו הצטננות הוא ממשיך להתאמן.
ג'ינה קולטה, New York Times