המחשבה על מחלת אלצהיימר והאובדן הבלתי נמנע של הזיכרון, מעוררת את רובנו. בעיקר בשל העובדה שכרגע אין מרפא למצב ומעט מאד טיפולים תרופתיים.
מחקר חדש ומעודד, מתוך Archives of Neurology חושף כי פעילות גופנית יומית (הליכה, ריצה…), עשויה להפחית את הסיכון לפתח אלצהיימר או לשנות את מהלך המחלה אם כבר החלה, בקרב אנשים מסוימים.

לצורך הניסוי, חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון גייסו 201 מבוגרים, בגילאי 45-88, שהיו חלק ממחקר מתמשך במרכז למחקר מחלת האלצהיימר. לחלק מהמשתתפים הייתה היסטוריה משפחתית של אלצהיימר, אבל אף אחד לא הראה סימנים קליניים של המחלה, כשהמחקר החל. הם הצליחו יפה במבחני זיכרון וחשיבה, "הם היו, ככל שיכולנו לקבוע, נורמליים מבחינה קוגניטיבית", אמרה דניס הד, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת וושינגטון, שהובילה את המחקר.
המתנדבים לא עברו סריקת מוח, עם זאת, המדענים החלו את הניסוי בשימוש בבדיקת מיפוי באמצעות חומרים פולטי פוזיטרונים, טכניקת סריקה מתקדמת, שאפשרה התבוננות במוחם של המתנדבים על סימנים הנקראים פלאקים, סממני ההיכר של אלצהיימר. אנשים עם הרבה פלאק נוטים יותר לאיבוד זיכרון, אם כי היחס הוא מורכב.

בשלב הבא הם סיווגו גנטית את המתנדבים ל APOE, גן המעורב במטבוליזם הכולסטרול. כל אחד נושא את הגן APOE, אבל המדענים קבעו כי למי שיש וריאציה מסוימת של הגן המכונה E4 נמצא בסיכון גבוה פי 15 לפתח אלצהיימר, בהשוואה לאלו שאינם נושאים את הווריאציה. הדו"ח גם ציין כי הנשאים נוטים להראות תסמינים של דמנציה בגיל צעיר יותר, בממוצע בסוף שנות ה -60 לחייהם, במקום בשנות ה -80 המוקדמות לחייהם, כפי שנראה בקרב אנשים שאינם נשאי הווריאציה.

56 מהמתנדבים, בגילאים שונים, משני המינים, נמצאו נשאי ה APOE-e4. (היסטוריה משפחתית של אלצהיימר עשויה לרמוז על נשאות e4, אומרת ד"ר הד, אבל לא בהכרח, יש כנראה גורמים גנטיים רבים אחרים, שעדיין לא ידועים)

לבסוף, המדענים ביקשו מהמתנדבים למלא שאלון מפורט על הרגלי ההתעמלות שלהם במהלך 10 השנים האחרונות.
בשנים האחרונות, מחקרים רבים בחנו אם פעילות גופנית יכולה להפחית את הסיכון למחלת אלצהיימר, אך התוצאות לא היו עקביות. אחת הסיבות לחוסר העקביות, טוענת ד"ר הד, היא שייתכן כי מחקרים קודמים לא הבחינו בין אנשים עם וריאציה e4 ואלו בלי וכל קבוצה, לפחות באופן פוטנציאלי, יכולה להגיב אחרת לפעילות.

זה בהחלט הוכיח את עצמו במקרה של מחקר זה.
עבור הקבוצה כולה, פעילות גופנית סיפקה הטבות שוליות. למתנדבים שדיווחו על הליכה או ריצה – של 30 דקות פעילות מתונה או נמרצת, חמש פעמים בשבוע – היו פחות פלאקים מאשר למתנדבים שדיווחו שכמעט ולא התאמנו. אבל הערך המניעתי של הפעילות הגופנית היה קטן, בקושי הגיע לרמה של מובהקות סטטיסטית.

לעומת זאת, מצב זה השתנה כאשר החוקרים בחנו את התוצאות עבור אנשים עם וריאציה גנטית e4. רוב האנשים שנשאו את הגן APOE-e4 הראו כמות גדולה יותר של פלאק מאשר אלו שהיו ללא גן זה. אלא אם כן, הם עשו פעילות גופנית. לנשאים של הגן שדיווחו על הליכה או ריצה במשך 30 דקות, לפחות, חמש פעמים בשבוע, הייתה הצטברות של פלאק דומה לזו של המתנדבים ללא גן e4.
בעיקרו של דבר, נשאי גן ה APOE-e4 מיתנו את הסיכון הגנטי שלהם לפתח אלצהיימר, על ידי פעילות גופנית. או, כמו שעורכי המחקר כתבו, "סגנון חיים פעיל גופנית עשוי לאפשר לנשאי e4 לחוות רמה שווה של פלאק במוח, לאלו שאינם נשאי e4 ".

"החדשות הטובות הן שמצאנו שלרמות פעילות גופנית, עשויות להיות השפעה על הצטברות פלאק – וכנראה גם על מהלך מחלת האלצהיימר – אצל אנשים עם נטייה גנטית, אומרת ד"ר הד.

אך לממצאים יש גם חיסרון, הרוב המכריע של האנשים שלקחו חלק במחקר היו לא פעילים, ועבורם, אורח חיים לא פעיל נראה מאיץ את הצטברות הפלאק. אלו עם וריאציית ה e4 שהתעמלו לעתים רחוקות או אף פעם לא, היו בעלי כמות הפלאק הגבוהה ביותר, מה ששם אותם בסיכון מוגבר לאובדן הזיכרון מאלצהיימר, בשנים הבאות.

כרגע, לא ידוע אם כשמתחילים פעילות לאחר שהפלאק החל להצטבר, התוצאה עשויה להשתנות, אומרת ד"ר הד. אבל, ניסויים בעכברים שהחלו לפתח אובדן זיכרון "הראו כי חיות בוגרות שהחלו תכנית ריצה, הרגישו ביתרונותיה וחוו פחות דמנציה מעכברים שלא רצו.

ובכל זאת, אינספור שאלות נותרו על הקשר שבין פעילות גופנית, גנטיקה ואלצהיימר, כולל השאלה למה היתרונות של פעילות גופנית במחקר זה, נראים משמעותיים רק עבור אלה עם וריאציה של הגן. " נראה כאילו יש יחסי גומלין ביוכימיים, לא מוסברים בין נשאיות הגן e4 לבין חוסר פעילות גופנית, אשר מעצים את הסיכון למחלה.

"ישנם יתרונות רבים כל כך לפעילות גופנית", היא אומרת, "ואחד מהם הוא שזה עוזר למוח להגן על עצמו נגד איבוד הזיכרון.

תרגום המאמר How Exercise May Keep Alzheimer’s at Bay מאת GRETCHEN REYNOLDS