איירונמן שטח

ביום חמישי בבוקר יצאנו לנו להרפתקאה בשטח מי זה יצאנו? מדובר בחבורה המכנה עצמה Thrash pigs , עליה כבר כתבתי בעבר (https://www.endure.co.il/?categoryId=45108&itemId=137199), חבורה שלה מספר מאפיינים משותפים: – כולם אוהבים מרוצי סבולת – ממרתונים, דרך איירונמנים וצפונה – לכולם (חוץ מאשר לי) יש רקע (ציוני) דתי (את זה גילינו בשישי) – לכולם אהבה גדולה למרוצי הרפתקאות – וכמובן, אהבה גדולה לנופי ישראל (ציונות זו לא מילה גסה) – עוד מאפיין לחבורה זו – לא תמצאו בה קעקועים מקעקועים שונים החבורה נפגשת פעמיים בשנה ל"ארוע" המכיל בתוכו אלמנטים של מרוץ הרפתקאות – adventure race .

למה הכוונה? לשילוב של: – הכל בשטח – כולל ענפי ספורט רבים – רכיבה, ריצה, שחייה, חתירה בקיאקים (ים המלח), מצנחי רחיפה (מצוקי דרגות), רכיבה על סוסים (מדבר יהודה) וכמובן… – הכל בניווט עצמי! – הארוע הוא ארוע קבוצתי ולא תחרות והקבוצה מתקדמת ביחד – לקבוצה יש תמיד רכב ונהג המלווים אותה, עוזרים מבחינה לוגיסטית ופותרים בעיות בשטח. להערכתי, הנהג עובד לא פחות קשה מאיתנו! על מנת להשתתף בארועים מסוג זה, צריך הרבה אורך רוח, סבלנות, יכולת להתמודד עם מצבי קיצון – לא פעם ולא פעמיים הלכנו לאיבוד באמצע הלילה ולא פעם ולא פעמיים נאלצנו להתמודד עם חברים שקרסו (הקיר המפורסם), אופניים שנשברו וכדומה

בכל ארוע, אנחנו קובעים לוחות זמנים ומסלולים ובכל ארוע דברים משתבשים. שם אנחנו מוצאים את החוויות הגדולות ביותר והסיפורים המוצלחים ביותר (לנכדים) זוהי בעצם מהות הארוע!

הארוע בחמישי בבוקר יצאנו לנו לאיירונמן שטח בצפון התכנסנו בבית של ארי ברעננה בשעה 5, העמסנו את ה Thrash mobile ויצאנו צפונה – גלן, מוביל החבורה שמגיע מכפר אוריה (למי שלא יודע, בירת ה adventure racing הישראלית. גלן ארגן בשנה שעברה את דואתלון השטח שם), ארי, איתן (שבחר רק לשחות ולרכוב איתנו בחלק מהדרך, כי הוא בדרך למרתון ניו יורק. איזה תרוץ עלוב!) ואנוכי. הפעם נהג ברכב רפי, הבן של ארי. יוסי (שותפי בצ'אלנג' ובעיקר ב"שטויות") וחיים (שחתר מסביבנו בשחייה ורכב איתנו חלק מהרכיבה) הגיעו ברכב נפרד.

השחייה קבענו את תחילת השחייה לשעה 08:15 בירדן ולהפתעתנו התחלנו לשחות ב 08:18 (כבר כאן היינו צריכים להבין שהארוע הזה קצת שונה מאחרים) השחייה עברה בעצלתיים – המים הקרירים (עם חליפות כמובן) והאוויר החם שבחוץ, היוו התחלה נפלאה ליום נפלא בדרך עוד מצאנו נדנדות בחבלים תויים מעל הנהר ועצרנו "לשחק" סיימנו את השחייה בגשר הפקק – 4 ק"מ במורד הזרם והתארגנו לרכיבה.

בשעה 10:30 התחלנו (לפי לוחות הזמנים!) אחרי ארוחת בוקר.

הרכיבה רוצים לנסות להבין את מסלול הרכיבה? בואו ננסה: ירדנו לאורך הירדן ההררי, לאורך המסלול של הר לעמק בואכה אתר ספיר שבכנרת. משם, טפסנו לבית הכלא ולעילבון (הפסקת קולה+קינלי+ בפלות), ירדנו לכיוון עמק בית נטופה והתגלגלנו לאורך המוביל עד למאגר ואנדרטת הלוחם הבדואי (מול הרוח, עבדנו בדראפטינג כל הדרך) משם טפסנו לגן הלאומי בציפורי וקבר יהודה הנשיא, שם עצרנו לתדלוק נוסף (77 ק"מ לתוך הרכיבה). אחרי תדלוק והחלפת בגדים לקראת הערב שירד, התחלנו לטפס. אחרי כ 200 מטרים בלבד של רכיבה, נקרעה השרשרת שלי. לשמחתנו(???), איתן, שעזב אותנו מוקדם יותר, השאיר את האופניים שלו כזוג רזרבי. החלפתי אופניים בזריזות וחזרנו לרכוב אל תוך הערב והלילה, הרכיבה התקדמה מזרחה לכיוון התבור ונחל תבור לשם כך, היינו צריכים לטפס ולעבור לצד השני של הרכס של נצרת. עשינו זאת לאורך המסלול של שביל ישראל, שעובר בחלקו בתוך כפרים ערביים.

לצערי, זו היתה החוויה הפחות מוצלחת בכל היומיים האלה – הצעירים המקומיים בכל כפר וכפר צעקו קריאות גנאי כלפינו, בחלק מהמקומות אף רדפו אחרינו וניסו להפיל אותנו אין מטרת המאמר הזה להתייחס לתופעה ולכן לא ארחיב, אך לכל מי שמתכנן לעשות את שביל ישראל, אני ממליץ לחשוב פעמיים על מעבר בכפרים עוינים אלה! ירדנו לכיוון דבוריה ומשם המשכנו מזרחה לכיוון רמות יששכר. בגזית, בשיא העלייה, חיכה לנו רפי עם ארוחת לילה מעולה. נשארו לנו "רק" עוד 55 ק"מ לסיום! רכבנו חזרה לאורך נחל תבור, דרך דבוריה, בואכה כפר ברוך ו… הזורע, שם נחתנו ב 05:20, בדיוק לפי התוכניות המקורית שלנו. להפתעתנו, רכבנו בדיוק 180 ק"מ (+כמה מאות מטרים). בדיוק 19 שעות רכיבה!!!!

אם הקצב נשמע לכם איטי, אין הדבר כך – הרכיבה עצמה קשה וכוללת קטעים רבים במהירויות נמוכות. בנוסף, אנחנו נאלצים לעצור הרבה ולנווט. קצב ממוצע של כמעט 10 קמ"ש לסוג כזה של ארוע הוא מצויין איפה הבעייה? כמו שכבר אמרתי, חלק גדול מהכיף שלנו הוא ההתמודדות עם טעויות בדרך ובד"כ באמצע הלילה הפעם, ממש לא טעינו והתלוננו אחד בפני השני שהארוע משעמם ואנחנו לא מוכנים לחזור על ארוע כזה פעם נוספת! למה לא הלכנו לאיבוד? פשוט. האזור הזה קל מידי לניווטים

הריצה התארגנו בזריזות ויצאנו לריצה של 10 ק"מ – 5 ק"מ הלוך ו 5 חזור בקצב נוח. חזרנו 10 דקות לפני הזינוק למקצה של ה 32, בדיוק בזמן. התחלנו את הריצה בניחותא מאחור. פגשנו רבים מכם לאורך המסלול השעה היתה 7 בבוקר ותכננו לסיים את הריצה בשעה 12:00 בצהרים נשמע הרבה לריצה כה קצרה? לא אחרי 19 שעות רכיבה העומס התחיל לתת את אותותיו והחום + המסלול הלא פשוט + שעות על הרגליים, החלו להקשות. התנהלנו כקבוצה, תומכים אחד בשני. בכל רגע, היה למישהו קשה יותר והאחרים עזרו ותמכו בו בשעה 12:00 מצאנו עצמנו בסימון של הק"מ ה 32 (עוד פעם, בדיוק לפי התוכנית) ומספר דקות מאוחר יותר סיימנו בשמחה רבה

איך שורדים ארוע כזה כל עוד מתדלקים, ובהנחה שהגוף חזק מספיק, אין למעשה גבול למה שהגוף מסוגל לעשות. אצלי, ההשרדות בארוע כזה קשורה אך ורק לכמות האוכל שאני מצליח לדחוף ובארוע זה, שילוב של – (הרבה) קולה ופאנטה + סלט פסטה (שהכינה אשתו של ארי) + פרינגלס + פיתות + חומוס + פרגיות (בלילה) + עוגיות + וופלים + חלבה + תמרים (לחים) + בננות + ביגלה + לחמניות + חמאת בוטנים + אוכל טכני – איזוטנוי לאורך כל הדרך וג'לים + כמוסת מלח ו ZMA (ובטח שכחתי פרט אחד או שניים). החלק הקשה של היום שלי היה החלק הראשון, בו לא אכלתי מספיק. בעצירה בציפורי דחפתי כמויות גדולות מהכל, מה שגרם לחבורה לצחוק עלי לאורך שאר היום, אבל.. לא היו לי יותר נפילות והיתה לי אנרגיה רבה עד הסיום

האם אפשר להתארגן על ארוע כזה לבד? בודאי שכן היתרונות של ארוע כזה גדולים: – לא תלויים בגורמים חיצוניים. אנחנו יוצאים מתי שרוצים ועם מי שרוצים – עלויות – כשמאתרגנים לבד, העלויות לא מזעזעות כמו ב adventure races בעולם – בוחרים לעשות מה שאוהבים – לנסות ענפים חדשים ולגוון מה שכן, צריך לפחות אחד או שניים בצוות היודעים לנווט וכמובן, אחד שקובע ומוביל.

ובעיקר, צריך להתאגן עם קבוצה של אנשים שאוהבים ונעים להיות איתם, גם במצבים לא פשוטים הבוקר כבר יצאתי לרוץ כדי לחלץ עצמות לקראת מרתון אמסטרדם בשבוע הבא.

רן שילון