באוקטובר האחרון (2005) סיימתי את מרתון אמסטרדם בתחושה של אכזבה מסוימת (ציפיתי לתוצאה טובה יותר).

באותה תקופה , התבשרתי על שתי בשורות טובות : האחת , שאני עומד "לצאת לחופשה" ממקום עבודתי (החברה קרסה…) והשנייה, שתחרות "איש הברזל" באילת אכן תתקיים ( עד אז, לא היה ודאי שאכן התחרות תצא לפועל). חשבתי לעצמי , איזה צירוף מקרים: מצד אחד פעם בכמה שנים מתקיימת תחרות כזאת בארץ (האחרונה התקיימה ב 2000), ומצד שני לאחר 8 שנים של עבודה קשה ושוחקת, מצאתי את עצמי חופשי ומאושר, מבלי שאצטרך להחליט לבד על התפטרות…

ואז ,כל שנותר הוא להחליט האם "ללכת על זה" , או לחכות לתחרות בפעם אחרת בחו"ל כאשר אהיה בכושר טוב יותר. (יש לציין שניסיוני בתחום התריאטלון הסתכם בשני תריאטלונים בלבד). הדילמה נבעה בעיקר בגלל קוצר הזמן שהיה עד למועד התחרות (כארבעה חודשים) , שכן כושר הרכיבה שלי היה בסיסי ביותר. כמובן שלדילמה זו נוספו החששות הרגילים שמתלווים לגבי תחרות מעין זו ( בכל זאת , 226 ק"מ של שחייה, רכיבה וריצה …)

הרמתי טלפון לרן, שכצפוי אמר (בדיוק כך) "זה ענין של החלטה" .וההחלטה נעשתה.