כולנו נופלים מהאופניים בשלב זה או אחר. לרוכבי ההרים שביננו, הרי שנפילות הן עניין שבהרגל. באופני כביש המצב קצת שונה, אך כנראה, אם לא נפלת עדיין, זה רק עניין של זמן.
נגדיר מספר סוגים של פציעות, לפי דרגת החומרה:

• שפשופים – כמעט כל נפילה תלווה בשפשופים ( זה התרוץ המרכזי לגילוח הרגליים ). הבעייה בשפשופים היא הצלקת שנשארת. ככל שאנו מבוגרים יותר, כך לוקח זמן רב יותר לפצע להגליד ולצלקת להיעלם. טיפול בשטח – ניקוי ושטיפה במים, חיטוי. בבית – מריחת הפצע במשחה המשאירה את האזור לח וגמיש. לאחר סיום ההגלדה, יש להמנע מחשיפה לשמש של הצלקת, על מנת להקטין את תהליך הפגמנטציה ככל שאפשר.
• מתיחה וקריעה של גידים, רצועות או שרירים – פציעות הנגרמות בד"כ מעומס רב ולא מנפילות. טיפול – פיזיוטרפיה, טיפול תרופתי אנטי-דלקתי, קרח וחיזוק
• מכות "יבשות" – רוב הכאב מהנפילה מגיע כתוצאה מפגיעות בפרקים, בעצמות ופריצת כלי דם פנימיים. במקרה זה קרח הוא חברנו הטוב ביותר. רצוי לחזור לפעילות כל שהיא במהירות, על מנת לשפר את זרימת הדם ואיחוי. החלמה אקטיבית תהיה תמיד מהירה יותר מהחלמה פאסיבית.
• פגיעות בעצם הבריח – אולי הפגיעה הפופולרית ביותר בקרב רוכבי ההרים. הסכנה – קריעת כלי דם הנמצאים באזור הכתף. בשטח, יש לקבע את הזרוע ולהתפנות לטיפול רפואי. טיפול – בד"כ אין.
• שברים, פגיעות גב, בית החזה ופגיעות ראש – אם קיימת סכנה לפגיעת גב או ראש, אין להזיז את הנפגע. יש להזעיק עזרה רפואית.

בכל פגיעה בה פגעה הקסדה ברצפה, יש להחליפה, גם אם אין אנו רואים כל סמני פגיעה.

רכיבה בטוחה

רן שילון, מאמן ויזם endure.co.il