כאשר מדברים על האופוריה של הרצים, האנדורפינים (שהם גרסה של הגוף למורפיום) בדרך כלל מקבלים את מרבית הקרדיט.
אולם בזמן האחרון, ישנם מחקרים נוספים הקשורים לנושא זה שמדברים על – חומרים טבעיים הקרויים אנדו-קנבינואידים (endocannabinoids), גרסה של הגוף לקנביס, שהתגלתה רק בשנת 1980) אשר תורמים גם הם.

ברוח הדברים הללו, פורסם מחקר חדש בגיליון יולי של כתב העת European Journal of Applied Physiology אשר בוחן את התגובה של מערכת האנדו-קנבינואידים ללחץ של פעילות גופנית.
המחקר בדק מטפסי הרים איטלקים מצוות ההצלה של דרום הרי טירול.
נבדקו שלוש קבוצות:
1. קבוצה שיצאה לטיול של 4 שעות באזור הררי שאינו גבוה.
2. קבוצה שיצאה לטיול של 4 שעות באזור הררי גבוה (3,196 מ '), שם הם בילו את הלילה.
3. קבוצה שהוטסה עם מסוק לגובה ובילתה שם את הלילה.
לפניכם תרשים גרפי של המחקר:

1

בנקודות שונות, נלקחו בדיקות דם כדי למדוד את הרמות השונות של האנדו-קנבינואידים. הנה דוגמה:
2

ניתן לראות שפעילות גופנית מעלה את רמות האנדו-קנבינואידים, ואילו פעילות גופנית בגובה מעלה אותם עוד יותר, אבל כאשר הנבדקים טסו במסוק (כלומר, לא עשו פעילות גופנית), לא קרה אצלם דבר.

למעשה, התיאוריה היא שחומרים אלו עוזרים לנו להתמודד עם לחצים מסוגים שונים:
הוכח כי מערכת האנדו-קנבינואידים הינה מתווכת חשובה באינטראקציה של האדם בתנאים של לחץ או מתח נפשי / רגשי, כמו גם בתגובות פיזיות טבעיות למתח.
הגובה עושה את האימון קשה יותר, כך שהלחץ גדול יותר ומעורר תגובה גדולה יותר של האנדו קנבינואידים. טיסה במסוק אינה מלחיצה במיוחד, אם כי אולי, אם הטייס היה שיכור או עם עיניים מכוסות, המתח היה מספיק כדי שרמות האנדוקנבינואידים יטפסו !

בסופו של דבר, הנקודה העיקרית של מחקר היא לוודא שהרמות עולות גם לאחר פעילות גופנית בעצימות נמוכה לאורך זמן, משהו שלא נחקר קודם לכן.

תרגום המאמר Getting High on (Endo)cannabinoids מאתר runnersworld