רן שילון בפוסט מצולם הפונה לרצים מתחילים:
אני רוצה קצת לדבר היום על מה הדבר הכי קשה כשמתחילים לרוץ  או מה הטעות הכי גדולה שאנשים עושים כשמתחילים לרוץ.  מה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות, לנסות לעשות את זה לבד, מה קורה עם אנשים שהם מתחילים, הם מפחדים להגיע לקבוצה, הם פחדים להגיע למצב שהם כן מתאימים לא מתאימים,  ואז מתחילים לרוץ לבד אבל אין דבר יותר קשה מאשר לרוץ לבד בואקום. אין דבר יותר קשה מאשר לקחת עוד חבר או חברה איתכם, שגם הם לא ממש רוצים לרוץ , וגם להם קשה להתחיל לרוץ, ובמקום שתמשכו אחד את השני למעלה, אתם מושכים אחד את השני למטה.  ואז מתחילים ומפסיקים, מתחילים ומפסיקים לרוץ כמו אקורדיון, כמו כל דיאטה אחרת.

מה הדבר הכי נכון? להצטרף לקבוצת ריצה הכי מהר שרק אפשר. לא מאמן פרטי שירוץ איתכם, מכיוון שזה מאפשר לכם לבטל את האימון בדיוק כמו לבטל את האימון עם החבר או החברה אלא להצטרף לקבוצה. יש הרבה מאד קבוצות בארץ, יש קבוצות נהדרות, נפלאות, מאמנים נהדרים, נפלאים. אימון בקבוצה הוא תמיד, תמיד יותר קל, יותר נכון, יותר קל להצליח בו, יותר אפשר להצליח בו.

מכיוון שאתם רואים הרבה מאד אנשים שרצים ברמות שונות, ובחלק גדול מהקבוצות, ולפחות אצלנו זה כך. אצלנו כולם מתאמנים אחד עם השני, גם רצים חזקים וגם רצים שהם רק מתחילים. איך עושים את זה? פשוט, אנחנו תמיד רצים במקום שהוא סטרילי. סטרילי, זאת אומרת, שאנחנו לא בורחים לאף אחד, ואז כל אחד באימון מקבל את התכנים שלו, ועושה את האימון שלו בלי קשר למה שאחרים עושים, אף אחד לא מעכב אף אחד אחר, ואף אחד לא צריך לחכות לאף אחד אחר. כל אחד עושה את מה שהוא צריך לעשות. בצורה כזאת מתאמנים נכון, בצורה כזאת הרבה, הרבה, הרבה יותר.

אני כבר לא מדבר על זה, שתמיד יש מאמן שגם מסתכל, גם יודע להעיר הערות, גם יודע לתקן,  וגם יודע להשגיח. אז אתם רוצים להתחיל לרוץ, אל תעשו את זה לבד, הצטרפו לקבוצה. סיכויי ההצלחה שלכם הרבה יותר גדולים, ואני מודד הצלחה בצורה אחת בלבד, האם שנה אחרי ההתחלה, אתם ממשיכים לרוץ?  שלוש שנים אחרי, חמש שנים אחרי? אין מדד טוב יותר מזה!
אז תהנו. אנחנו רצים כל בוקר, להתראות