והפעם: כך התגברתי על אחד הפחדים הכי לא מוסברים אבל גם הכי עקשניים שלי
לא יודעת איך להתחיל את הפוסט הזה. מדובר בעניין די מביך: אני מפחדת לקפוץ. לא לקפוץ ממקום גבוה – שזה בכלל אין מה לדבר – אלא לקפוץ על דברים, ואפילו לא דברים גבוהים מדי. נגיד מדרגה של 20 ס"מ.
ועכשיו תשאלו – למה בכלל לקפוץ על מדרגה של 20 ס"מ? ואני אענה לכם שהשאלה הזאת לא רלוונטית, ובאופן כללי שאלות מסוג "למה לעשות ככה וככה" הן מדרון חלקלק שבסופו בור עמוק של ניוון. אז למה לקפוץ על מדרגה של 20 ס"מ או יותר? כי אין שום סיבה שלא.
הפחד שלי מקפיצות הוא זקן כמעט כמוני (ומי שאומר שילדים לא מפחדים מכלום כנראה לא הכיר אותי בתור ילדה), אבל לאחרונה נאלצתי להתעמת איתו שוב באימוני החיזוק של ימי ראשון, כי בשבועות האחרונים המאמן, טל, החליט שבא לו לראות אותנו קופצים.
עכשיו בואו אספר לכם מה קרה באימונים האלה כשהתבקשתי לקפוץ על מדרגה כלשהי. עמדתי. הסתכלתי על המדרגה. אמרתי לעצמי "זה לא כזה גבוה. מה הבעיה שלך?". עניתי לעצמי "את צודקת, אז קדימה – אחת שתיים וש…". ואז נשארתי נטועה במקומי. הרגליים שלי פשוט סירבו לזוז. ואז קראתי לטל שיעמוד לידי וישגיח עלי או שאולי יתפוס אותי אם אפול. ואז שוב – אחת שתיים וש… שום דבר. לא יכולה. כלומר פיזית כנראה יכולה, אבל נפשית לא.
ואז, באימון השבוע, קרה דבר מעניין – במקום שבו התבקשנו לקפוץ היה גם שיפוע, מה שיצר מדרגה מאוד נמוכה, נגיד בגובה של מדרגה סטנדרטית, שהלכה ונהייתה יותר גבוהה. ואחרי ששוב עמדתי מול המדרגה היותר גבוהה וכלום לא קרה, הלכתי למדרגה הנמוכה, שעליה אין לי בעיה לקפוץ – וקפצתי. ואז זזתי כמה סנטימטרים הצדה וקפצתי על החלק הטיפה יותר גבוה. ואז זזתי עוד קצת וניסיתי שוב – ומה אתם יודעים – זה שוב הצליח.
שיכורה מההצלחה המשכתי לקפוץ על כל מיני דברים ברחוב בדרך חזרה מהעבודה הביתה, כשאני מתעלמת מהמבטים התמהים של העוברים והשבים. והבוקר לקחתי את מנהלת החשבונות שחולקת איתי חדר בעבודה כדי שתתעד בווידאו את הנס הזה. זה אולי נראה לכם דבילי, אבל תהיו בטוחים שטל מריץ את הווידאו הזה שוב ושוב מרוב שהוא לא מאמין למראה עיניו.
ומה מוסר ההשכל? שאפשר להיפטר מפחדים גם אחרי עשרות שנים, אבל גם שלא חייבים לעשות את זה בבת אחת, אפשר להתקדם כל פעם בכמה סנטימטרים. אה, וגם – בבואכם לקפוץ החזיקו קודם את שרירי הבטן. זה ישמור לכם על הגב וימנע אימפקט חזק מדי.
* * * * *
ומה בנוגע לריצה, אתם שואלים? אני לא רוצה לדבר על זה.
Leave A Comment