קרקע רכה עשויה להיות קשה עבור גופם של הרצים.

התוצאה? "סובבתי את הקרסול והחמרתי את הפציעה כשרצתי על משטח רך ולא רגיל", אמר.

בבדיקה שעשה לאחר התאונה, אמר ד"ר טנקה שלא מצא שום הוכחה מדעית לכך שמשטח רך מועיל לרצים, וכך גם מומחים אחרים ששאל. למעשה, זה הגיוני שרצים נוטים יותר להיפצע על משטחים רכים, אשר לעתים קרובות אינם סדירים, מאשר על חלקים וקשים, הוא אמר. הניסיון שלו גורם לתהות. האם יש סיבה טובה לכך שרצים רבים חושבים שמשטח רך, יהיה עדין יותר לרגליהם? או האם זו דוגמה נוספת לטעות שכיחה שכולנו עושים, סומכים על מה שנראה הגיוני ולא שואלים אם הדעה הרווחת נכונה?

אולי רץ שפוגע בקרקע עם קדמת כף הרגל במקום עם העקב, עלול להיות חשוף ליותר פציעות במשטחים רכים. כי בכל פעם שדוחפים את הרגל על משטח רך, מסובבים את הקרסול.

חוקרי כושר אומרים שאין מחקרים שמשווים ריצה על משטח רך מול קשה, ובודקים את כמות הפציעות. יש סיבה טובה לכך, אמר סטיוארט ג'וורדן, מנהל מרכז לחקר השלד והשרירים באוניברסיטת אינדיאנה. זה קשה מדי לגייס מספר גדול של אנשים שמוכנים לשנות את מקום הריצה שלהם לצורך המחקר.

"זו אינה שאלה קלה", אמר ד"ר וורדן.

כשד"ר וילם ואן מכלן, מנהל תחום בריאות הציבור במרכז הרפואי של אוניברסיטת VU באמסטרדם, חיפש מחקרים שפורסמו, על פציעות ריצה ודרכי מניעה, הוא גם הגיע למסקנה כי אין מחקרים טובים שתומכים בריצה על קרקע רכה. "באופן משמעותי, נראה שגיל, מין, מסת הגוף, ריצה בעליות, ריצה על משטחים קשים, השתתפות בענפי ספורט אחרים, עונת השנה והשעה של היום, אינם קשורים לפציעות ספורט", סיכם ד"ר ואן מכלן.

אז מה קורה פה? נראה ברור כי הכוחות המופעלים על הרגליים וכפות הרגליים הם שונים, בריצה על משטח רך או על בטון קשה. מדוע שיעורי הפציעות אינם מושפעים ?

התשובה שרבים מקבלים, מגיעה ממחקרים שהתייחסו לשאלה בעקיפין. בכמה מהם, הנבדקים במחקר רצו על משטח שמודד את הכוח של כל מכה בקרקע. במקום לשנות את אופי הקרקע, החוקרים שינו את ריפוד הנעליים. ריפוד נוסף משווה לריצה בשטח רך.

שוב ושוב, מחקרים אלו גילו כי הגוף באופן אוטומטי מתאים את עצמו למשטחים שונים – לפחות, כשמדובר בריפוד הנעליים – כדי לשמור על כוחות קבועים כאשר הרגל מכה במשטח.

הממצא הזה הגיוני, אומר ד"ר וורדן. אם קופצים מהשולחן לרצפה, אוטומטית מכופפים את הברכיים בנחיתה. אם קופצים על טרמפולינה, הברכיים יכולות להישאר נוקשות בנחיתה. דבר דומה קורה כשרצים על משטחים שונים. "אם אתם רצים על משטח קשה, הגוף מפחית את הנוקשות שלו", אמר ד"ר וורדן. "הברכיים והירכיים מתגמשים יותר. על משטח רך יותר, מקשיחים את הרגליים. "ריצה על משטח רך היא בעצם פעילות שונה ", אמר.

אך מחקרים אלו לא ממש מדדו את הכוחות בגוף, ציין ד"ר ואן מכלן. במקום זאת, הם השתמשו בתבניות ביומכניות כדי להעריך את הכוחות הללו.

"אלו מודלים, אז אלוהים יודע אם זה נכון", אמר ד"ר ואן מכלן. "אבל לי זה לא נראה מופרך".

ד"ר וורדן אמר שיש אנשים שמסתגלים מהר יותר מאחרים, למשטחי ריצה, והוא ממליץ כי כל מי שרוצה לשנות מיקום ריצה ממשטח רך למשטח קשיח, או להיפך, צריך לנקוט באמצעי זהירות ולבצע את השינוי בהדרגה.

שינוי משטח הריצה, ד"ר וורדן אומר "דומה להגדלת הקילומטראז', החלפת הנעליים או היבט אחר של תוכנית האימונים." שינויים פתאומיים יכולים להיות מסוכנים.

אבל ללא עדות כי משטחים רכים מונעים פציעות, אין שום סיבה לרוץ על הקרקע רכה אלא אם כן אתם רוצים, אמר ד"ר וורדן ומומחים אחרים. ד"ר ואן מכלן אומר לרצים לקחת נעליים נוחות ולרוץ על איזה שטח שהם מעדיפים.

ד"ר ואן מכלן, רץ בעצמו, אומר שהשטח האהוב עליו הוא אספלט.

המאמן שלי, טום פלמינג, מעולם לא הציע משטחים רכים ולא חשב שהם מונעים פציעות. בנוסף, הוא אמר, כי יש סיבה טובה לרוץ על אספלט, לפחות אם אתם רוצים להתחרות.

"רוב מירוצי הכביש מתקיימים על כבישים קשים", הוא אמר לי. "אז בואו נתרגל אליהם".

תרגום המאמר For Runners, Soft Ground Can Be Hard on the Body מאת GINA KOLATA