מדוע נשים פחות תחרותיות בריצה מאשר גברים?

ממצאיו אינם באים לרמז שפאולה רדקליף, דינה קסטור, שאלן פלנגן ואחרות, הן לא מהירות וקשוחות. אלא, שהנשים שמסיימות במקום 5, וה 10, הן רחוקות יותר מהמקום הראשון, באופן יחסי, מאשר הגברים שמסיימים במקומות אלו. כלומר, זוכת המקום ה 10 יכולה להיות בפער של 15 אחוזים מהמנצחת, ואילו גברים במקום ה 10 צפויים להיות בפער של 10 אחוזים בלבד מהזוכה.

מחקר חדש שריכז נתונים של 31 שנים ממרתון ניו יורק, פורסם ב Medicine & Science in Sports & Exercise (MSSE), ומאשר את הניתוח של דיינר. החוקרים אספו וניתחו את כל התוצאות של 10 הגברים והנשים בעלי התוצאות הגבוהות ביותר מ 1980 עד 2010, ב 10 קבוצות גיל . הם גם בדקו את ההסבר לכך, שזה החלק הקשה בתהליך.

סנדרה הנטר ואלייזה סטיבנס הגיעו למסקנה כי כשליש מההבדל בין התפלגות מרוצי הגברים והנשים, נובע משיעורי השתתפויות הנמוכים יותר בקרב נשים. כאשר יותר נשים משתתפות, 10 הנשים המובילות הן תחרותיות יותר. זה עדיין מצריך הסבר עבור שני השלישים הנותרים. רוב הפיזיולוגים מסכימים שה VO2 max, סף חומצת חלב, וכלכלה הריצה – שלושת הגורמים המובילים בביצועי סבולת – אינם הגורמים להבדלי ההתפלגות.

באחד הניתוחים, הנטר וסטיבנס מצאו כי פער ההתפלגות בין גברים לנשים הצטמצם במהלך 31 שנים, משום שיותר נשים החלו להתחרות. עם זאת, הפער נשאר גבוה מאוד בקבוצות הגיל המבוגרות יותר, בהן יש הרבה יותר מתחרים גברים, באחוזים, מאשר נשים. הטבלה שלהלן מציגה את הצטמצמות הפער מ1980-1985 לעומת 2006-2010, שנותר גדול בקבוצת הגיל 70-79 ב2006-2010, משום שקבוצת הגיל נשארה בעיקר גברים.

יש לציין כי ההפרש בין שיאי העולם הגבריים והנשיים, לגבי רוב המרחקים, הוא 10 עד 11 אחוזים.

דיינר כתב במאמר מערכת נלווה, במה הוא מסכים ובמה הוא מתנגד לדו"ח של הנטר-סטיבנס. הוא אמנם מסכים עם הממצאים שלהם אך לא בהכרח עם ההסבר ששם דגש על ההשפעה הסיבתית של שיעור השתתפות. במקום זאת, הוא אומר: "אני טוען שההסבר נעוץ בכך שיותר גברים אשר רצים למרחקים, בעלי מוטיבציה לשמור על נפחי אימון גדולים ודרישות לאימונים אינטנסיביים כדי להיות רצי עלית.

תרגום המאמר Why Are Women Runners Less Competitive Than Men? מאתר RUNNER'S WORLD