האם אנחנו בנויים לרוץ יחפים?

אולם, בשנה האחרונה עולה מספר העדויות שרצים מסוימים, שויתרו על נעלי הספורט, נפצעו וצלעו כתוצאה מפציעות חדשות. פציעות אלו, במקום שיימנעו על ידי ריצה יחפה, נראה שזורזו על ידיה.

אז מה באמת קורה לרצים כאשר הם מתאמנים ללא נעליים, או כפי שאוהבים לכנות זאת "barefoot running shoes"? זו השאלה, אם כי המדע החדש מבהיר, שקשה לענות עליה.

רובנו, אחרי הכל, גדלנו עם נעליים. באמצעות הנעליים משתנה האופן שבו אנו זזים. מאמר סקירה מעניין שפורסם השנה בכתב העת של חקר כף הרגל והקרסול , מצא כי אם נועלים לילדים קטנים נעליים, צעדיהם נעשים ארוכים יותר משהם יחפים, והם נוחתים בעוצמה רבה יותר על העקבים.

באופן דומה, כאשר ד"ר ליברמן נסע לאחרונה לקניה לצורך מחקר שפורסם בשנה שעברה בכתב העת Nature, הוא מצא כי תלמידים בקניה, שחיו בעיר ונהגו לנעול נעליים, רצו באופן שונה מאלו שחיו מחוץ לערים והיו כמעט תמיד יחפים. כשהתבקשו לרוץ על פלטפורמת כוח שמודדת כיצד רגליהם נוחתות בקרקע, רוב הצעירים העירוניים נחתו על העקבים שלהם והפיקו כוחות קרקע משמעותיים או, במונחים של ליימן, הלמו. רצים יחפים בדרך כלל נוחתים קרוב לחזית רגליהם בקלילות, מבלי ליצור כוח רב. בהתבסס על ממצאים אלו, המסקנה המתבקשת היא שריצה יחפה, בהחלט צריכה להיות טובה יותר לגוף, כי כאשר הולמים חלש יותר בקרקע, יש פחות שחיקה וקרעים. אולם יש בעיות עם התיאוריה הזו: 1. הגוף נצמד בעקשנות למה שהוא יודע. הורדת הנעליים אינה אומרת שמיד תסגלו ריצה יחפה תקינה, אמר ד"ר ליברמן. רצים יחפים רבים ממשיכים לצעוד כאילו היו עם נעליים, ונוחתים בכבדות על עקביהם.

התוצאה יכולה להיות בכוחות שנעים דרך הרגל, אומר ד"ר וורן, שכן יוצרים את אותה מידת כוח, בכל פסיעה, כמו קודם, אך אין את ריפוד הנעל שיעזור לפזר אותו. רוב הרצים היחפים, בסופו של דבר, מתאימים את צעדיהם, ונוחתים קרוב לחלק הקדמי של רגליהם – משום שנחיתה על עקב חשוף כואבת – אבל בינתיים, הוא אמר, "ריצה יחפה עלולה להגביר את הסיכון לפציעה". 2. גם כאשר רץ יחף סיגל את מה שנראה כצורה אידיאלית, הכוח שנוצר עשוי להיות לא מוכר לגוף ולגרום לפציעה פוטנציאלית, כפי שמחקר אחר שהוצג בכנס הראה. לצורך המחקר, שנערך במעבדת ביומכניקה באוניברסיטת מסצ'וסטס, רצים חצו פלטת כוח, כאשר באופן מודע נחתו על קדמת כף הרגל או על העקב. כאשר דרכו על העקב, המתנדבים יצרו הלמו כצפוי בקרקע, כאשר הם נחתו ליד החלק הקדמי של כף הרגל, הכוח עדיין היה שם, למרות שזה בדרך כלל היה בתדר נמוך יותר.

מחקר קודם הראה כי תדירות גבוהה של כוחות נוטה לנוע במעלה הגוף דרך עצמות האדם. כוחות בתדירות נמוכה יותר, בדרך כלל עוברים דרך השרירים ורקמות רכות. אז הסטה לסגנון ריצה של קדמת כף הרגל, כפי שעושים רצים יחפים, אמנם עשויה להפחית את הסיכון לשבר מאמץ, אך עלולה להגדיל את סיכוייך לפתח מתיחת שרירים או גידים.

אז מה זה בעצם אומר ? אין ראיות קונקרטיות בעד או נגד ריצה יחפה או ריצה עם נעליים", אמר אליסון גרובר, דוקטורנט באוניברסיטת מסצ'וסטס והמחבר הראשי של המחקר. "אם אתם לא חווים שום פציעות, כנראה שהכי טוב לא לשנות את מה שאתם עושים." מצד שני, אם יש לכם היסטוריה של פציעות ריצה או שפשוט אתם רוצים לראות איך זה מרגיש, אז חשוב "להתחיל לאט", אמר ד"ר ליברמן. הסירו את הנעליים בקילומטר האחרון של הריצה ורוצו כך מספר שבועות, הוא מציע, סירקו את שטח הריצה והישמרו שלא תחוו קרעים.

שימו לב לצורה. הצעדים צריכים להיות קצרים יותר כאשר אתם רצים יחפים מאשר עם נעליים. "אל תרכנו קדימה. תנחתו בקלילות ".

בנקודה זו, הוא וכל המדענים מסכימים. בני אדם אמנם יכולים להיות בנויים לרוץ יחפים, "אבל אנחנו לא מתפתחים לרוץ יחפים בצורה רעה".

תרגום המאמר Are We Built to Run Barefoot? מאת GRETCHEN REYNOLDS