כאשר אישה פעילה נכנסת להריון, יש לה המון החלטות לקבל. האם להמשיך בפעילות או בתוכנית אימונים? מתי פעילות הופכת למוגזמת? האם להפחית את עצימות האימונים? האם הפעילות עלולה להזיק לתינוק?

ככל שהשאלות מתרבות, כך גם עצות שלא הוזמנו מתרבות, אמנם מכוונות טובות, אך עלולות להוריד עוד יותר את בטחונה של האישה, כמו למשל: "אולי פשוט תנוחי ותתרכזי בתינוק שגדל בביטנך?" "כל הפעילות הזו אינה יכולה להיות טובה לעובר המתפתח" "את מתאמנת יותר מדי, וזהו זמן טוב לקחת הפסקה מכל זה."

תגובות מסוג זה, רודפות את האשה ההרה בכל צעד ודיווש. " אם אפול או אתרסק?" "אני לא רוצה להסתכן בנפילות, אבל גם לא רוצה להישאר בבית ולשכב על הספה. מה לעשות?"

ביקור אצל גניקולוג, בשלב מוקדם של ההריון, עשוי לגרום לנשים להיות מודעות לסכנות שכרוכות בפעילות, שעלולות לגרום לטראומה קלה לבטן. כולם רוצים את הטוב ביותר עבור האמא והעובר. השאלה היא: מה הוא הטוב ביותר?

תשובה פשוטה אחת היא, שפעילות גופנית מתונה של לפחות 30 דקות ביום, הינה יתרון עבור אשה הרה, בריאה, זאת על פי הקולג' האמריקאי לרפואת ספורט (ACSM) והקולג האמריקאי למיילדים וגינקולוגים (ACOG). היתרון הכללי בפעילות גופנית הינו עלייה מבוקרת יותר במשקל, פחות עייפות, ואולי אף צירים קצרים יותר. זה נכון במיוחד עבור נשים שהיו פעילות לפני ההריון.

נשים בהריון שעד כה לא היו בכושר, ירוויחו גם הן מפעילות גופנית במהלך ההריון, אך הן זקוקות להאט את הכניסה לאורח חיים פעיל יותר. נשים הרות עם תאומים או נשים הרות בסיכון גבוה, צריכות להוועץ עם רופא, משום שיתכן שמומלץ שימנעו לחלוטין מפעילות גופנית.
תשובה נוספת לנשים שמעדיפות דווקא רכיבה על אופניים בחוץ במהלך ההריון, היא להיות זהירות. רכיבה עם צמיגים רחבים, יכולה לספק יציבות גדולה יותר, וירידה בבטחה מהאופניים קלה יותר ללא דוושות עם קליפים. ברכיבה, נשים עלולות להרגיש פחות רגישות להתנגשויות אם הן נמנעות מרכיבה קבוצתית וירידות, וכן להיצמד לשבילי אופניים רחבים.

רמות מאמץ מומלצות במהלך אימונים, קשה יותר לקבוע. זה לא אתי בעליל לבקש מנשים הרות לסבול מחקר של תשעה חודשים של השפעת פעילות גופנית חוזרת עד לאפיסת כוחות על העובר, אך ישנם מחקרים שימושיים רבים על פעילות גופנית במהלך ההריון, שיכולים לעזור להגדיר את המאמץ המתאים.

נשים שעשו את זה
נשים רבות המשיכו להתאמן עד יום הלידה. מרי ג 'יין רואץ, רוכבת כביש ברמה עולמית שהרתה בגיל 35, רכבה עד הלידה והשתתפה במרוץ בחודש החמישי. למרות שביקרו אותה כל הזמן שהיא "פוגעת בתינוק," הרופאים תמכו בתוכנית האימונים שלה.

מרי ג 'יין היתה פעילה ממש ממש עד הסוף: היא אף רכבה על אופניה 16 קילומטרים עד לחדר הלידה, שם ילדה את ביתה, לירה בריאה ובמשקל של 3.17 .

בליין ברדלי לימברג, השלים ארבעה טריאתלונים, ביאתלון, ומרוץ סקי קרוס קאנטרי לפני שנולד. אמו, בארב, גילתה שהיא בהריון בחודשים שלפני אליפות העולם באיירונמן בהוואי, מרוץ שכלל 3.8 קילומטרים של שחייה, 180 קילומטרים של רכיבה על אופניים, ו 42 ק"מ של ריצה.

לאחר התייעצות עם צוות הבריאות המטפל בה, לרבות מיילדות, רופאי נשים, רופא מיילד, וגורמים מקצועיים אחרים שיכלו לייעץ בתחום פעילות גופנית בהריון, היא החליטה להמשיך עם האימונים ואת המירוץ. היא השלימה את האירוע כשהיא היתה באמצע החודש השלישי להריונה.

מה לגבי התינוק?
ישנם מספר יתרונות לאם כאשר היא ממשיכה בתוכנית האימונים בזמן ההריון, אבל מה עם התינוק? מחקרים רבים עקבו אחר אמהות פעילות ומצאו שהתינוקות נולדו בריאים, עם גדילה והתפתחות נורמליים.

במחקר מעניין שנערך באוניברסיטת ורמונט, חוקר ראשי ג 'יימס קלאפ, השווה בין שתי קבוצות של משפחות בהריון לפי מעמד סוציואקונומי, החינוך, היציבות בחיי הנישואין וגודל הגוף. האבות נכללו גם הם בנתוני גודל הגוף.

שתי הקבוצות תאמו לפי הרגלי הפעילות לפני ואחרי ההריון; בשתי הקבוצות האמהות הניקו, והטיפול בתינוק היה זהה, והיה משקל דומה להורים לאורך זמן.

ההבדל היחיד בין שתי הקבוצות היה הפעילות הגופנית במהלך ההריון. קבוצה אחת התאמנה "בתכיפות" בריצה, אירובי, סקי קרוס קאנטרי, או שילוב של כל השלושה. הם התעמלו לפחות 30 דקות שלוש פעמים בשבוע לאורך כל ההריון. הקבוצה השנייה חדלה כל פעילות גופנית מלבד הליכה.

החוקרים מצאו כי עד גיל חמש, הילדים של קבוצה שהתאמנה נמרצות, היו בעלי פחות שומן גוף מהילדים שנולדו לקבוצת הליכה. הילדים שנולדו לקבוצה השנייה היו "קצת בצד ההשמנה." בנוסף, הילדים של הקבוצה שהתאמנה, הוציאו ציונים גבוהים באופן משמעותי במבחן וקסלר של אינטיליגנציה כללית וקואורדינציה, כמו גם בבדיקות כישורים בשפה מדוברת.

הנחיות כלליות לאימונים במהלך ההריון
לא כולן יהיו מסוגלות לשמור על תוכנית פעילות גופנית סדירה במהלך ההריון. עם זאת, אפילו מעט פעילות עדיפה מכלום. ACOG ו ACSM תיקנו את ההמלצות לנשים בהריון בשנת 2002 כדי להפוך אותם לפחות מגבילים.

ACOG מציע כי נשים ישתמשו ברמת המאמץ הנתפס (RPE) כקו מנחה, ולא יגבילו את עצמן לקצב לב ספציפי: ככלל, אם אתם מסוגלים לנהל שיחה בעת פעילות גופנית, קצב הלב ברמות הנכונות. זה משווה את ה RPE ל 12 עד 14, או 60 עד 80 אחוזים של קיבולת אירובית לרוב הנשים בהריון, על פי ACSM (2006).

הנחיה זו עלולה להיות שמרנית מדי עבור ספורטאים מאומנים היטב ולכן, בסופו של דבר, חשוב שכל אישה תקבע קווים מנחים לעצמה, תוך התייעצות ושיתוף מלא של רופאיה.

תרגום המאמר Cycling During Pregnancy: Yes or No? מאת Gale Bernhardt
ולסיכום, רצינו לציין שגם בישראל ישנו יצוג מרשים של נשים שממשיכות לרכוב כהרגלן, גם במהלך ההריון. למשל: לורי קופנס, אלופת ישראל מספר פעמים, אשר רכבה במהלך שני הריונותיה, כמעט עד החודש התשיעי.

כאמור, חשוב לעשות זאת לאחר היוועצות עם הרופא המטפל ויחד עם זאת, להפעיל שיקול דעת ומשנה זהירות.