שני מחקרים סותרים על בניית עצמות

לפני שלוש שנים, חוקרים באוניברסיטת קולומביה הגיעו למסקנה מדהימה. כמות העצם שהאנשים בונים – והסיכון לאוסטאופורוזיס – נראה תלוי ברמות של סרוטונין, כימיקל הידוע בעיקר בהשפעתו על המוח.

המחקר מצא כי ככל שיש יותר סרטונין, כך העצמות חלשות יותר. המחקר נעשה אמנם נעשה על עכברים, אולם חוקרים אחרים מצאו כי אצל בני אדם, כאשר צפיפות העצם נמוכה ביותר, ישנה נטייה לרמות גבוהות ביותר של סרוטונין בדם.

אך למרות הגילויים הללו, קבוצה של חוקרים, מאוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטאות אחרות וכמו כן, חברת ביוטכנולוגיה, ספקנים בקשר לממצאים אלו.

ובעוד ששתי הקבוצות טוענות שיתכן ויש סיבות טכניות לסתירות בנתונים שלהם, המסקנות הסותרות מעלות שאלות של מי צודק, והאם תוצאות כלשהן יובילו לפריצת דרך בבניית העצם או בטיפול באוסטיאופורוזיס.

החודש, ששתי קבוצות החוקרים פירסמו מהם, למעשה, המחלוקות על סרוטונין ואיבוד מסת העצם. קבוצת קולומביה דיווחה בכתב Bone and Mineral Research כי ניתן היה למנוע אוסטאופורוזיס בעכברים באמצעות תרופה שחוסמת את ייצור הסרוטונין במעי; קבוצת הרווארד טוענת במאמר בכתב העת Nature Medicine כי לסרוטונין המעי נראה שאין כל השפעה על העצם.

חוקרים שאינם קשורים למחקרים הללו, מודים כי הם נבוכים.

"שתי המעבדות אמינות," אמר ד"ר סנדיפ קוסלה, חוקר אוסטאופורוזיס ופרופסור ב "Mayo Clinic". "ושניהם משכנעים בצדקתם. "אבל זה גורם לך לתהות," הוא הוסיף. "אם להבדלים צנועים במודלים יש השפעה עצומה, מהו הפירוש הביולוגי?"

העבודה המקורית, בראשות ד"ר ג 'רארד קרסנטי, ראש המחלקה לגנטיקה ופיתוח באוניברסיטת קולומביה, היתה בהשראת הלימודים על בני האדם ותורשה של מצב שהוביל לעצמות חלשות, שבגינו לא מתאפשרת הליכה. התברר כי המחלה נגרמת על ידי מוטציה שמשביתה את הגן, LRP5.
ד"ר קרסנטי ועמיתיו יצרו עכברים עם מוטציה LRP5 וגילו כי לעכברים הללו החל להיווצר סרוטונין במעיים, פי ארבע עד חמש מהכמות הנורמלית וזה מנע מעצמותיהם לגדול.

ד"ר קרסנטי אומר שהוא בטוח שהגילוי של קבוצתו נכון.

אולם ד"ר מתיו ורמן, פרופסור לגנטיקה ואורטופד מנתח בבית הספר לרפואה בהרווארד, לא כל כך בטוח. הקבוצה שלו ניסתה, אבל נכשלה להוכיח כי ל LRP5 יש השפעה על רמות הסרוטונין בדם אצל עכברים, או שלרמות אלה יש השפעה חזקה על העצם.

כאשר הקבוצה שלו יצרה עכברים עם רמות גבוהות של LRP5, העכברים יצרו יותר מדי עצם, אבל זה לא השפיע על רמות הסרוטונין שלהם. וכאשר הקבוצה שלו חקרה עכברים עם גנים LRP5 שאינם פעילים, לעכברים היו עצמות חלשות אך ללא גידול בייצור הסרוטונין במעי.

ד"ר ורמן ועמיתיו ערכו גם ניסוי הפוך, הם יצרו עכברים עם סרוטונין נמוך ביותר במעיים והם ראו השפעה מועטה מאוד על העצמות שלהם.

אחד מחברי צוות המחקר, דיוויד פאוול, הינו חוקר בלקסיקון, חברה בעלת תרופה שחוסמת סרוטונין, אמר " אם קרסנטי צודק, החומר שלנו יכול להיות פריצת דרך בטיפול באוסטיאופורוזיס. העובדה שאנחנו לא יכולים לשכפל את המחקר שלו מאכזבת. "

שתי הקבוצות השתמשו בשיטות שונות במקצת כדי לשנות את הגנים אותם הם חוקרים, וכן בדרכים שונות למדוד את רמות הסרוטונין וצפיפות העצם אצל העכברים. האם זה יכול להיות ההסבר לחילוקי הדעות? או שעכברים אינם מהווים מייצג טוב עבור הבדיקה הזו (רגישים מדי לשינויים קלים בעיצוב ניסיוני)?

"אישית, אני חושב שהקשר של הסרוטונין אינו נכון", אמר ד"ר ורמן. "עם זאת, כנראה שיהיה מדויק לומר שהמעבדה שלי ומעבדות אחרות, לא הצליחו לאמת באופן עצמאי את השערת הסרוטונין."

ד"ר קרסנטי אמר כי הוא תמה על הכישלונה של הקבוצה השנייה לאמת את התגלית שלו. "אני מסכים שזה מוזר" אמר.

אבל אם הוא צודק, הוא הוסיף, ההוכחה תהיה באמצעות שימוש בגילוי שלו בפיתוח תרופה שבונה עצם. זה, לטענתו "יקבע את תקפותה של טענה זו על פני האחרת."

תרגום המאמר 2 Studies in Conflict on Growth of Bone מאת  GINA KOLATA