רן שילון: פתקים מחצי הכדור הדרומי

יום שני, 24.3.2008

בשיחת הטלפון האחרונה, מסר רן שהם מגיעים במהלך השעה הקרובה לנקודה השלישית והאחרונה, שם ירוצו את ריצתם האחרונה – 33 ק"מ.

רן ואלון לא הצליחו להתאושש לחלוטין מן הריצה הקודמת שהיתה באמת מוטרפת,וכמו שרן אומר "דמיינו את כל הפרש הגובה של העלייה להרי ירושלים מרוכזת ב-4 ק"מ של טיפוס בלבד". את הריצה האחרונה הם סיימו בשעה 5 בבוקר, כך שהם לא ישנו מספיק במהלך היום.

ה ה כ ל כואב להם אבל הם מקווים שיוכלו לעשות את הריצה הזו באופן סביר, למרות ששוב תהיה זו ריצת לילה.

 בוקר התחרות, 21.3.2008

השעה 10 בבוקר, ואנו מתחילים בעוד 4 שעות. הבוקר התעוררנו מוקדם, כך שאפילו הספקנו לדבר עם המשפחות לפני שהם הלכו לישון.

התדריך אמור להתחיל ממש בכל רגע, וכמו בכל תחרות, כולם בודקים את כולם.  אפשר לזהות בקלות את הרצים מתוך החבורה. הם אלה שכל הזמן לועסים ושותים, כמובן.  מעמיסים לפני הריצה הארוכה והקשה שמחכה לכולנו מחר.

הבוקר פגשנו שני רצים עם סיפור. בשנה שעברה שניהם, שכבר רצו במסלול מספר פעמים, התבלבלו בדרך והוסיפו לעצמם…. 30 ק"מ נוספים. הסקיפר, "רב החובל" של הספינה שלהם, הכין להם שלטים גדולים שהם חייבים להסתובב איתם היום. בשלטים כתוב איך לא לרוץ 🙂
וכמו בכל תחרות בעולם, אין קשר בין המראה לבין היכולת. אני כבר מזמן לא מתרגש מרצים שנראים "כמו מליון דולר (אוסטרלים).

את התחרות יתחילו השנה 27 סירות, כאשר בכל אחת מהן 5-8 אנשי צוות. המגוון גדול – סירות קטנות וגדולות, סירות "טיול" וסירות תחרויות, כך שאחרי הזינוק תתפזרנה הסירות ונשוט, כנראה שעות רבות, בלי לראות כל סירה באיזור.
הסירה בה אנו מפליגים היא בינונית בגודלה ומשמשת ל cruising כך שלא נהיה מאוד מהירים.

האוירה נהדרת ושמחה, אם כי מעט מתוחה.
מתחילים את התדרוך והדבר הראשון שמזכירים היא העובדה שאלון יהיה הראשון בעולם שישלים את 3 תחרויות ה 3 peaks בעולם.
מזג האויר היום נהדר – רמה בארומטרית נכנסה לאיזור, ובתרגום לעברית – מזג אויר יציב ונוח. רוחות של 15-25 קשר וגלים של עד 2-3 מטרים. רק כדי שתבינו, בים התיכון תנאים כאלה נחשבים לכמעט סערה.
כמובן שהכל יכול להשתנות במהירות באיזור זה!
זהו, מקווה שאוכל לדווח גם מהדרך, רן

טסמניה – 20.3.2008

מחר, מחר היום הגדול.

לאט לאט מגיעים צוותים נוספים,  סירות מצטרפות ועוגנות והעיירה הקטנטונת מתמלאת באנשים ובהתרגשות.
עיירה אמרתי? ישוב זעיר בקצה הצפוני של טסמניה. כלום לא קורה כאן.

איך ידענו ש"אנחנו בבעיה"? העיירה כל כך קטנה שיש פה רק פאב אחד, ובערב כל הכורים, כן, מדובר בעיירת כורים, מגיעים לשתות בו.

אתמול, אחרי ריצת הבוקר, הגענו למעגנה (מרינה בעברית). הכרנו את הסירה ובמשך כל היום הכנו אותה לתחרות. מדהים כמה שעות אפשר "לבזבז" על ההכנה, ארוחת ערב בפאב (לא בטוח שכדאי שאכתוב על האוכל ) ולישון.
מזג האוויר כאן הפכפך, רגע אחד חם ונעים וחמש דקות אחר כך הרוח נושבת (קרירה) וגשם.

מה יהיה מחר? אי אפשר לדעת
מחר בבוקר אימאייל אחרון ו.. יוצאים לים.

ואלוהים ברא את הים – 18.3.2008
הוא התחיל באגמים הקטנים – בכנרת ובים המלח, ואז הוא המשיך בימים – הים התיכון, הים השחור וכל היתר. הוא ראה שזה לא באמת מספק, וברא את האוקיינוסים – האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט.
וככל שהתרחבו הימים והאוקיינוסים, לא שבעה נפשו של המין האנושי. הוא לא חדל להפליג בדמיונותיו וגם בים, כך שאלוהים ברא את האוקיינוס הדרומי, מלך האוקיינוסים, וגם בזה לא היה די, אז כבדיחה פנימית בינו לבין עצמו הוא ברא שלושה מיצרים – "מלכי האריות", כך כינה אותם האל.
כף הורן באמריקה הדרומית, כף התקווה הטובה (איזו בדיחה) בדרום אפריקה ומיצרי באס באוסטרליה.

באחרונים יש את התנאים הגרועים ביותר, רוחות עזות שמהירותן מגיעה ל – 150 קמ"ש וגלים שגובהם 15 מטרים!!!
בים התיכון, רק לשם השוואה קטנה, הרוחות החזקות ביותר מגיעות ל-50 קמ"ש, וביום טוב במיוחד לגולשים, כשהים רוגש עד גבה גלי, מדובר בגלים בגובה 5 מטרים.
יום השייט הראשון שלנו הוא במיצרי באס, ואנחנו תקווה שלא נצטרך לעמוד בנסיון.

פה הכל התחיל.
כשאלון הציע לי להצטרף אליו למסע, ידענו שיש דבר אחד ששנינו חייבים לעשות באוסטרליה – גלישת גלים בחופי האי.
כל השמות הגדולים, כל החופים, הגולשים, הגלשנים, מותגי הגלישה – אתמול עשינו זאת.
כשהגענו לחוף בל, אחד ממעוזי הגלישה המפורסמים ביותר בעולם, לשנינו נמתח חיוך ענקי על הפנים, האמת – התרגשנו כמו ילדים.

נתראה בצד השני של מיצרי באס, רן שילון

יום ראשון, 16.3.2008

ובכן, 10.5+8+1+9+2= הטיסה שלנו למלבורן, אוסטרליה.

מה זה כלל?
10.5 שעות טיסה לבנקוק, מתוכן שמונה שעות שינה. על כל שעת שינה קיבלנו שעת המתנה בשדה התעופה – ואז בונוס – שעה שלמה בה פתחו לנו את כל המזוודות כדי לבדוק… אין לי מה מושג מה. אחרי תשע שעות טיסה נוספות, מתוכן "רק" שש שעות שינה, הגענו לאוסטרליה.
להפתעתנו, שוב בדיקה, ושוב אין לי מושג מה הם מחפשים.
אולצנו ללכת על קו צהוב, בעוד כלבים מרחרחים את התיקים שלנו. ואם חשבנו שבזה מסתיימת סאגת החיפושים, שוב טעינו. שעה וחצי של בדיקות וחיפושים. מה קורה פה?

בכל אופן, ג'רארד, בעל היאכטה שעליה נשוט, בא לאסוף אותנו משדה התעופה ולקח אותנו אליו הביתה, לברייטון ביץ'. (הי ליאור, נכון שזה המקום הכי מדהים בעיר?)

יצאנו לריצה קצרה על החוף, ולאחר דקות ספורות גילינו שאנחנו רצים במסלול שמסומן ב – M המפורסמת, מסלול הריצה של אירונמן אוסטרליה.שחייה קצרצרה בים (19 מעלות) וחזרנו לבית.

הבוקר רצנו לצד השני לצפות בתחרות טריאתלון מקומית.

אכתוב בקרוב שוב, רן

נסענו לעיירת הגולשים, טורקיי, שכרנו גלשנים וזינקנו למים. והגלים? לא היו גבוהים במיוחד, אבל למי אכפת, עכשיו זה רשמי, גלשנו באוסטרליה!!

מחר בבוקר אנחנו מתחילים את המסע לטזמניה, הרחק מהציביליזציה.

נתראה בצד השני של מיצרי באס, רן שילון