הבטתי לרגע מעבר לכתפי. איזה מחזה מרהיב!
נהר של רצים בחולצות שחורות ולבנות שטף את רחובות תל אביב המתעוררת והמהבילה.

"באנ'ה, מותק, רוצי אלי" – כך קידמו את פנינו בזרועות פתוחות (תרתי משמע) סוחרי שוק הכרמל משכימי הקום כשחלפנו על פניהם בריצה והם בדיוק החלו מעמיסים את דוכני הפרי והסידקית.

אחר כך באו השאלות: הי, מה זה? משוגעים!!! קריאות "כל הכבוד" ואפילו מחיאות כפיים סוערות.

זו היתה הפינאלה של מחנה האימונים האורבני.

מחנה אימונים נועד לתת למתאמן הזדמנות לזנק קדימה, להביאו לשיאים אישיים חדשים ובעיקר לפרוץ גבולות. לשלוש המטרות האלו מגיעים בשל תכיפות האימונים ועוצמתם, תנאי החום שאימם מקלים והתמיכה והעידוד של קבוצה גדולה.

זה התחיל באימון אינטרוולים ארוך מהרגיל באיצטדיון, עם מעבר בין "תחנות" עבודה.
איזה מזל שהתחלנו עם החלק הקשה יותר של ריצות 400 מטרים. אחר כך נשאר לנו רק החלק "הקל" של לרוץ למעלה ולמטה בטריבונות, וספרינטים על הדשא…

היה משעשע לרוץ את רחוב דיזנגוף לכל אורכו ביום שלישי בערב , תוך חיפוש תחנות ציון שסומנן מראש בנקודות היסטוריות של תל אביב, וליווי עליז של מאמני אנדיור שרכבו על אופניים.
בדרך כלל, את הרחוב הזה עוברים בהליכה איטית תוך כדי סריקה מדוקדקת של חלונות הראווה…
בית ביאליק, אלנבי, שינקין, רוטשילד, נמל ת"א – כולם חלפו על פנינו בשעטה.
איזו חתיכת היסטוריה, ואיזו ריצה !!!

למחרת, ביום רביעי בבוקר, כבשנו את גבעת המופעים ברגליים שכבר אותתו סימני לאות מובהקים, אבל עלו למעלה ולמטה לאורך הגבעה פעם אחר פעם ואז רצו חזרה לבסיס.

והיה גם ערב הזוי שבו דיוושנו על טריינרים בחוף הצוק מול הים בחושך עם הגלים והכוכבים. קהל קטן של סקרנים ניסה להבין, אגב ויכוח, למה המטורפים האלה קשרו את האופניים למתקן שלא מאפשר להם להתקדם למרות הדיווש הנמרץ…

אפילו הריצה לאורך שבילי פארק הירקון בבוקר יום חמישי הרגישה קשה קשה קשה…
מי שמבין ומכיר את התופעה, מכנה אותה  "money time"- הרווח הנקי והערך המוסף של ההעמסה.

אז יצאנו מליונרים…

גם שיעור פילאטיס על הדשא בחמישי בערב, שלו חיכינו בכליון עיניים כדי לנוח קצת, הסתבר בסוף כעבודה לא קלה.

והיו כמובן כל המתאמנים למרתונים של הסתיו שאוטוטו הם כאן ,שעוד הוסיפו זמן ריצה מעבר לאימונים.
מסתבר שאין גבול לחוסן הראש האנושי, גם כשהגוף כבר לא יכול.

נכון שנשמע קשה מאד ואפילו בלתי אפשרי?
אז זהו, שלא! היה פשוט כיף אדיר!!!

החברה היתה נפלאה. גם המאמנים. אנשים חמים שמפרגנים זה לזה, מעודדים ומחליפים ג'לים, משקאות איזוטוניים וטיפים לריצה…והכל עם חיוך. "משוגע מי שרץ" סיכם רוני. העזר שנגדי, שאגב, השתתף בכל הריצות…