יש רגעים בחיים ששווה לעשות הכל כדי להגיע אליהם.
עדיין מנסה לעכל רגע שכזה. אתמול.
בקונה, הוואי, רצתי חצי מרתון.
הגענו, רוני ואני, לקונה שבהוואי כדי לחוות שבוע אימונים על מסלול האיירונמן העולמי, שפתוח כל השנה.
יום לאחר שהגענו הסתבר לי שלגמרי במקרה "נפלנו" על המרתון השנתי של קונה, שהיה עתיד להיות יומיים אחר כך, ושיש גם מקצה של חצי מרתון.
כל מי שמכיר אותי בקבוצה יודע שדליה תמיד מוכנה לרוץ…
הצירוף הזה הביא בהכרח לטלפון בהול למאמן בארץ, "אפשר" ???
אחרי חשיבה ארוכה ושקילת כל האופציות בכובד ראש, כלומר תוך מחצית השנייה הגיעה התשובה:

"זה נשמע לי ממש כייף, אין בעיה,תרוצי"!
סתם ככה, ללא הכנה, עם "טייפר" של יום מנוחה אחד, לקום בבוקר ופשוט לרוץ חצי מרתון.
מי היה חולם שזה יהיה פעם אפשרי?
מסלול לא פשוט, הרבה עליות, חם ולח וגם קצת ג"ט לג, אבל אם המאמן הדגול אישר – עושים.
וכך, ביום ראשון,29.06 כשהשחר עלה, זינקנו למירוץ ברח אלי המפורסם, ישראלית יחידה בתוך הרבה מקומיים, אמריקאים מהיבשת ויפנים.
היה קשה. וחם. ועליה קטלנית ארוכה לקראת הסיבוב לחצי, והמון נקודות מים ושתיה איזוטונית
ן…דיאט קולה (נו, אמריקאים) וקריאות עידוד לאורך כל הדרך וגם מהרצים האחרים-LOOKING GOOD!
ועברתי במשפך אחרי 02:05 בתחושת התעלות -עשיתי את זה!!!
דליה מיכאלי ח.מרתון קונה

מסתבר שלכולם היה לא קל. שיאי עולם לא נשברו שם. סיימתי במיקום מצויין מבחינתי.
איזו חוויה בדרך למרתון ברלין!
וכל זה תוך שנה וקצת של אימונים תחת שרביט המנצח רן שילון ושאר מאמני אנדיור.
תודה ע נ ק י ת לכולם
פעמים חלומות מתגשמים וכמה טוב שחלמנו.
דליה