אושרי בן עמי: הדרך לישראמן

תקראו לי "שרוט" או סתם מוזר, אבל ביום שישי ה- 27/02/09 בשעת בוקר מוקדמת, כשרבים מכם התכרבלו בפוך ביום הכי חורפי בשנה, השתתפתי בתחרות הישראמן באילת, אחת התחרויות הכי מאתגרות שמצליחה למתוח את קצה גבול היכולת האנושית ומקנה למסיימים את התואר "איש הברזל". המרחקים הזויים לרובכם, ואולי אף לא הגיוניים, כשמתחילים ב 3.8 ק"מ שחייה, ממשיכים למסע אופניים של 180 ק"מ ומקנחים בריצת מרתון של 42.2 ק"מ.
יש המדמים את התחרות איש ברזל להבאת ילד לעולם, אף פעם אתה לא מרגיש מוכן, אחרי 9 חודשים של אימונים התחרות עצמה היא כמו לידה, קשה, כואבת אך כשנגמר שוכחים מהר ורוצים עוד…

רקע
השנה מלאו לי 40 שנה, לפני 6 שנים שקלתי 15 ק"ג יותר מהיום, הייתי מעשן כבד ואכלתי מכל הבא ליד, בקיצור אורח חיים ללא חיים.
החלטתי לקחת את עצמי בידיים, בשלב ראשון הפסקתי לעשן, התחלתי לרוץ ואט אט התחלתי לכבוש יעדים חדשים, מרוצים תחרותיים, טריאתלונים, מרתונים ותחרות חצי איש ברזל.
לאלו מכם השואלים את עצמם איך מתחילים, אומר שהכל עניין של סדרי עדיפויות בחיים ושל קביעת מטרות!!!
את ההחלטה על ביצוע איש ברזל קיבלתי יחד עם אשתי ומשפחתי שכן, ברור היה לנו שיידרשו 2 משאבים חשובים למימוש החלום: זמן וכסף.
זמן – אשתי ובתי שירז החליטו לסייע ולשחרר אותי מכל מטלות הבית, עם חצי קריצה ובלשון של חכה חכה שתסיים…
כסף – תוכנית החיסכון להחלפת הריהוט הוחלפה במימוש החלום תוך הבטחה שהתכנית המקורית תהיה היעד הבא.

התחלה
עם ההחלטה על ביצוע הישראמן ידעתי שמאמן אישי הוא סוגיה שאינה ניתנת לפשרות, מתוך ידיעה שמאמן יצליח להביא אותי למטרה עם חלוקת זמן נכונה ועם כמה שפחות תירוצים מצידי (הרי אתה תהיה חייב דין וחשבון למישהו ולא תחפף).
כך מצאתי את עצמי בקפה ג'ו ברחוב החשמונאים מנהל שיחה עם רן שילון, מאמן ראשי ב ENDURE לשיחת הכרות, קביעת מטרות והצגת השאיפות.
בגמר השיחה נבחר המאמן – ליאור זך מאור מאמן ופסיכולוג ספורט באנדיור.
בשיחת טלפון לפני הפגישה, ליאור נשמע בחור די רציני ואני חושב לעצמי איזה שם מיוחד יש למאמן ליאור זך מאור ומעלה אסוציאציה (שהתבררה כנכונה לאורך כל הדרך) שמדובר כנראה בבחור עם שם מחייב להמון נתינה.

אני מחכה בכיליון עיניים לפגישה עם ליאור בטריאתלון ת"א. הוא לבוש בחולצה מאחת התחרויות האתגריות בחו"ל, מכנסי שלושה רבעים, כובע קסקט ומשקפי שמש שהבדילו אותו משאר המעודדים באוהל. בזמן שהוא עושה דרכו אליי אני חושב לעצמי האם באמת אני הולך לממש חלום ולשחק במגרש של הגדולים?
אחרי פגישת היכרות בנמל, הוא פורש את משנתו ושואל ספק ברצינות ספק בציניות, "תגיד, איזה זמן ייחשב מבחינתך כהצלחה?" ואני, בלי היסוס,  שרק דקות ספורות לפני ששאל את שאלתו התחבטתי בשאלה האם אני באמת אעשה את זה, עונה לו "שלוש עשרה שעות". הוא מחייך ומסביר לי שגישתו שונה לחלוטין, והוא מאמין שתחרות ראשונה צריך קודם כל לסיים והכי חשוב עם חיוך גדול וטעם של עוד.
אימונים
תכניות האימונים מליאור החלו להגיע בחלוקה לאימונים אישיים ואימונים קבוצתיים עם הצוות המוביל של ENDURE.
אלא שתכנונים לחוד ומציאות לחוד, לא פעם מצאתי את עצמי מתעורר ב 03:00 לפנות בוקר רץ או רוכב על טריינר, ובשעה 07:00 נוסע לעבודה.
האימונים נחלקו ל 3 תקופות:
בסיס – הטסטים שבצעתי בתחילת הדרך הצביעו על בסיס טוב, אך המהירות הייתה לקויה. מכיוון שהיה מספיק זמן להתכונן לתחרות, החלטנו להתמקד בשיפור המהירות עד לטריאתלון אילת. האימונים היו קצרים, עצימים ועם דופק גבוה וגרמו לי להכיר מקרוב את מערכת העצבים שלי.
דוגמא לשבוע אימונים בתקופת הבסיס :
אופניים – 5 שעות, שחייה – 5.5 ק"מ, ריצה – 3.5 שעות, חדר כושר – 1 שעה.
בנייה – בעיניי תקופה נהדרת, אימונים ארוכים וקשים אך בניגוד לתקופת הבסיס הדופק נמוך. הצלחתי להכיר כל שיח ואבן במסלולי הריצה והרכיבה. חשוב לציין שבתקופה זו האישה הכירה את התוכנית של ליאור מקרוב, הרי צריך לטפל במטלות הבית…
דוגמא לשבוע אימונים בתקופת הבנייה :
אופניים – 10 שעות, שחייה – 8 ק"מ, ריצה – 5.5 שעות, חדר כושר – 1 שעה.
חידוד – שבועיים, אני מגלה שאצל ליאור אין פשרות, וחופש לפני התחרות כנראה לא יהיה, אך מגלה שרמת השחייה והאופניים עלתה מאד וכך גם התוצאות במונה הוואטים.
דוגמא לשבוע אימונים בתקופת החידוד :
אופניים – 5 שעות, שחייה – 6 ק"מ, ריצה – 2שעות.
התחרות
יום הדין, שעה 03:00 השכמה, יוצא מהמלון לבדוק את מזג האוויר, פונה לשטח הכינוס לבדוק את האופניים והציוד, טפטוף קל שכנראה מרמז לבאות מצליח לגרום לי להבין שכנראה מלמעלה מישהו היום החליט לבדוק עד כמה אני מוכן. ממשיך משטח ההחלפה לשער הסיום ומדמיין בפעם המי יודע כמה איך אני נכנס לשער ומחבק את משפחתי וחבריי.
חוזר לחדר האוכל ומבין ששרוטים כמוני לא חסרים, מחזה לא נתפס, השעה 04:45 וחדר האוכל עמוס במתחרים. לוגם מהקפה לאחר שבועיים של התנזרות מוחלטת ומוצא שאכן הטעם המהביל הזה היה חסר.
ליאור מגיע, נותן לי הוראות אחרונות ומשרה בי את הביטחון שזהו אתה מוכן, יהיה אשר יהיה.
שחייה 3.8 ק"מ
בשעה 05:45 נשמעת צפירת הזינוק, כל המשתתפים במקצה איש הברזל מזנקים למים, חשוך וקר אני מנסה להיכנס לקצב ומרגיש שהדופק עולה קצת יותר ממה שתכננתי ועובר את הק"מ הראשון בלי לקבל מכות ובזמן טוב, מתחיל לקבל ביטחון, מגביר את עבודת הידיים בכל סיבוב, בעת היציאה מהים קולט את משפחתי הגאה ומרגיש שאני מתחיל אפילו ליהנות.
בדרך לשטח ההחלפה אני מביט בשעון ולא מאמין 57 דקות, אני מבצע את ההחלפה בזמן ארוך מתוך ידיעה שיש לי את כל היום לפניי ומוודא שכל האוכל והציוד לתיקון במקרה תקלה ויוצא לאחר 8 דקות עם האופניים.

אופניים 180 ק"מ
המארגנים דאגו לעדכן שכנראה קיימת סכנת החלקה, יצאתי ברכיבה משטח ההחלפה שבמלון שרתון לכיוון מחסום נטפים, עלייה חדה, אני מנסה להרגיע את עצמי לא להתלהב, להסדיר דופק ולשמור כח להמשך. הגעתי למחסום נטפים מתוך תקווה שרוחות הצד המאיימות יהיו רגועות היום. אך מישהו מלמעלה חשב אחרת. בהגיעי לאזור סיירים שערי הגיהנום נפתחו, רוח צד במהירות של 100 קמ"ש מכה בי בחוזקה ברוב חלקי המסלול, אני מחדיר לעצמי שהתחרות הזו בנויה מ 90% כח רצון ועוד 10% של כח רצון וכך לא מוותר ומנסה לשנות גישה ולשיר. השיר הראשון שעלה לי היה "רוח,רוח למה לא תשכב לנוח?" איך שהתחלתי לפזם את הפזמון ניתך גשם זלעפות, ומיד אחריו ברד לסירוגין כשאני מנסה כל הזמן לשמור על עצמי ולא לעוף מהאופניים. בדרך אני קולט את ליאור שלמרות שהוא מוביל את התחרות והשוויצרי מצמצם פערים הוא מוצא את הזמן לצעוק לי "קדימה אושרי" ולדחוף אותי לסיים את המסלול המייגע הזה בנטפים.
ריצה 42 ק"מ
לאחר 180 ק"מ של רכיבה במזג אויר הזוי, לקחתי פסק זמן ומצאתי את עצמי יושב על כסא, כשאחת המתנדבות שולפת לי את נעלי הרכיבה ונועלת לי את נעלי הריצה. בודק מה המצב שלי ביחס לשאר הרוכבים ומבין שאני במצב מצוין, מכין את עצמי ליציאה ואז שמתי לב שאני עם ביגוד הרכיבה. מחליט להיצמד לתוכנית המקורית ולהחליף לבגדי ריצה.
מתחיל לרוץ מנטפים לכיוון אילת במגמת ירידה אך הרוחות לא מפסיקות ואני מבין שקל כנראה לא יהיה היום. כל תכנוני הקצב שהיו קרסו, בתחילת הריצה הגדרתי לעצמי שלא משנה מה יהיה אני רץ ולא משנה הקצב.
בכיכר שחמון אני שומע צעקה חדה "קדימה, אושרי" ואני מזהה את חברי, אילן סבג שמוסר לי שמשפחתי ממתינה לי בנקודת אבוקדו עוד 7 ק"מ לערך.

מעודד מהחשיבה שהנה המשפחה ממתינה לי מגיע לנקודת אבוקדו ורואה בעיניים של בני המשפחה את הגאווה וההקלה שהצלחתי לסיים את האופניים. השמועות ממקצה החצי עשו את שלהם והפחד שאעוף או אפצע קוננו בהם.
אמא כמו אמא שואלת בדאגה "נראה לך שתסיים?" ואני עם חיוך גדול משיב לה "אמא אני כבר סיימתי…" עוד 22 ק"מ בשיכרון חושים כשכל צעד מקרב אותי לתמונת הסיום שהנצחתי בפעם האחרונה היום לפנות בוקר.

סיום
הקילומטר האחרון היה בטיילת של אילת כשמלווה אותי בנצי חברי, לפתע בשקט הזה של הטיילת שהופר מידי פעם בקריאות עידוד או מחיאות כפיים מהעוברים ושבים אני שומע מוסיקה ומבין שהגיע הרגע.
המשפחה היקרה, ליאור, רן והחב'רה מאנדיור עומדים ומעודדים הכרוז מדגיש שכרגע מסיים את מקצה איש הברזל אושרי בן עמי מס' חזה 547 בזמן של 13:13:26 שעות.
פוסע למלון בהליכת ברווז, מרגיש שרירים שלא ידעתי על קיומם עם סיפוק עצום וחיוך רחב מתיישב על הכורסא לוגם מהקולה וחושב כבר על הפעם הבאה…אכן התחרות הזו בהחלט דומה להליך הלידה קשה, כואב ומחכה לפעם הבאה!!!

תודות
– תודה למשפחתי המקסימה ובעיקר לאשתי יעל שהצליחה למרות כל האילוצים לתת לי את השקט הנפשי לעמוד בתוכנית האימון.
– תודה לרן שילון מאמן ראשי ב ENDURE על הכוונה, הדרכה ודאגה אישית לאורך כל הדרך.
– תודה לצוות המנצח מטיים טריאל – דני, צח, ליאור ושאול שדאגו לציוד שהכל ידפוק ללא תקלות.
– תודה לקבוצת הריצה של צה"ל ולאנדיור שבזכותם הצלחתי לממש חלקים רבים מתוכנית האימון.
– תודה לחברים אילן, בנצי ויהושע שהגיעו במיוחד לעודד ולקחת עימי חלק במסע המרתק.
– תודה אחרונה וענקית לפסיכולוג ספורט והמאמן ליאור זך – מאור שקיבל את ה"ברכות" באימונים, תשלומים על סלולארי שגדלו פתאום, תמך והיווה עבורי דוגמא ומופת ללמידה ולמימוש החלום.

אושרי בן עמי, אנדיור