במילה אחת אסכם את החוויה שלי אתמול (ב 10 ק"מ של מירוץ כפר סבא, לזכר בנו של חברינו זיו בלאלי) –

נפלא !

זהו מירוץ העשרה ק"מ הראשון שלי, הראשון שנמדד, ללא עזרתם של מקלות הליכה, מאז הניתוח בו הוחלף מפרק הירך שלי במרץ האחרון ופריקתו ביוני האחרון. זהו הסמן שלי! כמובן שאני יכולה להשוות את מצבי היום, לזה שלפני שנתיים (ואכן בראשי נעשתה האנלוגיה) ועקב כך לשקוע בעצבות ותסכול. אך בחרתי במקום, לחגוג – להגדיר בסיס חדש, לראות את זה כפי שהוא באמת – ראשון!

הייתי מאושרת בכל תוצאה מתחת ל- 1:40 ובסתר קיוויתי לתוצאה אי שם בסביבות 1:30! ובפועל חציתי את קו הסיום ב- 1:27.09 – מה שגרם לי לשמחה עילאית! האימונים שלי, דחיפות, מדרגות, הליכות והאימון בהדר יוסף, בחדר הכושר, בבריכה ועל האופניים שלי… השתלמו!
אז כן, הגעתי אחרונה, אבל … הייתי הראשונה מאלו שלא יכלו או בחרו לא לעשות את המירוץ היום! אני שמחה לדווח כי המארגנים עזבו את קו הסיום ושטיחי המדידה רק אחרי שעברתי. כך גם האנשים שחילקו מים בקו הסיום, ארזו את חפציהם רק אחרי שקיבלתי את בקבוק המים שלי! כאשר המשטרה ביקשה מאיתנו לרדת מהכביש, הצלחנו להמשיך על האספלט הרך, רוב הזמן.

הייתי ברת מזל – שתי נשים מהפורום של נשים בספורט, שבדיוק סיימו את ריצת השני ק"מ הפופולרית, מצאו אותי לפני תחילת המירוץ והציעו ללכת איתי! זה היה לגמרי לא צפוי ועשה את כל ההבדל עבורי. במקום להיות לבד, היו לי חברים איתי כל הזמן, דיברו איתי, עודדו והכי חשוב, נתנו לי את הרגשת ה"יחד"! הזמן חלף במהירות! הליווי שלהם היה מתנה אמיתית! תודה! תודה! תודה!

במשך כל ההליכה, יכולתי לראות את דני הולך, מהר, לפניי. כל הכבוד לבן זוגי לחיים! הוא הלך לבד, עם הברכיים הכואבות שלו, יחד עם התסכול של לא להיות מסוגל לרוץ כמו פעם. דני, אהבה וחיבוק!

חזרתי הביתה אחרי הטקס, אכלתי וישנתי יותר משלוש שעות! אני בחורה מאושרת, ובריאה!

שבוע נפלא לכולם!
סוזי