אז זהו, את לא תדעי!

העובדה הזאת נבנית ומחלחלת בערמומיות, זוחלת אל התודעה כמו חייל סיירת מאומן שמסתנן אל מעבר קווי האויב.

"היעד שלי" הוא יגיד בתמימות, "היעד שלי הוא חמישה ק"מ ולא יותר" , ואת? את תסכלי עליו בהערצה ותשאלי : "אתה בטוח שזה בריא?"
וכך, חמשת הק"מ הופכים לעשרה ("זהו, לא יותר" הוא נשבע לי בתאומים שמעולם לא נולדו לו).
את מוצאת על מסך המחשב אתרים הקשורים בעולם הריצה, תחרויות שעומדות להתרחש ולאט לאט השבתות משתנות מול עיניך. אין ארוחות חינם, אין סלטים משובחים – יוק! האנרגיות מתועלות למקום אחד בלבד: מד הדופק ,גרפים של מהירויות ושניות שנמדדות בכל ריצה.

מאמן הכושר המשותף שלכם יגיד ויזהיר- "הוא הולך על מרתון", את מסתכלת על השרירן ואומרת לעצמך – אין מצב ,אני מכירה אותו מאז ומתמיד (טוב נו,מגיל 17) הבחור זכה בתואר המפוקפק של "המתחמק הסדרתי הגדול ביותר" שידע תיכון "קלעי" מאז שהחל להריץ את תלמידיו סביב המכתש בגבעתיים.

וכך, בלי שאת שמה לב, מצטברות להן מדליות ממרוצים שונים ומשונים, מאתגרים מופרכים ומרכיבות אופניים של עשרות ק"מ (זה רק לשחרור השרירים הוא מספר) .

חשבון הבנק שלכם מתחיל להראות מוזר , לא עוד הוצאות רגילות אלא חשבוניות מחנויות ספורט (חולצות מכנסיים , מכנסונים, גופיות דריי פיט, מכנסי רכיבה, מכנסיים לחורף ומכנסיים לעונות משתנות ).
נעליים: סוגייה מיוחדת ורבת משקל (ושקלים).. זוגות נעלי הספורט מתחילים להערם עד שאת שוקלת לפרוץ קיר לאן שהוא כדי ליצור מרחב מיוחד.
שעוני דופק : "לרוץ עם GPS או בלי GPS" זאת השאלה.. (מחווה לשקספיר)
ג'לים,משקאות איזוטונים , חגורות, רצועות, מנשאים ,כובעים מטפחות מצנפות ומה לא- עולם המושגים שלך מתרחב ואת אומרת "נו קצת ידע מיותר לא יזיק"

המיטה שלכם הופכת לזירת האבקות – לא, לא מה שאתם חושבים, בלילה הבן אדם רץ תוך כדי שינה ומטלטל את המיטה. ("אני? מה פתאום-בכלל חלמתי שאני רובץ בחוף עם דקלים ושותה מרטיני")

אנשים יתחילו לשאול אותך – האישה התמימה ,"למה בעלך נראה כל כך רע? מה הרזון הזה שקפץ עליו? האם הוא בריא? " "כן" אני עונה – בריא בגופו.

מידת החולצה משתנה בקצב מ-XL ל- L והופ אנחנו ב-M (מה שמחייב כמובן החלפת מלתחה שלמה וגורם אושר רב בקרב אירגוני הצדקה).

זה השלב בו תביני, תפנימי ותדעי בודאות ברורה – היעד סומן ואין דרך חזרה. אורטופד הבית (ישראל המקסים) , מנסה להסביר לו שיתכן שזה שבר מאמץ,דלקת בגיד או משהו שמצריך מנוחה של שבוע שבועיים עד שיחלפו כאבי התופת ושבכלל, הגוף שלנו לא בנוי בכלל למאמצים כאלה.. "כן" יהנהן האיש ויצא לריצת שחרור קלה של עשרים ק"מ.

סנפרוסט אפונה (מהסוג הקטן) התגלה כתרופת הפלא האולטימטיבית שנשלפת בכל הזדמנות מהמקפיא וחוזרת אחרי שעשתה את העבודה (מומלץ לא לאכול אחרי שימוש).

וכאן,כאן תביני שנפל דבר – את לא יכולה להילחם בזה יותר אז את מצטרפת. הדיאטן המיוחד ששרותיו נשכרו שולח רשימת מזונות על ערכיהם , תפריטים והסברים על פחממות מורכבות וכאלה שלא.
מפלס הפסטה עולה ויורד בקצב אימתני וחברת ברילה מכריזה על מחסור חמור.
המטבח נענה באהבה לגחמותיו של הרץ והמשפחה מתגייסת לתת רוח גבית לאב המסובב.

ותאמיני לי אחותי , כל הסבל הזה שווה כשאת רואה אותו מניף את הידיים על קו הסיום , עוצר את שעון הדופק ( ההוא עם ה-GPS ), מכוסה מלח ומותש אבל מאושר וגאה .

האתגר הבא כבר מתבשל על אש קטנה "מה את מציעה ?" הוא שוב שואל במבט תמים אבל את כבר לא חוששת, מה יכול להיות קשה ומורכב יותר ממרתון? (מישהו הזכיר איירונמן).

*מוקדש באהבה לאיש שלי – פורסט טל