רן שילון בדיווחים מהתחרות

זהו. הסתיים ואפילו מצויין. מרגיש טוב – רן שילון.

ראשון 6:50

השעה רבע לשש שעון מקומי ואנחנו – אלעד ואנוכי ב 124 במשך כל היום אתמול, חלפנו אחד על פני השני ובלילה השני חברנו. המרוץ שונה וקבלנו בונוס. המרוץ עכשיו, אורכו בדיוק 170 יש לנו בטח עוד לפחות 9 שעות במסלול החדש.

שבת 16:12

הק"מ ה69. רוב הזמן אין תקשורת ומזג אויר קר – רוחות, גשם ושלג. הרבה שלג. בגלל מזג האויר משנים את מסלול התחרות. עוד לא ברור לי בדיוק מה, אבל השמועות הן שהורידו הר אחד והוסיפו עוד 3 ק"מ. יופי!

שבת 5:00

השעה קצת אחרי 5 ואני בתחנה של ה 31 ק"מ הגשם פסק רק בשעה האחרונה והכל בוצי ביותר, חוץ מזה, אין ממש תלונות.

שישי 12:00

אמנם מזג האויר עכשיו הוא טוב אבל… התחלת המרוץ נדחתה לאמצע הלילה, בגלל סופות רעמים הצפויות היום – יאללה בלגן!! האמת היא שאני מרוצה, כי אז התחרות תהיה יותר באור יום מאשר התכנון המקורי Never a dull moment, צריך לקחת זאת בחשבון כשמשתתפים בתחרויות כאלה שבהן תנאיי הסביבה מהווים את הגורם המשמעותי ביותר. סערות רעמים כאן אומרות ערפל ושלג בהרים, וזו סכנה אמיתית מקווה להגיע בזמן לטיסה 🙂

היום שלפני

יום חמישי בבוקר ובחוץ השמש זורחת לעוד יום מושלם באלפים הצרפתים. מה מזג האויר הצפוי לנו לסוף השבוע? אי אפשר לדעת. ההרים יוצרים לעצמם מיקרו-אקלים העשוי (עלול) להשתנות במהירות. אתמול בערב, משום מקום, החל גשם שוטף שנמשך כשעתיים ואחריו, חזר השקט.

מה יהיה מחר? מחרתיים? זה כבר ממש לא משנה. מה שיהיה, יהיה אתמול, במסגרת ההכנות שלי לתחרות, עליתי ברכבל למצפה בגובה של 3800 מטרים מעל פני הים. ישבתי שם כשעתיים, על מנת להתרגל לחוסר החמצן, בחוץ היה "קריר" 2-3 מעלות וכמובן שהרוחות תמיד נושבות בחוזקה בגבהים אלה עברתי את שבעת החודשים האחרונים ללא כל פציעה. רצתי והתאמנתי קשה יותר מכל עונת אימונים בחיי ועדיין – הכל עבד כמו שצריך, כולל 3 המרוצים שכבר סיימתי – 82 ק"מ בצרפת במרץ, 105 ק"מ במסגרת הר לעמק באפריל ו 110 ק"מ בורביה-סאן ברנרד ביולי.

אני יושב ב 3800 מטרים ופתאום הכל כואב – הברכיים, כפות הרגליים, כל הגוף! מה פרויד היה אומר על זה? 🙂 ירדתי חזרה ל 2300 מטרים ומשם התחלתי את האימון של היום – טיפוס לשפת הקרחון ב 2500 מטרים ומשם ירידה ישירה לשאמוני ( 1000 מטרים ). כמובן, שעם תחילת הפעלת הגוף נעלמו כל הכאבים והכל חזר לעבוד.

אתמול אחה"צ נרשמתי לתחרות ואני מסתובב עם צמיד אדום המצביע על התחרות בה אני משתתף – UTMB. לכל מרחק צבע אחר ואתמול וגם היום, רואים רצים רבים מסתובבים ברחוב הראשי, לבושים במיטב מחלצותיהם (חולצות תחרות כמובן מהשנים הקודמות) וכולם מודדים אחד את השני, בודקים את צבע הצמיד ומהנהנים "בקטנה".

יש כאן "מעמדות" – הירוקים במרחק הקצר (98 ק"מ!!), הכחולים במרחק הבינוני (110 ק"מ) ואנחנו האדומים – בשיא הפירמידה החברתית כאן.

יום רגוע היום, קצת שחרור עצמות וציפייה למחר רן שילון שאמוני, צרפת